יום חמישי, 03 אפריל, 2008, 00:15

טארט חי

היא מטפסת על השולחן בניסיון להגיע לקערות שאנחנו מזיזים לקצה הרחוק של השולחן בשביל שהיא לא תגיע אליהן.
אין קערה שהיא רחוקה מדי, אין שולחן שאינו טפיס. במיוחד אם זה בבית שלנו.
היא אוהבת אוכל. רואים את זה עליה.
מגיעה בספרינט כשפותחים את המקרר ומתחילה לחטט.
זוחלת אל סלסלת התבלינים ומכרסמת את השקיות והקופסאות אחת אחת (פעם מצאתי אותה טובלת בפפריקה. מתוקה, איזה מזל).
נשענת על הפח של פסולת המטבח וגומרת לתרנגולות את האוכל.
מגלגלת בקבוק ומחפשת את הפקק.
מחכה להסחת דעת ומתנפלת על צלחת ארוחת הבוקר של אחותה כדי לחטוף משם את הלחם.
כמה שהיא רוצה לחם! אני רואה בעיניים שלה את התשוקה. אני רואה שהיא יודעת כמה שזה טעים, כאילו הטעם צרוב לה באיזה זיכרון גנטי (אני זוכרת שהיה לי זיכרון כזה לגבי אפרסמון. כשטעמתי אותו לראשונה הוא היה בדיוק כמו שזכרתי).

אבל היא לא מקבלת לחם. היא קטנה. אני מבטיחה לה ליומולדת שנה כיכר שלמה, עם חמאה.
בינתיים יש לה את הקרקרים החיים שהיא יכולה להחזיק והם נותנים לה קונטרה לשיניים ואז נמסים בפה, נבלעים ללא לעיסה ויוצאים בקקי בצורת שומשומים ופשתנים.
אני עוד לומדת את הנושא ומנסה טעמים, הרכבים ועוביים שונים. זה יותר דומה לבישול מאשר לאפיה בגלל דרגת החופש הגבוהה.
לאחרונה התחלתי לערוך רישומים כדי שאוכל לשחזר את ההצלחות וגם להעביר את המתכונים הלאה, למי שרוצה אבל פוחדת.

בקרוב – פוסט על קרקרים חיים. זאת הבטחה.


בינתיים אחד, דווקא מתוק.
העיקרון פשוט, הרבה יותר פשוט מהקרקרים (שהם קצת חידוש, לפחות בשבילי): אם לוקחת דברים שמסתדרים יחד, זה יוצא טעים. עשיתי פעם ניסיון עם איזה טארט-אלק-שוקולד. היו בו אבוקדו וקקאו שזה בכלל לא מגעיל כמו שזה נשמע אבל מה שהרס את הכל, לדעתי, היה הפשתן ששמתי בקלתית. מקרה ברור של אימפרובזצית יתר.
פשתן זה לא כלכך טעים. אורי אומר שהוא גם לא כלכך טוב לאכילה. שמחתי מאוד לשמוע את זה. עכשיו אני מחכה שהוא יגיד ששוקולד חלב הוא אחד מעשרת המזונות הבריאים ביותר, זה מאוד ישפר לי את החיים.

בכל מקרה, אחרי הניסיון ההוא עם הפשתן שכשל ואחרי טארט טעים ביותר, לפי מתכון מ"ירק לתינוקות", עם דלעת ותפוחים, שעשיתי (unlike me) כמעט בדיוק כמו שכתוב, הרגשתי בשלה לפרוש כנפיים ולהמציא טארט משלי. ואוהו איך שהצלחתי.

הנה הוא לפניכם, כמו שהמחברת שלי זוכרת.
רק עוד קטנה לפני:
כשעושים טארטים חיים ורוצים שהם יהיו יציבים כאלה, מה שענבר היתה מכנה "סווטלנה", מוסיפים להם פסיליום. את הפסיליום קונים בבתי טבע/מרקחת. זאת אבקה שמופקת מקליפות של צמח, מוסיפים אותה בכמות קטנה למילוי של הטארט (כמה בדיוק? היכנסו לקישור המומלץ מקודם, לא יודעת) והיא מיצבת. זה בזכות ספיחת המים.
אם אתם רוצים לעשות טארטים גבוהים או מרובי שכבות או יצוגיים להפליא – שווה להתאמץ ולהשתמש בפסיליום. אבל טארט נמוך כמו זה שעשיתי – עובד יופי בלי תוספות.
שזה לא יהיה מה שיעצור אתכם.

אה, כן. הטארט הזה מתאים לתינוקות מגיל תחילת מוצקים. יש בו רק מוצרים מהצומח ואין בו גלוטן. אפשר לכבד את קשת.


טארט תפוחים ומשמשים ללא אפיה

זמן הכנה: כ8 דק'.
ציוד נדרש: מעבד מזון, תבנית קפיצית. קחו זמנים.

קלתית:

160 גר' אגוזי מלך
50 גר' אגוזי ברזיל
10 תמרים חלאווי, מגולענים וחתוכים גס
50 גר' צימוקים

הכנת קלתית:

טוחנים את האגוזים יחד, מוסיפים את התמרים והצימוקים ומעבדים עד שהעסק אחיד ודביק.
אפשר לשחק עם הכמויות ועם סוגי האגוזים. העיקר שבסוף יהיה כמו בצק והוא יהיה טעים.
משטחים על התחתית של התבנית. מהדקים.

מילוי:

4 תפוחים (טעימים), ללא הליבה, עם הקליפה
גרידה מלימון אחד

הכנת מילוי:

שמים הכל במעבד מזון עד שאחיד.
(אני שמתי גם 3 תמרים אבל אני חושבת שהם מיותרים. בפעם הבאה לא אשים).
אם רוצים טארט יותר גבוה – שמים יותר תפוחים.

ציפוי:

המטרה המקורית של הציפוי היתה למנוע את המראה הלא מעורר תאבון של תפוחים שהשחימו. הבונוס הוא בטעם. חמצמצות נפלאה.
15 משמשים מיובשים, אורגניים (שווה להתעקש על האורגניוּת במקרה הזה)
מיץ מלימון גדול

הכנת ציפוי:

מעבדים במעבד מזון עד שאחיד. מורחים מעל המלית.

כמובן שלא מנקים את מעבד המזון בין השלבים.
זהו. אפשר לעצור את הסטופר. נכון שלא לקח יותר מ8 דק'?

8 Comments

  • שרה הגיב:

    ואת הפסיליום הזה מותר לתת לתינוקות? מהקישור שלך זה נשמע לי ממש מסוכן…

  • נעמה הגיב:

    לא יודעת. אאל"ט מדובר על כמות של כפית/כף לעוגה. זה סדר הגודל. והתינוק לא לוקח את זה ככה בכפית לפה אלא זה מגיע עם כל העוגה שמסביב. כי אם הבנתי נכון – הסכנה עם החומר הזה היא שיהיה מחסור בנוזלים סביבו. אבל כאן הוא מוסף לעוגה בדיוק ביחס נכון לנוזלים שסביבו.

    לא השתמשתי בפסיליום אבל נראה לי שגם אם אשתמש – לא אחשוש לתת את העוגה לקשת.

  • שרה הגיב:

    איך את יודעת שזה בדיוק ביחס הנכון? הפסיליום סופח את הנוזלים שבעוגה, אבל יש לו כושר ספיגה גבוה, ואולי הוא יכול לספוח עוד ברגע שהוא מגיע למעיים ופוגש עוד נוזלים?

    חוץ מזה, לפי הקישור שלך (שהוא הפעם הראשונה שאני שומעת על החומר הזה, כך שכל הדיון התאורטי מתבסס פה רק על המידע שבקישור), כשלוקחים את הפסיליום עם מעט נוזלים הוא עוצר שלשול, אבל כשלוקחים אותו עם הרבה נוזלים הוא דווקא משלשל. תרופה משלשלת זה בריא לתינוקות?

    ונו, את הטיעון של הכמויות אני יכולה לתת לך על כל סוג של ריסוס, תוסף מזון או חומר משמר שאת מתייחסת אליו כאל רעל מזוקק.

    • נעמה הגיב:

      גם אני לא הכרתי את הפסיליום קודם. אני לא יודעת עליו יותר מדי. אבל אני לא חושבת שצריך להתיחס אליו כמו אל תרופה. זה כמו שתתיחסי לאגסים כאל תרופה (בטוחה שאם תצרכי 5 קילו מהם בבת זה יעשה משהו למערכת העיכול שלך, פשתן יעשה את זה הרבה קודם.)

      אלה סיבים. סיבים לא מסיסים, אני חושבת (אם אני זוכרת את ההגדרות). הם באים מקליפות של איזה צמח. אני לא חוששת מכפית מהם בעוגה שלמה. בכל מקרה, לא חייבים להשתמש. (שזה לא יהיה מה שיעצור אותך).

  • שרה הגיב:

    טוב, זה לא אני שמתי את זה בקטגוריה של "תרופות" בויקיפדיה, אבל אני חייבת לומר שספיחת מים של פי 25 מנפחם זה יוצא דופן ביחס לכל חומר סופח שאני מכירה (משה שואל אם אפשר לעשות מזה חיתולים – כרגע הכי סופגים אצלנו הם הליינרים מההמפ, שגם זה אגב חומר צמחי מצויין שהולך טוב בעוגיות, כך שמעתי). יש עוד כמה וכמה תרופות, שלא לומר רעלים, להבדיל, שמופקים בקלות מצמחים, בפרט אם זה מהגרעין, אבל באמת עדיף שאני אפרוש מהדיון התזונתי הזה, ויפה שעה אחת קודם. כנראה שגם בלעדי אף אחד מחברייך המלקטים עוד לא יצא לרעות בשדה-דיגיטליס – אז דיינו. וזה אכן לא מה שיעצור אותי בדרך לטארט-נא. אני – אם כבר יש לי תפוחים – אני בד"כ מעדיפה לאפות עם חמאה, ביצים, סוכר וקמח. מקסימום – אני מוסיפה קצת לקסטיב, אבל ממש טיפה, אבל מילא – זאת אני. לפחות אני רואה שדר' ספוק יצא מהאופנה, כך שיש תזוזה וחידושים. ולאות התנצלות שגררתי אותך ואת בלוגך לכיוונים כה משמימים – אני אשאיר אותך עם הלינק הבא, שאני מקווה שאת עוד לא מכירה: http://www.dhmo.org

    • נעמה הגיב:

      אני שמחה שהתפתח פה דיון בנושא, אבל מצטערת שהידיעות שלי קצרות מדי בשביל שאני אוכל ליצג איזשהו צד כמו שצריך . את ואני כרגע מיצגות את המורה והחנון של הכיתה בשעה תשיעית. אנחנו מבדרות את עצמנו 🙂

      גם אני העדפתי פעם את האופציה עם החמאה והסוכר, כשבאתי לטפל בתפוחים. היום אני עושה מהם רסק ירוק או עוגה לא אפויה אבל זה בסדר, איך אומרים אצלנו בכת, גם את תראי את האור בסוף. או שלא. 😉 <מה זה משנה, במילא מה שיהרוג אותנו בסוף זה מאבקים על מים, מה זה משנה עד כמה סתומים יהיו העורקים שלנו בבוא העת?>

      ובקשר לקישור הנחמד ששמת (תודה! לא הכרתי) – ראיתי פעם סרטון על עצומה בנושא. לא מצאתי עכשיו אבל הנה משהו קרוב: http://youtube.com/watch?v=jAI1JAYj53k

  • שחר הגיב:

    אהלן הכנתי לפני כמה ימים – יצא נהדר, ואני בדרך להכין פעם נוספת. כמה דברים : 1. הכנתי בתבנית קפיצית 26 ס"מ – הכמויות כאן מתאימות לתבנית קטנה יותר, בשביל התבנית שאני משתמש הייתי משתמש בעוד שליש-חצי כמות מהקלתית/ציפוי, והרבה יותר תפוחים 2. הטארט מתקשה למחרת ההכנה במקרר – מומלץ לחכות 3. יש מחשבות על "לחזק" – אולי תוספת של אגוזים טחונים? לרסק חלק מהתפוחים, חלק לקצוץ גס יותר ? להוסיף תפוחים חתוכים לסלייסים דק למעלה, ועם מיץ לימון ? לא אוהב את הרעיון של הפסיליום 4. טעים טעים טעים – מי צריך סוכר חמאה קמח ? מצאנו את עצמנו גונבים עוד כפית ועוד אחת 🙂

    שחר

    • נעמה הגיב:

      הנומך זה בשביל להימנע מפסיליום (וגם בגלל שתפוחים אורגניים יקרים רצח…). אתה מוזמן לדווח איך יצא עם תפוחים פרוסים מלמעלה. אני בחרתי לא לשים תפוחים פרוסים מטעמי עצלנות והשחרה.

הגב