יום חמישי, 23 אוגוסט, 2007, 14:07

הילדה גאון מוטורי

<זהירות, שוויץ מזוקק>

איפה אני אשוויץ אם לא כאן? (ובטלפון לסבתות, ובטיפת חלב ובפני עוברי אורח שלא שאלו אותי בכלל).
ובכלל, זה המקום לתעד כי אחר כך אני אשכח. אז הנה, קצת על קשת (בלי אף מילה על המשקל שלה).

שמתי אותה בחדר והלכתי לעשות כמה דברים (ככה זה. כל המשפחה הולכת לכמה שעות כדי שאני אעבוד ואנוח וכל זה ולכבוד הארוע הגיברת לא ישנה יותר מ10 דק' במצטבר, לא יותר מ4 דק' רצוף. כאילו מה? היא לא יכולה לישון בלי שאחותה דוחפת לה אצבעות ללחי וצועקת "קשת היפונת קשת היפונת"?). לא מצליחה לעבוד, לישון אין לי סיכוי אז לפחות נעביר איזה מטאטא, נביא תועלת.
בינתיים הקשתיאל ערומה על שעוונית על מזרון עושה קולות בלתי מרוצים.
אני נותנת לה הזדמנות להתחרט (ז"א להרדם) ואז באה לבדוק מה נשמע
ומה אני מוצאת?
במקום ילדה בקצה המזרון צמוד לקיר – ילדה בקצה השני של המזרון עם חצי גוף על הרצפה.

הא!

מטעמי "שלא תפשתן לי על המחצלת אני מחזירה אותה למזרון ורצה להתקשר לאבא שלה לבשר לו שיש לה גלגלים איפושהו. בינתיים אני רואה, מול עיני המשתאות איך היא בשלווה וללא נפנופי רגליים מתהפכת מהבטן לגב.
זאת לא סתם בטן. היא מחזיקה את עצמה על האמות, חצי גוף באויר, ראש מורם ולא מתנדנד. ממש נדיה קומנצ'י!
(האם נדיה קומנצ'י עשתה פליקפלק לאחור בגיל חודשיים?)

מחזירה אותה לבטן, היא זוקרת טוסיק, פונה לפה פונה לשם מדברת עם זה ועם זה ואז… הופ! שולחת יד ורגל וכל הגוף מתהפך והיא על הגב.

ככה זה נראה בשחזור:

Get the Flash Player to see this player.

נחת 🙂


יש לי עוד שתיים, בל נקפח.
אור קוראת שוטף. זאת אומרת – לוקחת ספר ומתחילה לקרוא (בלי ניקוד. היא עוד לא יודעת ניקוד).
חולפת באוטו ליד שלט ברחוב ומודיעה לנו מה כתוב בו.
כשהיא גולשת באינטרנט היא יודעת לעשות בחירות אחרי שהיא קוראת את ההוראות, לא מניחושים או מזכירה של מיקומים קבועים.
לפעמים היא מקריאה סיפור לאחותה, לפעמים מחטיפה לה מכות (כדי להזכיר לנו שהיא בסך הכל בת ארבע וחצי).
כבר מגיל חצי שנה (מרגע שלמדה לשבת) ספרים ריתקו אותה והיתה יכולה לשבת איתם שעות. גם עכשיו – אבל לא בשביל התמונות בלבד.

ונטע…הבבואה הקטנה שלי.
מחוברת להפליא. משתתפת בכל עבודה (שטיפת כלים, קיפול כביסה, שיפוץ לול התרנגולות) ולפעמים יוזמת את העבודות ומבצעת לבד (חייבת להסתייג ולומר שהכלים לא יוצאים לה כלכך נקיים).
בעלת אובססיה חדשה לחפיפת ראש (אולי בשביל להשלים פער של שנה בו התנגדה בתוקף לחפיפות)
ושריטת מים כללית (חצי מחשבון המים זה בגללה).
לאחרונה גילינו שכשהיא מחקה את אחותה ומציירת "אותיות" אז האל"ף שלה היא באמת אל"ף ולאחרונה נוספה לה רי"ש (אור: "תכתבי אר.."). דווקא מספרים לא מעניינים אותה.
נותנת פייט רציני לאמא שלה בתחום החזירוּת (סגנית שיאן העולם באכילת סברס). חייכנית וצבעונית, חבקנית.
מקבלת לינוק רק אחרי קשת ולכן אורבת לפטמה הנחשפת ("נונו איפה שקשת סיימה!!"). מדברת מדהים.


ביחד הן משחקות במועדון הפינגווינים כשלרב אור היא אשר על המחשב ונטע מעודדת מהצד.
אור עושה תרגילים יבשים בפקאציוּת. יש לה קצב מדהים לריקון הארנק.

אבא: אור, לפני רגע היו לך 800 מטבעות, עכשיו יש 23. קנית משהו?
אור (במבט מסתורי): כן…
אבא: מה קנית?
אור: מדף לספרים
(טוב, לך תתווכח איתה עכשיו).

אפשר לתהות מאיפה יצאה לנו ילדה עם כזאת חדוות קניות אבל במקום אנחנו פשוט שמחים שכל החפצים שהיא קונה לא תופסים לנו מקום בבית (לעומת זאת הפינגוין שלה כבר קנה בית נוסף בשביל שיהיה לו איפה לשים את כל החפצים שלו).
בשביל לממן הכל היא מזעיקה מדי פעם את אבא או אמא או נטע שמשחקים בשבילה ברכבת ועושים לה עוד מטבעות. חלוקה מסורתית – אחריות נפרדת להבאת הכסף הביתה ולהוצאתו ממנו.
בקיצור – הילדה מעתיקה את כל המודלים שהיא רואה סביבה. אחד לאחד.

הגב