יום ראשון, 31 מאי, 2020, 22:57

מים רבים 2020

זה לא הרגיש כמו מזג אויר יוצא מגדר הרגיל. היו דיבורים על סופה, התראות מזג אויר שקיפצו באפליקציות ובפייסבוק ואיפה לא. כולם דיברו על הסופה. היה ענן קל, היתה שמש רבה, היתה קצת רוח, ירד גשם, ממש טיפה ואז ירד הערב (מאוחר. כי סוף מאי) והחשיך והזמן עבר ועבר ו… הבריק הברק, הרעים הרעם, הגשם ניתך אבל באמת, לא היה שם שום דבר מעורר חשש. אני מפחדת מרוחות כי הן מאתגרות את העצים. הפסקת חשמל זאת תופעת לוואי נפוצה. עץ על הראש – קצת יותר נדירה. כשאני הולכת לישון עם רוחות שורקות בחוץ, אני תוהה אם אקום. כזאת אני, מקווה לטוב, מתכוננת לרע. אבל גשם? כשאני תחת גג? יאללה תעמיס.

היה זה לילה שבתי שקט. אור היתה אצל חברה, נטע היתה אצל חברה, קשת היתה עם חברה בבטסי (בטסי הפכה לבקתת האירוח שלנו. יש משהו בקסם שנות השמונים שלה, עם השירותים שטרם חוברו למים או אושרו לשימוש שמושך נערות לישון שם. או שמא המרחק מהבית הוא שעושה את זה). היינו יובל ואני בסלון השקט עם ילד אחד ישן בקומה מעלינו. הכי שלווה שאפשר.

ואז הגיע הטלפון. קודם לבית ואז לנייד של יובל. ואז הודעת טקסט וגם אימייל. זאת המועצה האזורית "מרכז קוטני" אליה אנחנו (ושישים אלף תושבים אחרים) משתייכים. הם הודיעו על מצב חירום ועל פנוי פוטנציאלי של כולם כולם. חוץ מתושבי נלסון וקסלגר. שטח של 22,000 קמ"ר וכולו בהתראת פינוי אפשרי. תארזו תיק. ולמה זה? כי כמות הגשם שירדה, ביחד עם הטמפרטורה והשלגים שבדיוק נמסים מביאים לזרימה עצומה וסכנת הצפה של כל מי שנמצא ליד מקור מים. שזה בערך כולם כי איפה שלא תדרכי יש לך אגם או נחל או נהר.
אני גיחכתי לעצמי כי אני במעלה ההר כך שהנהר והאגם שתחתי צריכים לעלות כמה עשרות מטרים בשביל להגיע אלי אבל הפסקתי לגחך למחרת.

הגשם המשיך לרדת כל הלילה ואחרי בערך עשרים שעות הוא הפך לטפטוף קל אז יצאנו לראות מה המצב.
למעשה מה שהוציא אותנו היה הודעה מבוהלת משהו שהוציאה מועצת סלוקן שנחל ספרינגר עולה על גדותיו.

זה המקום להסביר איפה אנחנו ממוקמים.

כאמור אנחנו גרות על צלע הר. ברחוב בשם פארק, רחוב די קצר שבקצהו העליון זורם נחל ספרינגר ובקצהו התחתון יש (בתוך שטח פרטי) מפל רעשני במיוחד בו נופלים מימיו של נחל קליימקס (כן כן) שהוא הנחל שאת מימיו אנחנו שותות. משנכנס אדר השקט של הלילה מהווה רקע לרעש המים שמגיע מימין ומשמאל ומלמטה, שכן שני הנחלים מתעצמים עם בוא הגשמים והפשרת השלגים, ובהיעדר שמיכת השלג שממסכת מעט מהרעש הם נשמעים היטב בחדר השינה.

ספרינגר הוא נחל נחמד שעובר בתוך אתר הקמפינג והיער הצמוד. יש מעליו שני גשרים, הגשר העליון, תחתיו יש נטיפי קרח יפהפיים בחורף, ומפל שאופיו משתנה מחודש לחודש, והגשר התחתון שהוא נמוך יותר והזרימה תחתיו רגועה יותר, בלי מפלים ונטיפים. זה הכל פה בשכונה, במרחק הליכה.

ספרינגר עולה על גדותיו? גולש? מאיים להציף? את זה אנחנו חייבים לראות.

כבר כשהתקרבנו לקצה הרחוב העליון שמענו אותם. את התופים. או שמא רעמים. אבל למה הם באים מלמטה?

אלה המים השוצפים שמביאים איתם כל מה שפוגשים בדרך, מנתקים אבנים גדוולות ממנוחתן אי שם במעלה ההר ומגלגלים אותן בתוך המים. והן רועמות במסען מטה.

הצצנו אל המים השוצפים מטרים רבים תחתינו. זאת לא היתה הזרימה הרגילה. והתופים, הו התופים…

המשכנו לתוך היער, אל הגשר העליון.
הגשר עמד במקום והמים היו בעיקר מתחתיו. אבל כמה מים… והם לא בדיוק הגיעו מהמקום הרגיל. נראה שהם באו מהצד.

אני לא הסכמתי לחצות. הגשר יציב והכל אבל המים, המים מבהילים.
חזרנו על עקבינו והלכנו לבדוק מה קורה עם הגשר התחתון ששמועות אמרו שהוא מוצף. חתכנו דרך היער ולא הלכנו דרך הרחוב, לכן לא ראינו את הסרט הצהוב שחסם את הגישה. מזל. אני לא אחת שתעבור סרטים צהובים בידיעה.

הגשר התחתון עובר בשיגרה מעל זרימה רגועה ולא מאוד רחבה. עכשיו הוא עודו עומד על תלו, וחוץ מאשר את עצמו הוא מחזיק שפע של עצים סחופים. הדרך אליו וממנו מוצפת, כמו גם הגשר עצמו שהוא תחת מים. גם אותו לא חצינו.

מים גועשים לא עוברים טוב בתמונות סטילס שנעדרות את התנועה ואת הקול. אבל ניסיתי. הנה הגשר התחתון.

אני יודעת שקצת קשה להבין איפה הגשר בתמונה. הנה יותר מקרוב:

ואם ניסית לגשת לאותו הגשר מן הצד השני, סיכוי סביר שנרטבו לך המכנסיים

כך זה נראה בתנועה, מצד אחד:

ומן הצד השני

ובעוד אנחנו מסתובבים לנו בתוך היער, וברחובות, תרים את זוויות שונות של אותו נחל ספרינגר, פגשנו אנשים אחרים שגם הם לבשו מעילים, חלקם אף אחזו במטריות, וכולם עוסקים בתיירות מים, מחליפים רשמים מזרימות מעל ומתחת לשטח. כי זאת בעיה, כשיש כמות חריגה של מים שצריכה לעבור מתחת לכביש, לפעמים היא עוברת מעליו. למדתי מילה חדשה: culvert. זה המעבר שיש תחת הכביש בשביל מים. זה שמאפשר לספרינגר לעבור תחת הכביש הראשי, זה שמחוץ לסלוקן, כבר בתפוסה מלאה, עוד רגע גולש. כך סיפרו אנשים תוך שהם מתבוננים בספרינגר נשפך לאגם סלוקן, כהרגלו. שלא כהרגלו זה היה חום לתוך כחול.

בין מים למים, היער היה יער כרגיל.
החידה השבועית לילד. איפה יובל.

יש לנו ילדות להביא מהקצה השני של העמק. זמן מתאים לעלות על הכביש? עם הנחלים הגואים? הסלעים המתגלגלים? סיכוי טוב להיתקע במפולת בוץ. הילדות ישארו לילה נוסף איפה שהן.

ואז הבנתי שלמרות שאני גרה על ההר ושום נהר או אגם גואה לא יכולים להגיע אלי, אני עדיין בסכנה. כי מים מפלסים להם נתיבים חדשים ואחד מהם יכול לעבור לי בחצר.
קיויתי שלא.

מסוק עלה לאויר מדי כמה שעות להעריך את המצב ובאחת עשרה בלילה צלצלו כל הטלפונים. הביתיים. הניידים. הודעות טקסט הגיעו. גם אימיילים. הדהודים של אלה נצפו בכל רחבי הפייסבוק. הוראת פינוי (של ממש, לא התראה) לכל מי שגר על שפת הנהר, לכל אורך העמק. מפות עם סימונים של אזורי הפינוי היו זמינות. חבל, חבל שאין להם מערכת התראה קצת יותר מדויקת, מעודנת, כזאת שמודיעה על זה רק למעט המפונים ולא לכל יתר הישנים. וגם שעתיים אחר כך (כן, אחת בלילה), הודעת הביטול.
שוין. לילה אחד סוער בשנה.

בבוקר שאחרי. שמש. וספרינגר נשפך לאגם סלוקן. חום עכור לתוך כחול צלול.


הגב