יום שבת, 16 יוני, 2007, 16:49

פויקה

לא אנשי שטח אנחנו, אבל כן מחבבים אש ומדי פעם יוצא לנו לעשות שימוש בסיר הכבד הזה ולהרגיש אחלה גברים.
יש כלמיני מתכונים מפורטים שיגרמו לגבותיך להיחרך מרוב מאמץ אבל אנחנו, אנחנו לא אוהבים להתאמץ.
מישהו אמר לי פעם שפויקה זה טריק של אפריקאים עצלנים – פשוט לזרוק הכל פנימה ולקוות שהחום יעשה מזה משהו טוב. ואני אומרת – רק בגלל שסבתא של יובל באה מפולניה אנחנו צריכים לאכול סלרי?


אתמול חגגנו ללןלן יומולדת. התכנית היתה להגיע לאיזה חוף ושם לרחוץ ולפקנק.
בפועל – כשהתחלנו לתור אחרי חופים גילינו שהרב בתשלום ומלא באנשים, מה שחינם מלא באנשים אחרים ואיפה שיש קצת פחות אנשים יש המון המון ג'יפה. המון.
עם המחשבות הנוגות האלה המשכנו לחפש עד שנגמר לנו הצד המזרחי של הכנרת וגם כמעט נגמר היום. כמוצא אחרון חתרנו במכוניותינו הפרטיות (שלא ג'יפ הן וגם לא רכב ליסינג ולכן סובלות מעבירות נמוכה) לכיוון נחל משושים וכלמיני אקליפטוסים רחוקים שנדמו בעינינו כטובלים שרשים בכנרת.
אחרי שגירדנו טוב טוב את השסי (מה זה שסי? לא יודעת, הרגיש כמו שסי בגירודים אבל אולי היה משהו אחר) וחלפנו על פני מטעי מנגו וליצ'י (עוד לא בשלים, שניהם) הגענו לדרך שאי אפשר לעבור (כי היא כבר ממש ממש משובשת) אבל גם אי אפשר לחזור (כי נצא אום-כול-פארש) אז עצרנו ועשינו מסע רגלי קצר עד לחתיכה קטנה של נחל שזה ממש מספיק מים בנסיבות הקיימות.

האמת?
העיקר החברה.
זה באמת לא משנה איפה חונים ואילו רעשי רקע יש (במקרה שלנו: פכפוף המים, צרצורי הצרצרים ואונץ אונץ ממסיבת טראנס – קריוקי שנערכה לא רחוק מאיתנו). היה נעים ונחמד וחגיגי.


כבר יצא לי לעשות כמה פויקה ונכון שהאש מתיכה הכל ועושה מיש מש לתפארת אבל מה לעשות, מה שיוצא תלוי במה שמכניסים והפעם יצא ממש טעים.
אז הנה המתכון למזכרת.

קודם כל – אם עושים פויקה בשטח אפשר לעשות את הכל ממש ממש קל אם מראש מקרצפים, מקלפים וחותכים את הירקות בבית ואז בשטח פשוט צריך להשליך לסיר, לערבב קצת ולשבת לנוח עם מבט של "אני את שלי עשיתי. הכנתי לכם ארוחת ערב. איפה הבירה?"

המצרכים והכלים:

  • פויקה
  • כף גדולה ורצוי גם ארוכה (או לחילופין שרוול ארוך לחולצה)
  • מצקת
  • מגבת (או שיש לכם את המתקן הזה שמרימים איתו את המכסה. לנו אין)

  • עוף מחולק (כמה? כמה שרוצים. אילו חלקים? אלו שאוהבים). אפשר גם בלי עוף.

  • תפוחי אדמה מקורצפים (שלנו היו טריים טריים מחפירת הבוקר). שלמים או חתוכים – בהתאם לגודל
  • כרוב חתוך לחתיכות גדולות (לא כל הכרוב!)
  • בטטות מקורצפות וחתוכות לחתיכות גדולות (על הבטטות לא הייתי מוותרת)
  • כמה קישואים מקורצפים, קטומי ראש וזנב וחתוכים ל3 (קישואים זה מה זה סתם ירק. לא נראה לי שהם תורמים לתבשיל אבל יאללה, יש במקרר ומה אני אעשה איתם, הם בסה"כ קישואים…)
  • כמה בצלים קלופים וחתוכים ל4 (תורמים מאוד!)
  • כמה גזרים קלופים וחתוכים ל3
  • כלמיני קטניות מונבטות או לפחות מושרות (משהו שתמיד כדאי שיהיה בפריזר. מאוד שימושי!)
  • מלח, סוכר, דבש
  • תבלין שטחנתי ברגע האחרון: פלפל לבן, מעט יותר מזה זרעוני חרדל כהה, יותר מזה פלפל שחור והכי הרבה – זרעי כוסברה. כל זה נטחן עם קצת מלח כדי שאפשר יהיה להבין את הטעם. ההבנה הביאה חיוך.
  • מים בששון
  • שמן (זית)

לא לשכוח גפרורים, כן?


ההכנה:

קודם כל אש. במקרה שלנו היה שפע של חומר יבש בכל מיני עוביים.
כדאי שיהיו במדורה גם ענפים וגזרי עץ שמנמנים כדי שיהיו גחלים שיחזיקו אח"כ אחרת תצטרכו כל הזמן ללכת ולהוסיף עוד קיסמים למדורה ותתחמם לכן הבירה.

אחרי שהאש קצת נרגעת ואפשר להתקרב (או אחרי שיש גחלים בלבד. תלוי בזמן העומד לרשותכם ובמידת הרעב של הקהל. לרב מתחילים כשכבר כמעט חושך והילדים מתחילים להסתובב מורעבים סביב הפולקעס הנאות) מציבים את הפויקה, נותנים לו כמה דקות להתידד עם האש ואז שופכים שמן (ככה, שתהיה שלולית שמחה) ומשליכים פנימה את העוף.
האמת? לא יודעת כמה שלב החריכה הזה הכרחי אבל בכל זאת, צריך קצת שואו, צריך להראות קצת מאמץ (אחרת עוד יצפו ממך לרחוץ כלים אחרי האוכל) אז לא נזרוק הכל בבת אחת. קצת מערבלים את העופות כדי שיקבלו צבע (הנה עזבנו את אירופה).
טוב, השקענו מספיק.
סוכר (אפשר קצת לפני כולם שיתקרמל לו. זה בטח לא יזיק), דבש, מלח, כל הירקות, כל הקטניות, מים עד כיסוי, תבלינים. הכל יחד, מכסים ומניחים.
מדי פעם אפשר לבוא לבדוק מה קורה אבל באמת שאין מה לעשות. כאילו, מה? תקטיני את האש אם זה מבעבע מדי?

כששואלים "נו? מתי זה יהיה מוכן?" אומרים "חצי שעה". יכול להיות שזה אפילו נכון.
כשקולות הבטנים גוברות על קולות הצפרדעים לוקחים קצת מהנוזלים וטועמים, מתקנים תיבול אם צריך, בודקים שתפוחי האדמה כבר רכים (הם רכים. בטח שהם רכים) ומתחילים למלא צלחות ברב רושם.


הפעם יצא לנו רוטב סמיך במיוחד ואני חושבת שזה קשור לזה שהכנסנו בטטות לסיר אבל לא ראינו אותן אח"כ בצלחות. וגם הטעם (טעיםםםם) קשור לבטטה (ולשאר הירקות שנתנו כל אחד את חלקו, פרט לקישואים כמובן. וזה שלא הכנסנו סלרי…) ולתבלין המיוחד.

אפשר לאכול ככה או על אורז.
אפשר לאכול את השאריות למחרת (טעים לא פחות).

בתאבון.

2 Comments

  • ענבל הגיב:

    מעורר תיאבון, תודה על המתכון, נשמע שהיה שמח!

  • אורי - אח של שירה הגיב:

    אהלן נעמה, אז חיפשתי חומר על פויקה ונפלתי על הבלוג שלך – כמה נחמד ! ראיתי שנכתב לאחרונה – עוד יותר נחמד. אז סתם ד"ש חם – מאורי

הגב