שבת, 07 מרץ, 2020, 23:26

שורה רביעית מול לוקאס

לפני שבוע הוא הופיע בנלסון, שתי הופעות בסופש. זה היה יותר מדי ולא הלכתי. שתי הופעות בלבד של חומר חדש אחרי כמה שנים שלא שמענו ממנו כלום. אני חושבת. או שהיה משהו אבל נשמר בגבולות נלסון?
ואז רעמו תותחי הפייסבוק והכריזו שלוקאס מאיירס יופיע בוואליקן-הול והמוני בית עמק סלוקן הגיבו בהתלהבות, גם אני, ותכננו ללכת.

טל היה אמור לבוא איתי. הוא בחר. זה בדיוק ביום שיובל והגדולות עוזבות אותנו לטובת ישראל. רוצה לבוא איתי לקסלגר להסיע אותן, לעשות קניות, רוצה לנסוע איתי להופעה, לא רוצה ללכת לחברים. לא רוצה לא צריך.

ואז קיבלנו מתנה. לורי סאנטוס מכנה את זה time affluence. כמו לקבל זר של עתים (ואז עתותיך בידיך). הטיסה התבטלה עוד לפני שיצאנו מהבית ומיד גם זאת שאחריה ולכולנו הפך שבת מיום של שדות תעופה ליום של, של מה? התפזרנו לנו, עפעפיים כבדים, מזוודות ארוזות. אני זחלתי בחזרה למיטה לשעתיים של שינה מוזרה.
לפעמים, כשאני ישנה מעט מדי בצורה קיצונית (כי נדיר שאני משיגה את יעדי השינה שלי), כשאני מתעוררת, מוקדם מדי, ועוד לפני שאני מסנכרנת את החפיץ שעל היד עם החפיץ שעל המדף כדי לקבל את המספרים המדויקים, את מספר השעות ואת הציון, הגוף שלי אומר לי שזה הולך להיות יום רע. חוסר השינה הקיצוני (אני מדברת על חמש שעות, לא איזה שש וחצי שאפשר לדשדש איתן) מביא איתו רגשות קשים, ערפול כללי וחולשה גופנית.
אם יש לי אפשרות אני מנסה לחזור למיטה אחרי שעה או כמה ולפעמים זה עובד ואני נופלת לשינה ואיזו מין שינה בלתי רגילה זו. היא רדודה, קצת מערבבת חלום ומציאות, מניחה לקולות פנימה, אבל בה בעת ספוגה בחלומות על ענייני היום, ונושא החלום הוא עייפות. ממש ככה, אני חולמת על כמה שאני עייפה.ואני עושה דברים, ועייפה, ומדי פעם הזיגזג שבין החלום לערות מנסה להבקיע דרך ולקום כבר, כדי לא להירקב במיטה ככה באמצע היום אבל משקולת בינונית במשקל של בערך שני טון יושבת עלי ולא נותנת לי לזוז. מעת לעת אני מנסה, מזהה שהיא שם וחוזרת לחלומות העייפים שלי. מתישהו הבדיקה התקופתית של המשקולת מעלה שהיא לא שם ואני פוקחת הכרה, עוברת על חלקי הגוף השונים, מזהה שהם מוכנים, מעבירה ויש מהיר על צינורות המחשבה כדי לנקות שאריות חלומות והופה. בחזרה לחיים כאזרחית מתפקדת.

מה שיצא מזה, זה שיובל ואני יכולנו ללכת לראות את לוקאס ביחד. להשאיר את טל בבית עם האחיות שלו, לנסוע בערפל, ולראות את אותו האומן עם אותם האנשים מהפעם הקודמת שהיתה, מתי, לפני חמש שנים? זה היה מזמן. אני לא זוכרת מה היה, רק שהוא הרשים אותי מאוד.

המופע שלו, גם הפעם, היה הצגת יחיד בה הוא מגלם כמה דמויות. עכשיו אני נזכרת. אז אלו היו דמויות שכולן מהאזור. נלסון, העמק. קוּטני סטייל. גם הפעם הדמויות היו מנלסון, שתיים בלבד, בהתחלה מופיעות לסירוגין בסצינות עוקבות ואז מתאחדות לסצינה משותפת ומשם שוב, אחת אחת.
שני גברים, אחד מתווך שהוא גם מדריך רוחני (ככה זה בקוטני, הרבה פעמים יש כובע שני ויש לו פרנזים ופעמון) והשני גגן חסר בית (שזה אירוני). איך אפשר להחזיק שתי דמויות על במה אחת בהצגת יחיד? בהתחלה הוא הרכיב והסיר משקפיים במעברים אבל אז הוא הפסיק עם המחווה המיותרת הזאת. הוא בחור כל כך מבריק ששפת הגוף שלו לבדה הספיקה. אפילו הבדלים בטון הוא לא טרח לתת להם.

איזה בחור מבריק. איזה דבר. "בעיקר קומדיה". ככה זה הוגדר. כך זה היה. עם סוף דרמתי. הומור חכם במינון נכון עם תוכן מקומי. מלטף אוזן ונשמה.

בסצינה האחרונה הגגן בא למתווך הביתה לבקר ומוצא אותו מול שורות של משהו, חסר הכרה. והוא מנשים אותו, נותן לו נלקסון, ומציל אותו.
במהלך חכם, בקצה האחורי של האולם, שהוא די קטן, הוואליקן-הול הזה הוא בגודל של בית, ולא בית מאוד גדול, היה דוכן של Ankors. זה ארגון מקומי שעוסק ב.. הפחתת נזק? איך אומרות בעברית harm reduction?
היו להם שם שלל חוברות מידע, מזרקים (עם מחטים נקיות), ערכות נלקסון ומנדרינות כדי להדגים הזרקה של החומר, או לתת לנסות אולי, למי שרוצה להתאמן?

אני עברתי הדרכה מפורטת בעניין לפני כמה שבועות. כתבתי על זה. אני חושבת שהסבירות שאני אשתמש בנלקסון היא אפסית. אני לא חוגגת, מעולם לא היה לידי שימוש בסמים, למעט גראס. זה נכון שהיום כל הסמים יכולים להיות מעורבבים עם פנטניל וזה כבר הרג מישהו שעישן לתומו גראס. זה גם מה שמטריד אותי, אבל בעיקר בהקשר של בני נוער, שמנסים דברים ועשויים להגיע לחמרים ממקורות מפוקפקים (אני כמבוגרת מכירה אישית מספיק מגדלים בשביל להשיג גראס, אם ארצה, בלי תיווך שיכול להביא איתו זיהום פוטנציאלי).

אז בהפסקה הלכתי לבחורה הנחמדה ואמרתי לה שאני מעוניינת בערכה (זה מחולק חינם). היא שאלה אם אני יודעת איך להשתמש בה, אמרתי לה שכן אבל זה לא בשבילי במילא, יש לי שתי נערות בבית. אז היא נתנה לי שתי ערכות וגם צרור מקלוני בדיקה. לא ידעתי שיש דבר כזה. מקלונים לבדיקה מידית של נוכחות פנטניל בסם (אחר). את לוקחת דגימה קטנה מאוד ממה שיש לך, מערבבת עם קצת מים וטובלת את המקל. ממש כמו בבדיקת הריון, רק שכאן אחד זה יש, שניים זה אין.
אני מקווה שהילדות שלי יגבילו את החקירות והנסיונות שלהן לדברים שאינם מסכנים אותן, אותו רעיון לגבי מי שהן מסתובבות איתם, אבל אם יש בסביבתן שימוש במשהו, הייתי רוצה שלפני השימוש מישהו יבדוק אם לא מדובר בתערובת קטלנית שמתחזה לסתם משהו שהייתי מעדיפה שיתרחקו ממנו.

כמו שהסביר הגגן, כשתיאר את אירועי אותו הלילה, ערכת נלקסון זה ההיפך הגמור מהקונדום שנשאת איתך בתיכון. אני צריכה להסביר באיזה אופן זה ההיפך? נראה לי שדי ברור. הייתי רוצה שהערכות הללו יפוגו תוקף בלי שימוש, אבל רק למקרה שמישהו ישכח איך נושמים והילדות שלי יהיו בסביבה, אני רוצה שלילדות שלי יהיו כלים לעזור.
רק לפני חודש מתו שתי נשים צעירות מאוד בנלסון ממנת יתר. זה טראגי.

בסוף ההופעה לוקאס מתח עוד קצת את הקסם הזה שהוא והצליח להביא את הקהל לאיחוד מלא כדי להתחיל איתו בדיחת נוק-נוק. בחיים לא חשבתי שבדיחת נוקנוק לא גמורה יכולה להיות כל כך עוצמתית.

ואז זה נגמר וכולנו קמנו כאיש אחד והתחלנו לקפל כיסאות. כי ככה זה הוואליקן הול.

הנה החומר שהבאתי, מחכה להעברה. ערכות נלקסון, מקלוני בדיקה ודף הסבר. עוד בתמונה: מדריך לערבוב סמים. שככה יהיה לי טוב. למרות שאני נמשכת לחוברות מתכונים מיוחדים, לא מצאתי עניין בחוברת הזאת (הכי קרוב לערבוב סמים שעשיתי זה לקחת פאפ של ונטולין שאמור לטפל לי בשיעול לפני שלקחתי פאפ של גראס מהוייפ. טעות מרה שנגמרה בשיעולים מהגיהנום. זאת טעות שלא תחזור) אבל החתול גרר את זה הביתה. אני אעיף מבט אחר כך. בכל מקרה, הרעיון הוא, כמו כל מה שאנקורס מקדמים, שאי אפשר למנוע אנשים מלעשות סמים אז המאמצים צריכים להיות בכיוון של הפחתת הנזק. אם תספקי מזרקים נקיים אז לא יהיה הנזק הנוסף של הידבקות במחלות קשות. אם תתני כלי פשוט לזיהוי פנטניל בסמים שלך אז תפחיתי תמותה ממנת יתר. אם אנשים מערבבים סמים במילא, תני להם מידע מה כן אפשר לערבב במקום להגיד להם פשוט "אל".

משהו מלוקאס. מצאתי את "רנדי מקרסטון" שהוא דמות שלדעתי ביקרה במופע הקודם שלו. קרסטון זה האזור הכי דרומי בעמק שלנו ורנדי הוא מאוד עמק. אני מכירה כמה רנדי…

ולקינוח, משהו חמוד. הוא פשוש הלוקאס הזה.

הגב