יום שישי, 05 יוני, 2020, 20:23

ערב מול קציצה

כשהן היו קטנות הייתי כותבת על כלמיני חוכמות שלהן ורגעים מתוקים ועכשיו הן גדולות והכל נהיה מורכב כי זה יותר רציני ופרטי ואני מתבוננת ברגעים, נהנית מהם ויודעת שהם יתנדפו כי אני לא זוכרת כלום.
אבל היום אחרי שגמרתי לצחוק ביקשתי רשות לתעד וקיבלתי, אז הידד. יש לי רגע מעכשיו שישאר.

הערב, בארוחת הערב, (שכבר כמה חודשים אני מצליחה לשים על השולחן בשש וחצי ולא באיזו שעה אקראית לפני חצות אז כיפאק הי לי. איזה הישג מבורך), לשם שינוי אור דיברה, כי לרב זאת נטע שמשתלטת על השיחה מקצה לקצה ואז הולכת. היא סיפרה בפרטי פרטים איך האוטובוס של בית הספר לא הגיע ואז האוטובוס העירוני חלף על פניה (מחויב לשמירת מרחק בין נוסעות, על הקצה שלו, בלי יכולת לקלוט אותה) והטלפון שלה מת והיא ישבה בקצה הרחוק של העמק, בודדה וגלמודה, נטולת טלפון ודרך להגיע הביתה וידה ידה. (אל דאגה, נתנו לה להתקשר מהחנות, "אפילו שזאת שיחת חוץ" ואבא בא להציל אותה. עובדה שהיא איתנו עכשיו, לא סותמת). ואז יובל פלט שלאור יש חדשות ובשולחן השתרר שקט. חדשות טובות תירגעו. עדיין שקט. ואור מחייכת כמו איזה חתול צ'שייר.

נטע (נועצת בה מבט חודר שקורא אותה ומתחלף במהירות במבט מופתע): "את יוצאת עם מישהו!"
אור: מהנהנת
נטע: "מי זה?"
אור: שותקת
נטע: "בן או בת?" (רואה שאור לא עונה) "זה בן?"
אור: מהנהנת
נטע: "בן? אויש, אבל בנים הם מגעילים"
(כל הראשים מופנים אל נטע. מה קורה נטע. בגילך את אמורה כבר להיות אחרי השלב של "בנים זה איכס" ונדמה לנו שאף יצאת עם בן בעצמך מתישהו).
נטע: "מה, אבל מה אני אעשה, הם באמת מגעילים"
יובל: "נטע, אם לשפוט לפי איך שהחדר שלך נראה אז בנות מגעילות גם"

וזהו. מכאן נטע היתה צריכה ללכת לשים קרח.

2 Comments

  • שירה הגיב:

    לאלי היה מורה למתמטיקה שקראו לו פפו. בכל שיעור פפו היה אומר: פעם איש אחד בא לרוקפלר ואמר לו טוב פתחו לי בעמוד 35 וכך אף פעם לא נדע מה האיש אמר לרוקפלר. נו, אז פתחנו בעמוד 35 אפשר לקבל כבר את המשך הסיפור? (לא על רוקפלר, על אור והחדשות)

הגב