יום רביעי, 28 אוקטובר, 2009, 02:09

Lost In Kfar Saba

פארק יפהפה יש להם בכפר סבא.
כשנכנסתי רציתי לטפס על כל המתקנים בבת אחת, אפילו שרובם לא היו מגלשות (שהן הקיק האמיתי שלי). אבל היתה לי נ' לזמן קצוב ואפילו מול המתקנים של כפר סבא – נ' יותר שווה.
נתתי לילדות להתרוצץ, לקשת לישון (כל הדרך חפרה ובכניסה לכפ"ס נכנסה לשוחה ונרדמה) ופיקנקתי עם נ' ועם י' שלה פיקניק לילי הזוי משהו עד שבא השומר וכיבה את אור, ר"ל – סוגרים (זה פארק מסודר עם גדר מסביב ושעת סגירה. אולי בגלל זה אין להם שברים של בקבוקי וודקה בתחתית המגלשות).

בדרך החוצה גנבנו עוד סיבוב על אחד המתקנים המסתובבים כשאנחנו אומרים זה לזה – "בטח יש דלת מסתובבת, לא יכול להיות שאין דלת מסתובבת. נכון שיש דלת מסתובבת? מה השעה בכלל?"
ואז הגענו לשער וגילינו שאין דלת מסתובבת ואין גם שומר. 23:05.
נורא ישראלי מצידנו.

בחנו את הגדר ואת החומה. שתיהן גבוהות. . בחנו את האפשרויות (לבלות את הלילה בפארק?)
נ' העלתה את הרעיון להתקשר לאחראי, בהנחה שהטלפון שלו נמצא איפושהו, ומיד פסלה אותו מטעמי סיסיות.
אור התחילה להתכרכם. היא אוהבת שדברים עובדים לפי החוקים. הרפתקאות כאלה לא עושות לה ריגושים טובים.
התחלנו לבחון דרכים לטפס מעל החומה על טפנו ומטעננו כשאיש קליל ומחויך התבהר מתוך הצללים. הוקל לנו.
מצד אחד ברור שהאיש אינו שומר (שכן שומרים לא מתנהלים בקלילות ולא מחייכים בשעות כאלה), מצד שני – אם הוא מסתובב בפארק החשוך בכזה בטחון – הוא בטח יודע על יציאה כלשהי.

יש שער פתוח והוא קילומטר וחצי מפה. ויש שומר שעושה פטרול בכל שעה ועבר פה לפני 5 דק'.
עודדנו אותו להמשיך את הצעדה שלו (בזריזות אחשלו) ולהזעיק את השוער ופנינו חזרה אל החומה.
שעה?
חצי שעה?
שנחכה?


גם אני וגם נ' לא עשינו את אימוני הטריאטלון שלנו כבר שבועיים לפחות. בצבא לא התבקשנו לקפוץ מעל חומות וגם אילו – זה בטח לא היה עם 10 קילו מטען נושם על הגב. אבל איכשהו מצאנו עצמנו מסתדרות כשאחת מאיתנו יושבת על החומה, אחת עומדת לפני החומה ואנחנו מעבירות ילדות מיד ליד ומשלשלות אותן לידיו החזקות של י'. (לנכדינו נצ'זבט – דברים שעשיתי עם יאמו טעון).
בסוף גם אנחנו וציודנו השתלשלנו לידיו. תבורכנה ידיו.
קצת שריטות וכמה שרירים שבטח יהיו תפוסים מחר בבוקר אבל חוץ מזה – אושר גדול.
הילדות צהלו. אחר כך הן יתארו את עצמן כנסיכות שהיו כלואות במגדל (נטע: "אבל אין דבר כזה – נסיכים").

5 דק' אחרי, כשאנחנו נפרדים בדמעות בסוף מסלול ראינו את השומר מגיע.

10 Comments

  • כפיר הגיב:

    אמנם לא קשור אבל נזכרתי , אגב נסיכות כלואות, בהתבטאות של אור כשעמדה 30 שניות וחיכתה שכולם יבואו איתה לטרמפולינה בחוץ – "למה אף אחד לא בא ואני סתם עומדת פה ומחכה כמו נסיכה שכלואה במגדל?!!". יכול להיות שאתם זוכים לכאלו כל יום, אבל בשבילי זה היה טוב מכדי שלא יהיה רשום איפשהו.

    • נעמה הגיב:

      מסתבר שהבנות מעולם לא היו לפני כן בכפר סבא והפרומו שעשינו – "הולכים לפארק בכפר סבא" – צייר בדמיונן לונה פארק אגדי בעיר קסומה (עיר קסומה אני לא יודעת אבל הפארק – אגדי בהחלט).
      בדרך הן הספיקו לתהות אם בכפר סבא יש שערות סבתא (זה קצת הרתיע את אור כי זה רק סוכר, ועוד לבן) וכשחניתי באחד הרחובות הן יצאו, התבוננו סביב ואמרו בבוז – "מה זה, זה כפר סבא? זה נראה כמו תל אביב…".

  • גסטרו הגיב:

    אני גרה 300 מטר מהשער של הפארק אולי פחות וכף רגלי טרם דרכה בו… בפעם הבאה שאת מגיעה- הודיעי וכל מעריצותיך בפרכ תבואנה לחלות פניך.

    • נעמה הגיב:

      חכי שיבואו תיירים (נגיד, מרחובות) וקחי אותם לביקור בפארק. על הדרך תזכי בעצמך להתרשם. המתקנים שם ממש ממש שווים (אנחנו נכנסנו מויצמן. לא יודעת מה יש בצד השני).

  • מיכליקה הגיב:

    תגידי, בפארק הספורט בקריית אתא כבר הייתן? (ימי חול בלבד, ראו הוזהרתן) יש לי משהו עבורך: http://themagiconions.blogspot.com/

  • galy הגיב:

    נשמע כמו אתגר קל מדי לאלה שאוהבים לנפץ את בקבוקי הוודקה בתחתית המגלשות (מהצד של האין כניסה לפארק…חומה נמוכה מדי?) בכל מקרה – סיפור שבהחלט יירשם כאנקדוטה טובה ומשעשעת על איזו אמא שאקלית יש לנו

    • נעמה הגיב:

      לא פשוט להיכנס. הצד החיצוני גבוה מהפנימי, לפחות באזור בו אנחנו הסתובבנו.
      ויש שם פטרולים כל הלילה.
      נראה לי שהסטלנים ילכו להתנפץ במקום אחר…

  • ניצן_אמ הגיב:

    באיחור אופנתי אני מתוודה שרק עכשיו ראיתי. לפחות אפחד לא ידע לעולם מי היא אותה נ' אלמונית. נשמעת נחמדה, סה"כ.. 🙂

הגב