יום ראשון, 01 מרץ, 2020, 10:10

סיפור על עיפרון

הנה עצה ידידותית. נגיד שהבן שלך אומר לך: "אמא, נפל לי עיפרון לשירותים" (מה איך עיפרון בשירותים. לילד אין טלפון, הוא משעשע עצמו בשירותים באמצעים low-tech) ואת מסתכלת לשירותים, תוהה איך בישיבה אחת הילד יכול לנפק קקי בשלושה צבעים ומרקמים שונים ואז חושבת על העיפרון שמתחבא מתחת לכל זה,
אל, אל תגידי לו – תוריד את המים.
אל.
עדיף שתלכי ותביאי כפפות גומי, תדחפי את היד לתוך הדבר הזה ותוציאי את העיפרון. הכפפות יכולות ללכת לפח, העיפרון גם, תלכי לקנות כפפות אם אין לך, תנסרי את היד אם זה יותר מדי בשבילך אבל למען השם, אל תורידי את המים.

כי אם תורידי את המים תמצאי את עצמך מבלה את כל השבת עם בן זוגך, ששב אחרי שבוע מחוץ לבית, במקום בטיול בשמש, בפירוק שירותים ובנסיעה לחנות חמרי בניין להצטייד באטם חדש. בשביל אטם חדש יש להתבונן מקרוב באטם הישן וזה לא מחזה מלבב. אם כי לעומת יתר הדברים בהם נגענו, זה ממש שושן צחור.

בראשית מרוקנות את האסלה וזאת אסלה קנדית. לא יודעת איפה יוצרה אבל ללא ספק עוצבה בגיהנום. הכל סתום אז לוקח כמה נסיונות (ויש לנו ציוד. מקצועי וארוך) לשחרר את כל הטובין שממלאים את הקערה ואז לשטוף ככל הניתן ואז לרוקן ולפרק. ממש לנתק את האסלה מהרצפה. כאן יבוא אטם חדש. באטם יש שעווה. טכנולוגיה מגניבה אבל בעעע איך שזה נראה. ואז יש חור ברצפה שמוביל לכל המערכת הספטית ומריח בהתאם אז, איזה מזל ששמרתי כמה בגדים קטנים של טל שהיו צריכים ללכת לפח. יש לנו פה עבודות אטימה וטפטוף ואני לא מעוניינת לכבס אף דבר מהנוגעים בצנרת.

עכשיו יש את העבודה הגניקולוגית משהו של בחינת התעלות הפנימיות מכל הכיוונים כדי לאתר את העיפרון. אגב גניקולוגית, הנה בדיחה מפעם:

גניקולוג אחד החליט לעשות הסבה מקצועית ולהפוך למכונאי רכב.
עושה את הקורס, בסוף הקורס יש מבחן.
עושה את המבחן ומקבל ציון: 20 מתוך 10.
מה עשרים?
עשר על פירוק והרכבה מדויקים של המנוע
עוד עשר על זה שעשה את הכל דרך האגזוז.

איך אני בתור דידי מנוסי? איפה היינו? עיפרון.
העיפרון אותר בנקודה הכי רחוקה מכל פתח. אגב פתח. החלק הזה של האסלה שמתחבר באזור הרצפה ליתר הצנרת? יש בו קצת הסתיידות עורקים ובתפקיד הפלאק – מאובני קקי. זה דוחה שאין לתאר. ואין להתחמק מזה.

פירקנו קולב מתכת (שימושיים הקולבים הללו, ואיכשהו זה תמיד קשור לביוב) והצקנו לעיפרון. כל זה קרה בשכיבה על הרצפה לצד האסלה המוטלת על צדה. כמובן שלא אני עשיתי את זה. אני הסתובבתי סביב, מזועזעת עד כדי סחרחורת, מגישה סמרטוטים, מפנה שקיות זבל וממלמלת הברות סתומות. באתי לתמיכה מוראלית אבל לא נראה לי שעזרתי.

ואז העיפרון היה בחוץ.
ואז נסענו לקנות אטם חדש.
ואז הרכבנו (לשון רבים. מאמם, הא? בשלב הזה אני שכבתי על הרצפה מחוץ למקלחת, רגליים על הקיר) את האסלה עם האטם החדש.
ואז התברר שאיזה חלק מתחת שקוראים לו flange נשבר ושבשום צורה אנחנו (יובל) לא מצליחים לפרק אותו כי לעזאזל מישהו הדביק אותו לצינור שמתחת בדבק חזק במיוחד.
בשלב הזה יובל, המתוק שלי, שהתמודד עם כל החרא הזה, ואני מרשה לעצמי להשתמש במילה הזאת כי זה מה שזה היה, הרים ידיים ואמר – תקראי לאינסטלטור.

מזל שיש לנו שני חדרי שירותים בבית.

קיצור, אל תורידו מים על עיפרון.

תמונות. לא אחרי האוכל. או בכלל.

"במקום בו עמדת…" כרגע זה עוד נראה טוב. הדבר הזה בצד, שנראה רע, זה האטם הקודם עם השעווה מרוחה.
ריקונים אחרונים.
כלי עבודה מסוגים שונים. במרכז: הכוכב.
כן, זה עיפרון. לא צריך להיות שם עיפרון. אבל ממש עדיף שם מאיפה שהוא היה קודם. תיכף הוא יהיה בפח.
ואם אנחנו כבר פה, למה לא לנקות עם מברשת את המקום הזה שלא ראה מברשת עשרים שנה. למה לא? כי מברשת יוצרת רסס.

זה לא בדיוק נגמר פה.
אחרי שמצאתי שרברב שהיה מוכן לבוא לביקור הערכה בשבת בלילה, והוא בא וראה ואמר שיבוא עם חלקים לתקן מחר (יום ראשון!) והלך, ונאנחנו אנחת רווחה שזה הולך להיגמר בקרוב, שמחר בלילה נוכל לעשות פיפי בלי לטייל חצי עולם לשירותים למטה,
יצר איתי קשר בפייסבוק מישהו שחשבתי שהוא חבר של חברה, מישהו שראה את קריאת החיפוש שלי לשרברב בפייסבוק, והתווכח איתי בטקסט במשך רבע שעה תוך שהוא מוכיח לי באותות ובמופתים, ברשימת קניות ובסרטוני הדרכה מיוטיוב, שאני יכולה לעשות את זה לבד בשלושים דולר חומרים, כל זה אחרי שביסס אמינות בהצהרה שהוא בוגר בית ספר גבוה לשרברבות, ואני אומרת לו שזה מסובך ואין לי מסור מתאים, והוא אומר לי – לא צריך, תבריגי מלמעלה, בסוף הפסקתי להתנגד והתחלתי להקשיב ואמרתי – וואלה. נראה פשוט. אז גם גיליתי שהוא לא חבר של חברה ושאין לי מושג מי זה. סתם זר שהחליט להעצים אותי.
אבל לא ביטלתי את השרברב.
כי ככה.

3 Comments

הגב