שבת, 23 מאי, 2020, 20:57

כשדב עובר דרך הדלת. ממש, דרך הדלת.

ויהי לילה. ואנחנו בסלון ושקט וליל מנוחה, ילדות במיטות והכל ופתאום קול תרנגולות שאינו אופייני לשעה זו של היום שכן תרנגולות אינן מקרקרות בבהלה בשנתן.
יובל ואני יוצאים החוצה, אני ישר רועדת עוד לפני שאני מבינה מה אני רואה, ואני לא רואה, אבל יובל רואה דרך החלון הגדול שיש דב בתוך הלול. ורעש והמולה בלול ואז גם אני רואה אותו, הוא מחוץ ללול.

אז זה המסלול שהוא עשה, כפי שהבנו מחקירתנו שנערכה באור מלא, למחרת בבוקר.
בראשית הוא הלך למקום בו אתמול קטף תרנגולת בלי להזיע ובלי לאבד שערה. שם הוא נתקל בקיר היפה שבניתי, זה שלא מתמסר לליטופים שלו. גירד מסביב בכעס, פירק את הקלקר שמצפה את קיר הבטון הנמוך, מצא קיר בטון.

מה אתה מפרק לי קלקר, אתה לא יודע שעכשיו במזבלה מקבלים רק אשפה ביתית?

פנה משם ימינה, עבר את הגדר כאילו אין גדר כי הוא דב, נכנס לחצר התרנגולות, ניגש אל הלול מצדו וניסה לטפס. פיסת קלקר בצורת כפה של דב נשרה מעדנות על הרצפה. גם הצד הזה מקולקל.

עבר לצד השלישי של הלול, הוא החזית. שם מצא קרש רוחב שהיה מחובר בצורה רופפת כדי לאפשר מעבר אויר, אני חושבת? לא אני עיצבתי. את הקרש הזה הוא קילף בקלות. התקבל פתח שאפשר להעביר דרכו דואר. או דב.

מה הגובה של החריץ? פחות מ20 ס"מ.

בשלב הזה הבהלנו אותו והוא יצא דרך אותו החריץ ממש, משאיר תרנגולת מתה מאחור. אולי לקח אחת איתו, אני לא יודעת. ראיתי את צלליתו המתרחקת. לא ראיתי מה יש לו ביד או בפה.

אני רציתי, מאוד רציתי ללכת הביתה, להיכנס מתחת לשמיכה ולהפסיק לרעוד מתישהו. יובל הלך לבדוק מה המצב בלול. אומץ זאת תכונה שאני לא מצליחה להבין. אחר כך הוא הביא כמה קרשים וברגים וכיסה איכשהו את החור בדלת, כדי שלא יבוא איזה דביבון ויוסיף חטא על פשע. אני המשכתי לרעוד.

בבוקר הלכנו לשחרר את התרנגולות שנראו קצת הלומות והתפזרו להן בשקט בחצר (או שאלה הרהורי לבי שמכניסים שקט והלם לתמונת תרנגולות רגילה לגמרי). גם את החור שחררנו. מצאנו בו שיער של דב.

מהצד הפנימי מצאנו דם ונוצות מרוחים על הדלת.

וממש מתחת לדלת, משהו שהיה פעם תרנגולת. אולי זאת שהוא נכשל מלקחת איתו

ושום חור אחר בשום מקום. זה פתח הכניסה, זה פתח היציאה.
מדהים. לא ידעתי שהם יכולים לכזאת אקרובטיקה.

ראשית הלכתי לקבור את התרנגולת. על הדרך החלטתי לפנק את התרנגולות בעשב טרי אז הזזתי מסגרת עשב אחת וחשפתי עבורן ירק מגוון. הן היו מרוצות.

מהתבוננות בסימנים שהשאיר אחריו אני למדה מה הוא עושה ומה לא. כי כל זה הרי משחק בו אני מנסה למגן את הלול מפני החיות השונות ודרכיהן להיכנס אליו. כרגע אני במפסידות. נמיה, למשל, יכולה להיכנס דרך חריצים די צרים. אז אסור להשאיר כאלה. לדביבונים יש כפות ידיים עם חמש אצבעות והם יכולים לפתוח דברים. דובים, דובים הן חזקים וחשבתי שהם דוחפים או חובטים אבל לא, נראה שהם רק מקלפים. מטפסים ומקלפים. עובדים עם הטפרים. הנה הזגוגית בדלת דרכה נכנס הדב. אם היה חובט בה קלות היא היתה נשברת אבל הוא מרח עליה בוץ עם כפות הידיים שלו. כי ככה זה דב, אני מניחה.

שוב, היה לי ברור שזה הולך להיות יום עם ידידותי המקדחה והמברגה, אלא שהפעם אני אצטרף לחתוך לוחות וקרשים. יש פה עבודה קצת יותר פסיפסית.

עשיתי את זה בניחותא, עם הפסקות ניהול ילדים וכל היתר (טל נהיה פרפר), מלקטת יריעות עץ ישנות יותר או פחות ועושה יותר מאשר לתקן. כי למדתי. למדתי איך הוא מתנהל. אז ניסיתי לחשוב איפה יתקוף בפעם הבאה. למשל רשת האוורור הזאת בדלת, או שאריות הקיר-דרדלה שיש משמאל לדלת. חזית הלול הפכה לממד!

או אז הסיעה אותי אור לחנות חמרי הבנין בה ביקשתי להצטייד בתאורה מופעלת חיישן תנועה. לא שאני חושבת שזה ימנע ממנו לפעול אבל קודם כל, יפתיע אותו קצת? יגרום לו להרגיש חשוף? או לכל הפחות, אני אדע שהוא שם עוד לפני שיש לו תרנגולת בפה.
התבוננתי במנורות, מצאתי שיש מסוגים שונים, ברמות מחיר שונות, אבל המשותף לכולן זה שהן דורשות התקנה. זאת אומרת לחבר חוטים לקיר.
אני אשת עקרונות. אני לא מתעסקת עם חשמל ביתי אם יש מישהו אחר שיכול לעשות את זה. בדרך כלל יובל שש להתעסק עם זה אבל יובל יצא ויחזור מחר. בעוד אני מפשפשת במיכלי התקעים בואך חוטי חשמל לפי מטר רץ, ניסיתי לחשוב מי יעזור לי להבין איך לחבר את החוטים כדי להפוך מנורה עם חוטים דקים בטוסיק, למנורה שאפשר לחבר לשקע עם תקע. זה הכי קרוב לחשמל ביתי שאני מוכנה להתקרב. כזאת אני, פחדנית. והסתכלתי על המנורה מאחור. לא הבנתי מה ראיתי. אני צריכה קצת הדרכה.
וככה אני עם תקע ביד ומַאת מגיע אלי. מאת זה קיצור של מתיו? לא יודעת. נראה לי זה קיצור של מתוק. איזה חמד של בחור. ניגש אלי ושאל אם אני צריכה עזרה וכשמלמלתי שאני רוצה להפוך את המנורה לכזאת שאפשר לחבר לתקע אבל באלואים אין לי מושג איך ואני קצת חוששת הוא לקח אותי ביד, לא באמת כי הוא נחמד אבל לא קריפי, הוא הושיט לי כבל מאריך ואמר לי לחתוך לו את השקע שבקצה כי זה יהיה לי יותר זול ופשוט מלהרכיב את זה לבד, הוא הגיש לי קופסא כזאת שבאה בין הקיר לבין התקנים חשמליים (לא היה עולה על דעתי לקנות. אמרתי שאני לא מבינה בזה) ואז הוא עבר איתי על המנורה עצמה, הראה לי אילו חוטים יוצאים, איפה ההארקה (זה לא חוט. זה בורג. הא!) ואיך אני מתקינה את זה לקופסא ואיך הקופסא מתחברת לקיר ואיפה נכנס החוט. הכל היה לי חדש והכל הוסבר לי נורא יפה כך שהייתי ממש מוכנה ללכת ולעשות משהו חדש וקצת מפחיד ולא הרגיש כאילו יש סיכוי סביר שאכשל.
חזרתי הביתה וחיברתי את הכל והזעתי קצת אבל אני חייבת לציין שהחלק הכי קשה בתהליך היה כשהייתי צריכה לחבר את הבורג האחרון, זה שמחבר את המנורה לבסיס ואני ככה עם הכל בידיים באויר על סולם והבורג נפל לי על האדמה וקשת שהיתה אמורה להיות שם בשביל לעזור לא נראתה לעין או נשמעה לזעקות העזרה שלי. אבל השכנה הגיעה בריצה כי שמעה זעקות קריאה לעזרה.
עכשיו יש לי מנורה מותקנת וביטחון בשכנה שתבוא להציל אותי בשעת מצוקה, או אם שוב יפול לי בורג.

אני יודעת, לא סיפור. אבל סיפור בשבילי. ואת כל הדבר הזה החזקתי שם, חצי מחובר לקיר חצי באויר, והבורג האחרון שני מטר מתחתי.
גם את זה סידרתי באותו המעמד. הידקתי את וו הסגירה הקיים והוספתי לו אח גדול. לא שאני חושבת שהדב ידחוף את הדלת, אבל שיהיה.
וזהו. המנורה מחוברת ואני סיימתי. אני רואה שהקרשים בני הגילאים השונים נראית טוב ביחד באור הזה של הערב…

כשסיימתי עם כל זה כבר היה כמעט ערב. כתבתי פוסט בעניין בקבוצת הקניה-מכירה המקומית. זאת קבוצה של סלוקן ובחרתי לכתוב בה ולא בקבוצת החוואים האזורית כי רציתי לא רק לבקש עצה אלא גם להתריע. בסלוקן גרים 300 תושבים, 500 אם מתעלמות מגבולות מוניציפליים, אבל בקבוצה יש 3000 איש. אני מנחשת שזאת הסיבה שקיבלתי תגובות גם מאנשים שגרים די רחוק.
כלמיני עצות עלו שם. למשל להפעיל רדיו. מיד הלכתי ומצאתי שעון רדיו עתיק שכבר שנים אני תוהה למה אנחנו לא זורקות אותו, חיברתי אותו בלול, ניסיתי למצוא תחנה של דיבורים, מצאתי משהו, וזה בא עם בונוס שלמרות שזה בFM זה באיכות של AM. או שזה יעצבן את הדב, או שזה יגרום לתרנגולות להטיל ביצים מרובעות. והן יצטרכו גם ללמוד לחבב ג'אז.
מישהי שאני מכירה כתבה לי הודעה פרטית עם המלצה לירות עליו איזה זיקוק. "אבל יש בזה סיכון". מה הסיכון, תהיתי, חושבת על שריפה. "את עומדת עם זיקוק בוער ביד מול דב, ולפעמים הדב בוחר לרוץ לכיוון האור ולא הרחק ממנו…".
מה שהיתה לגביו הסכמה מקיר לקיר היה גדר חשמלית ברמה המתאימה, מותקנת בהתאם להמלצות. "עובדת טוב אפילו נגד גריזלי".
מחר יום ראשון אז אין עם מי לדבר בעניין גדר. ליד הדלת יש קערת נירוסטה גדולה ותרווד כבד על תקן תוף דובים, אני מחכה לראות את האור ומקווה לגייס את האומץ להתקרב לכיוונו ולא לברוח הרחק ממנו.

(סיימתי לכתוב, במטבח, מול האור הכבוי, כבר כמעט חצות ולא היה רעש או אור. אני מפרסמת את הפוסט הולכת לישון עם סקרנות גדולה לגבי מה שאמצא בבוקר)

6 Comments

  • שירה עמי הגיב:

    אני מנסה להתחבר להיגיון: הדב השאיר אחריו תרנגולת מתה. אז היא ממילא מתה. לא עדיף שהדב יאכל אותה וישבע במקום לקבור אותה בחצר? דובים רעבים זה עסק לא טוב. לא עדיף להשאיר להם אוכל באיזה שהוא מקום כדי שישבעו בטרם הם מגיעים ללול? אולי הם אפילו יסתפקו במשהו צמחוני?

    • נעמה הגיב:

      אני אסביר. ראשית, יש פה יותר מאשר דובים. אני לא אשאיר תרנגולת מתה מחוץ לגדר או ביער כי אני לא רוצה שהכלבים יפתחו חיבה לבשר של תרנגולות (אני יודעת, אולי זאת סתם אמונה מושבניקית אבל זה לא משהו שאני יכולה לנפנף). מעבר לזה, אסור להאכיל דובים. זה ידוע (וזאת לא אמונה מושבניקית. זה נכתב בדם) שדב מוזן (בידי אדם) הוא דב שמתקרב אל מותו. כי הם לומדים שיש אוכל בלול או בפח (דובים עירוניים יודעים לזהות את הצורה והצבע של שקיות אשפה) והם מפסיקים לפחד מאנשים וברגע שהם מפסיקים לפחד יש אירועי מגע בין אנשים לדובים והשלב הבא הוא שהדב "מוסר". אז לא, אנשים לא משאירים את שאריות המטבח שלהם בחוץ כדי לעזור לדובים לעבור את התקופה הקשה בין ההתעוררות לבין הזמן בו כבר יש פירות על השיחים בהרים. הם חייבים לשים אותן במקום שדב לא יכול לגשת אליו. וגם כשהעצים עמוסים – עקרונית אנחנו אמורות לנקות אותם מפירות ולא לחלוק עם הדובים (לא ממש עובד. לכי תנקי עץ של 15 מ' גובה) כדי שהדובים יסתובבו בינינו ויראו בנו מקור למזון כמה שפחות. זה תהליך מזדחל שסופו המר ידוע מראש.

  • בריטית בעיירת שדה הגיב:

    וואי איזה פחד! כל הכבוד על התקנת הפנס. אז את הולכת להתקין גדר חשמלית מסביב לבית? או רק מסביב ללול? אהבתי את העצה של הרדיו. חבל שזה לא משפיע על חשופיות שהן האוייב הגדול שאיתו אני מתמודדת לילה לילה. יחי ההבדל הקטן.

  • שרי הגיב:

    המתח! מה מצאת בבוקר? ובזה שאחריו?

    • נעמה הגיב:

      מאז כבר יותר משבוע ששקט. זאת אומרת, רועש מרדיו, ואני מתעדכנת בחדשות בכל פעם שמבקרת את התרנגולות (מדהים כמה אפשר לקלוט בדקותיים) אבל הדב הלך. ואני עובדת על התקנת גדר חשמלית. לאט. ראיתי גדר אצל מישהו והבנתי את העקרונות ועכשיו אני צריכה לתכנן את שלי, כל החומרים, הכמויות. וזה מתחרה עם הרמת עוד סככת עצים כמה שיותר מהר (זה הזמן לקנות עצי הסקה לחורף הבא). קיצור, הזמן קצר, המלאכה מרובה, ואני זזה לאט. כשתהיה גדר – אדווח.

הגב