יום רביעי, 13 אוגוסט, 2008, 00:59

קשיו

זכרון קשיו ראשון:
אני בת גיל חד ספרתי. בכל פעם שסבתא ברכה מגיעה לביקור היא נותנת לי שקית נייר קטנה עם קשיו קלוי ומלוח, שאריות מהצטיידות בתחנה המרכזית בעפולה בדרך אלינו.

עוד מאותה תקופה- קשיו מעורב בשקדים ואגוזים אחרים, כולם קלויים, מלוחים מדי וגרים יחד בפחית קטנה. זה אצל סבתא ברכה בבית.


זכרון קשיו שני:
סוף שנות התשעים, אני מחפשת (ומוצאת) קשיו לא קלוי בשביל מרק דלעת וקשיו של אביגיל ביסר (הטבחית עם השביס, מלכת הירקות). המרק מדהים אותי.


חוויה עכשוית: הרבה קשיו. המון. בקילוגרמים.
ובכל פעם שהוא על השולחן נטע עוברת ומבקשת "תלעסי לי קשיו" ואני לועסת לה ואחרי כמה חופנים חוטפת בחילה כי כמה קשיו כבר אפשר לאכול.

נטע בודקת קשת ומדרגה קשת של צבעים קשת ומים

(כדאי ללחוץ להגדלה)


התזונה הנוכחית שלנו לא תומכת במוצרי חלב.
כרגיל – יש אידיאולוגיה ויש את החיים.
אנחנו אוכלים חמאה של תנובה וגם קצת חמאת עזים ושמנת עזים שאנחנו מקבלים מסבא יהונתן (תוצרים נהדרים של הספרטור שלו) וכמובן גבינת עזים של סבתא פסי אבל זה לא מזון שאנחנו מתבססים עליו.
אנחנו לא דוחפים את הילדות לאכול מוצרי חלב (כל חלב) ואם הן שותות שוקו לפעמים זה בגלל שאנחנו נכנעים לתחינות ולא בגלל שנראה לנו שיש איזו תועלת בצירוף-דרעקעס הזה.

אני מתה על מוצרי חלב.
גבינות עושות לי את זה (ממלכתי תמורת גבינה צרפתית מסריחה). יותר משוקולד.
שוקו ואייס קפה הם המשקאות המועדפים על הפה שלי כשקר וצמא,
שוקולד חלב הוא השוקולד הכי טעים בעיני,
וחמאה היא סוג של מטה קסם.
אוהבת אותם אבל נגדם.
ואני לא מרגישה שבויתור עליהם יש איזה הפסד תזונתי. אני לא מאמינה שמוצרי חלב מספקים סידן לגוף, להיפך.
הדעה המקובלת (בקרב תזונאים קונבנציונליים וכל העם אשר איתם) שחלב זה בריא וחשוב כמקור סידן בשביל לבנות את העצמות היא תוצאה של אינטרסים כלכליים ולובי חזק של "יצרני החלב". אני לא חושבת שהם בעצמם מאמינים בזה.

(כשהיינו ביפן נחשפנו שם לפרסומות "3 ביום" מהסוג שהיה גם כאן בארץ. ליפן מוצרי חלב נכנסו בעקבות הכיבוש האמריקאי).


חלב שומשום אנחנו שותים כבר תקופה ארוכה וזה ממלא את הצורך במשקה קר מתוק שהולך בפה בסיבובים. על הדרך אחנו מרויחים את כל הדברים הטובים שיש בתמרים ובשומשום.
לפעמים מוסיפים לזה קצת קפה טחון ומקבלים קפה קר.

אבל עכשיו זאת שעתו הגדולה של הקשיו.
2 יתרונות ברורים יש לקשיו:
1. הוא רך יחסית ולכן נטחן בלי בעיה למשקה חלק.
2. יש לו טעם מתקתק ניטראלי יחסית.

מקשיו אפשר לעשות חלב או שמנת (ההבדל הוא בכמות המים) ואח"כ אפשר להמשיך הלאה.

חלב/שמנת קשיו

רכיבים: מים, קשיו, קרח
הכנה: קשיו עם קצת קרח ומים כדי כיסוי וחצי מבלנדרים עד שחלק (כמה דק' בכיף). אח"כ מוסיפים כמה מים שרוצים בהתאם לסמיכות המבוקשת.

משמנת אפשר לעשות גלידה (טרם ניסיתי) או להקרים מרק (מוצלח מאוד) או כל דבר אחר.
מחלב אפשר להכין שוקו או יוגורט.

יוגורט קשיו

פשוט מאוד.
לוקחים חלב קשיו, שמים בצנצנת, מכסים באיזה בד נגד חרקים (אני שמה בבקבוק של מיץ עגבניות שאגב, זה ממש מפתיע לגלות שיש לו קיום מחוץ לטיסות! ומכסה במין כובע אמבטיה קטן מבד שתפרתי בדיוק למטרה זו וכשאני לא מוצאת אותו סוגרת מלמעלה בגרב. לא משומשת) ומניחים לכמה שעות.
חשוב להשאיר מקום כי בתסיסה זה מתפשט (רבע פנוי אמור להספיק).
כשזה תוסס זה הופך למין גבינה צמיגית מעל מים ומקבל ריח נפלא של קקי של יונק. גבינה היא גבינה.
מערבבים הכל ומקבלים יוגורט עם טעם חמצמץ (בהתאם לזמן התסיסה) ומרקם חלק נפלא.

פירוט נוסף ומתכונים – כאן

אפשר לעשות איתו כל מה שעושים עם יוגורט רגיל (כזה שבא מעטינים) ולטעמי הוא גם יותר טעים.


צזיקי

רכיבים: יוגורט קשיו, פקוס, שום, שמיר, מלח, שמן זית.
הכנה: את הפקוס (או המלפפון) חותכים לקוביות קטנות. את השום כותשים ואת השמיר קוצצים.
מערבבים את כולם יחד ומקשטים בשמן זית בהגשה.

צזיקי קשיו

כאן עשיתי קיצור דרך והשתמשתי ברוטב בזיליקום (בזיליקום ושום טחונים עם שמן זית ומלח) במקום שום-שמיר. יצא גם טעים וגם דקורטיבי.


גרנולה כוסמת

לא קשור ליוגורט אבל נדרש להמשך ובכלל שימושי (בטח כבר כתבתי על זה פעם ושרה תצחק עלי)

מתחילים עם כוסמת ירוקה. להבדיל מכוסמת חומה שנמכרת בסופרים (והיא כוסמת קלויה) – כוסמת ירוקה נמכרת בד"כ בחנויות טבע וכד'. היא לא ממש ירוקה אלא יותר בז' בהיר עם זכרונות ירוקים. מצטערת, אין לי לא חומה ולא ירוקה מול העיניים כרגע ואני לא יכולה לתת בהן סימנים, מה שבטוח – כוסמת קלויה לא נובטת.

משרים את הכוסמת במים כמה שעות, מסננים, שוטפים, מסננים ומניחים במסננת ליום בערך. הכוסמת תגדל זנב קטן – נבט.
מפזרים על מגש גדול ומניחים בשמש לכיומיים. אפשר וכדאי לערבב מדי פעם.
בסוף התהליך מקבלים גרגרים יבשים בצבע חום בהיר עם טעם נחמד ומרקם פציח.

משתמשים ככה או כבסיס לעוגיות נאות (כבר נתתי מתכונים לעוגיות כאלה? זאת בעיה של בי12?). לטעמי מדובר בדרך היחידה לאכול כוסמת.


מיזלי

רכיבים:
יוגורט קשיו
פירות יבשים קצוצים
פירות העונה חתוכים
אגוזים שבורים
גרנולה כוסמת

הכנה
גרסת הרווק (אכילה תוך קריאה בעיתון ספורט, למי אכפת איך זה נראה): מערבבים.
גרסת הבמאי: על צלחת שטוחה מוזגים מעט יוגורט ומעל מסדרים בצורה דקורטיבית את כל המשתתפים.
אפשר לעטר בזילופי דבש או סילאן. אפשר גם בעלה נענע בלתי שימושי אבל ירוק.

מוזלי יוגורט קשיו וגרנולה כוסמת


פריגורט

חומרים: פרי, גורט.
הכנה: קוצצים, מערבבים ומניחים לעמוד קצת שיכירו.
למשל: פרוסות תאנים טריות וקצת סילאן עם יוגורט קשיו.
למשל: משמשים יבשים קצוצים דק ויוגורט קשיו.

טעים מאוד. מאוד.


ויש גם שוקו.
אבל זה כבר בפוסט הערצה מיוחד לקקאו שלי.

2 Comments

  • ארבל הגיב:

    חלב זה זבלה…

    לפני כמה שנים אבא שלי נפל ודפק (עוד קצת) את הברך, במסגרת הצילומים והבדיקות שהניבה הנפילה בדקו לי גם צפיפות עצם. התוצאות היו משובחות, והרופא שם לב שהמצב השתפר מאז הבדיקה הקודמת, שנערכה שנתיים קודם. הוא כמובן התפלא, כי אבא שלי כבר בגיל שבו התהליכים אמורים להיות הפוכים, ושאל את אבא שלי "מה השתנה", והשינוי היחיד המשמעותי שחל בשנתיים האלו הוא נידוי מוחלט של מוצרי החלב מהתפריט.

    והתמונות… עושות חשק… [גם תמונות המנות וגם תמונות הבנות :-)]

  • מיכליקה הגיב:

    אכלתי לפני שבוע וחצי מרציפן קשיו ששכנים שלנו הביאו מהודו – יאם!!! הילדים טחנו מרציפן פיסטוק וכורכום.

הגב