יום שישי, 30 נובמבר, 2018, 23:38

מיני ריילה

אחרי כל הפוסטים המפורטים מישראל ומהאירועים שקדמו לנסיעה, לא נשארו הרבה שאריות על הרצפה כשבאתי לסכם את נובמבר 2018. למעשה, כל מה שנשאר זה כמה תמונות ממחנה מנהיגות שאור הלכה אליו בזמן שיתר המשפחה בילתה סופ"ש על שפת אותו אגם כמוה (רק עם תנאים יותר טובים). המחנה שלה היה לתלמידי ותלמידות המחוז (הענק) שלנו. למרבה […]

יום חמישי, 29 נובמבר, 2018, 12:12

שבוע שני בישראל, 2018

ארוחת שבת. השקט שלפני הסערה. חלק מהסערה. עוד חלק. קשת מתרגשת למצוא בית. אין עקביות באופן כתיבת השם. אבל ברצינות, מה פתאום השלט הקודם היה עם Q? מאיפה זה בא? אנחנו כותבות ככה: שבת אצל השושה והאוני. הנה משהו שלא פגשתי מזמן. קפה טוב. תמיד כשאני פוגשת אנשים מעל גיל עשר שאוכלים בננות אני מופתעת. […]

יום שישי, 23 נובמבר, 2018, 08:08

שבוע ראשון בארץ הקודש

שישי בבוקר, יצאנו את טורונטו המושלגת והרטובה, בטרם צנחו הטמפרטורות לרמה המקובלת. בחירת התיקים שלי היתה שגויה וכך יצא שסחבנו תיקים על הכתף לאורך הרחוב וגם במורד ובמעלה המדרגות של התחתית. טל נאות לסחוב את תיק הגב שלו (תיק עליה למטוס) אז סחבתי את התיק הגדול שלו ביחד עם שלי. היו לי חששות מכל העניין […]

יום חמישי, 15 נובמבר, 2018, 16:04

שלג על עירם. יום אחרון בטורונטו

טל כתב לי פתק בליל אמש. הוא חווה תסכולים בדרך כי זה לקח לו המון זמן והיו לו שגיאות. הצעתי לו שאני אסיים לכתוב את הפתק במקומו, הוא סירב, חרק שיניים וסיים בעצמו. פשוט, הוא הסביר, אם אני אכתוב את הפתק, אף אחד, כולל אותי, לא יבין מה כתוב שם. היום הרביעי בטורונטו, היום האחרון, […]

יום רביעי, 14 נובמבר, 2018, 20:20

תכניות קטנות, ביצוע בינוני. יום שלישי בטורונטו

היום השלישי מתחיל מאוחר מדי, עם גישה חדשה. אני לא מצליחה להביא את הילדות ואותי למיטה בשעה סבירה. ככה לא מסתגלות לזמן חדש. ממש לא. אבל יש לי הרבה מה לעשות כשאנחנו חוזרות. תחזוקת ילדות, כתיבה, תחזוקה אישית. זה פשוט לא מסתדר. טל מתעורר באחת עשרה בבוקר. הולכת לפינתית לקנות שוקו ולחם כשאני לובשת מעיל. […]

יום שלישי, 13 נובמבר, 2018, 18:51

גלגל ענק ושירי כריסמס. יום שני בטורונטו

לא התכוננתי לזה. לא התכוננתי לשש שעות של שירי כריסמס. אפשר להתכונן לדבר כזה? אבל תמיד, תמיד צריך לזכור שיכול להיות יותר גרוע וזאת לבד סיבה לשמוח במה שיש. מה יכול להיות יותר גרוע משירי כריסמס בלתי פוסקים (שש שעות בלי חזרה על אף ביצוע. והכל קלאסיקות שנס ליחן בלי שום יציאה). גם אני שאלתי […]