יום שישי, 11 ינואר, 2008, 01:29

מתכונים

כמה מתכונים שהצטברו על שולחננו ועלולים להישכח בטרם יכתבו. למעני ולמען מי שמעוניין:

בצק פוקאצ'ה/פיצה

מפתיע אותי שאחרי שכתבתי את המתכון בכלכך הרבה מקומות עוד לא כתבתי אותו כאן. זה המתכון של הפוקאצ'ות מרפאל שאין לכם סיכוי להצליח לעשות אותן בבית כמו שם כי אין לכם תנור שעולה 20k שקל ויכול להגיע ל300 מעלות בלה בלה בלה. אבל אם כבר בצק לפיצה או לפוקאצ'ה בטאבון או על הסאג' – ברור שעדיף בצק טעים יותר מבצק טעים פחות.
אז הנה אחד טעים יותר.

חומרים

1 ק"ג קמח (לבן יוצא הכי טעים. מה לעשות. אפשר חצי חצי עם מלא של הרדוף)
650 מ"ל מים (משוער)
20 גר' מלח
65 גר' סוכר
1 כף שמרים או כמה שצריך.

הסברים

  • מים: כמות המים הנדרשת משתנה ממקום למקום ומעונה לעונה ומאישה לאישה. מכיוון שלהוסיף מים לבצק יבש זה קצת קשה נבחר להוסיף קמח לבצק רך. הכי כדאי לשים את כל הכמות של המים אבל לא את כל הקמח, להשאיר איזו עשירית בצד כדי להוסיף בהמשך. אחרי שכל המרכיבים מתערבבים לכדי בצק ואחרי שרואים מה האופי שלו – מוסיפים את היתר. מק-סי-מום – לא מוסיפים.
  • שמרים: אם נותנים לבצק את הזמן הדרוש לו להגיע לבגרות – כף אחת תספיק. אם יש סבלנות אפשר לנצח גם עם כפית. אם דוחקים בבצק אז עדיף 2 כפות.
  • משקלים: מה זאתאומרת כמה כפיות זה 65 גר' סוכר? לא הגיע הזמן שתשקיעו בעצמכם 120 ש' ותקנו משקל דיגיטלי? (קניתי לא מזמן באייס אחד ששוקל עד 5 ק"ג בדיוק של גרם אחד).

הכנה

  • מכינים בצק מכל החומרים כמו שמכינים בצק.
  • מניחים לתפוח (עטוף בשקית פלסטיק למשל). כזכור – טמפ' הסביבה משפיעה על קצב התפיחה, קחו את זה בחשבון.
  • אחרי שתופח – מפילים ושוב תפיחה והפלה. בתפיחה השלישית הבצק מוכן. אפשר שהיא תיעשה כשהבצק כבר מעוצב בצורה המיועדת לאפיה (למשל תבנית של פיצה).
  • אופים איך שרוצים, כמה שהחום גבוה יותר האפיה תהיה קצרה יותר והתוצאה טעימה יותר.
  • אם עושים פוקאצ'ה – מזלפים עליה שמן זית ומפזרים מלח גס אחרי שהיא יוצאת.

החורף הוא עונה טובה לירקות מאודים. שרשים מהגינה (תפוא, בטטה – רגע לפני שהקרה הרגה הכל, צנוניות וצנונים, סלק מיובא מהחנות), עלים ירוקים ועלים בצבעים אחרים.
על הירקות המאודים טוב לשים רוטב.
אצלנו הרטבים נאים ומבוססים על מיני אגוזים. ככה מרויחים בלבד.
מה שצריך בשביל רוטב זה אגוזים, זרעים, פירות וירקות יבשים וטריים (הכל הולך) בלנדר וקצת דמיון. תראו מה אני ניחשתי ותמשיכו באינדוקציה.
הנה שני רטבים מהעת האחרונה:

רוטב קשיו

קשיו לא קלוי
מעט תמרים
חומץ בלסמי*
מים
כמה זיתים שחורים מגולענים (לא יותר מדי, שלא יצא רוטב אפור)

רוטב שומשום-פקאן

שומשום נבוט**
כמה פקאנים לא קלויים***
מעט רוטב סויה
מעט דבש
כמה תמרים
מים

מתקבל רוטב שהוא לא רק טעים מאוד מאוד אלא גם מלא בסידן וברזל וכל טוב.

הבהרות:
* חומץ בלסמי זה מוצר מאוד שימושי. למשל לרטבים כאלה, למשל בקערית עם שמן זית לטבילת לחם. למשל לבעוט בבקבוק שיתרסק על הרצפה – זה משנה לה את הצבע.
** שומשום נבוט זה מה שמתקבל משומשום שהושרה במים כחצי יום ואז סונן ונעזב לאנחות במטבח כדי שינבט. מכיוון שאצלנו במטבח טמפ' החדר היא טמפ' החצר הוא נובט ממש ממש לאט. מי שעושה את זה בעונה החמה – טוב אם יעצור כשיוצא הנבט או כשנראה לו שמספיק ויעביר את השומשום למגש ליבוש בשמש ויקבל שומשום-נבוט-בר-אחסון.
*** כמה שיותר פקאנים – יותר טעם של פקאנים. וטעם של פקאנים זה טוב!


בשבוע שעבר הביאה ה' למפגש ילדים, כהרגלה, משהו טעים מאוד לאכול.
אחרי שכולם ליקקו את מה שנשאר מהצלחת והילדות דרשו עוד (בצדק. כולם רצו, הן גם אמרו) הבטחתי שאכין בערב משהו כזה.
זה מה שהיה בערב:

אטריות אורז דקות עם ירקות

מה שמגניב באטריות האלה זה שלא צריך לבשל אותן. מספיק להשרות במים פושרים. ככה את יכולה לנחם את עצמך – "אמנם יש להן ערך תזונתי אפסי אבל לפחות לא הייתי צריכה לחמם סיר מים בשבילן".
הן סופגות כל רוטב שיש סביבן ומדגדגות את הפה בחן.
לטעמי כדאי לשבור אותן לפני ההשריה (או לגזור אחרי) אחרת מתקבל סבך שלא מתערבב טוב עם הרוטב ולא עולה יפה במזלג.

רכיבים

<הכל גמיש, פרט לאטריות>
חבילה אטריות אורז דקיקות
בצל קצוץ
גזר פרוס דק
קישוא פרוס דק
פטריות שלוקטו כמה שעות קודם לכן (זה כדאי!)
שמן להקפצה, מלח
חמאה כמו שמיכה

הכנה

  • את האטריות משרים במים.
  • את הבצל מטגנים ואז מגבירים את האש ומוסיפים את הגזר וקצת אחרי את הקישוא.
  • מוסיפים את הפטריות (שטופות וחתוכות). אחרי כדקה, כשהחום חוזר לעצמו – מנמיכים את האש, ממליחים ונותנים לפטריות להתרכך ולהשפיע על הסביבה ממיציהן.
  • כשרך ורטוב – מכבים את האש, מוסיפים קצת חמאה שתעטוף הכל, מנענעים ומערבבים.
  • מוסיפים את האטריות המסוננות ומערבבים.

<אל תתחכמו עם הכמות. אני הכנתי חצי חבילה אטריות ומצאתי את עצמי קמה באמצע הארוחה וחותכת עוד בצל וגזר וקישוא ופטריות כי העם דפק עם המזלג על השולחן>


פירה תולעים

הייתי מתה שזה יהיה פירה תולעים. זה היה יותר… פירה בסגנון ביסלי פלאפל.
מכירים את המתקן הנחמד הזה שנראה כמו כותשום על סטרואידים? הוא בגודל כוֹס ויש לו הרבה חורים ושימוש עיקרי: לרסק את הביצים בסלט ביצים שאנחנו עושים פעם בשלוש שנים (וגם אז עושים אותו עם מזלג). בגלל זה לא שמנו לב שהוא לא היה בבית כשנתיים (בדיוק היינו בין סלטים) אבל מאז שחזר אלינו חיפשתי הזדמנות והנה באה.
בישלתי כמה תפוחי אדמה ובטטות קלופים חתוכים לגודל הכי-מהר-שאפשר ואחרי שהיו רכים סיננתי (במים השתמשתי להשריית האיטריות מהמתכון הקודם. מעגלים וספירלות במטבח שלי…). זרקתי פנימה קצת חמאה ומלח ובעיני רוחי כבר ראיתי מון בלאן.

מון בלאן
ביסלי פלאפל כבר אמרתי?
מה שכן – יצא עם גוונים כמו על השיער של אלה שמתאמצות נורא שהשיער שלהן יראה כאילו נרדמו בשמש. וטעים מאוד.

אני לא מאמינה.
נתתי מתכון לפירה.
לאו הגענו?
טוב תעצרו אותי, אני בדרך לתת מתכון לתה עם נענע.

8 Comments

  • עינבל הגיב:

    מתכון לפירה אבל בצורת שערות סבתא!

    הכי יפה איך שאלוהים נכנסה לסיפור (ה' זה אלוהים או מיודעתנו מהבית על הגג..) סופשבוע נעים!

  • שרה הגיב:

    נו, עוד מאמץ קטן וזה היה מתכון לניוקי, שזו לדעתי (המרובעת משהו, אני מודה) הסיבה היחידה להשתמש במכשיר המוזר הזה להתעללות בפירה. אבל במחשבה שניה – אם כבר מחליטים לעשות ניוקי בבית – באמת עדיף לעצור כאן ולהגיד שבעצם הכנו פירה. אני אשתדל לזכור את זה בפעם הבאה שתיכנס בי רוח שטות…

  • יעלי'לה הגיב:

    אהה! מצאתי את המתכון של הרוטב קאשיו! אני מתכוונת לשחזר אותו ולהוכיח לך שזה לא בגלל שהייתי רעבה.

  • אביטל הגיב:

    נעמה, במתכון של הפוקצ'ה, זה שמרים יבשים, נכון ?

  • חני הגיב:

    אז בכל זאת כמה זה 65 גר' סוכר ו20 גר' מלח?.???

  • שירי_ג הגיב:

    ….עודפם פורים, ונזכרנו באוזני ההמן המשובחות שלך משנה שעברה, אז, בחוצפתי, הקפצתי שוב את ההפניה לדף הזה בדף המפגשים שלנו. אם בעייתי – אמחק. בכל מקרה – תודה. נקרא שאצלכם קר ומגניב ואיזה כיף שאת שמה תמונות…

הגב