יום רביעי, 04 מרץ, 2020, 20:40

רולרקון 2019 – עוד ועוד (החיים עצמם)

כנס רולר דרבי. הרבה יותר מורכב ורחב ממה שזה נשמע.

יש סמינרים בישיבה. בערך חמישה במקביל, כל הזמן, בני שעה. הנושאים – כל מה שנוגע ברולר דרבי. אני ישבתי ב"איך לאמן את הצעירות וגם לדאוג שישארו", היה שם אחד על עיתונות ספורט (איך לדווח משחק דרבי), בריאות נפש. היו שם סמינרים מגזריים כלמיני, שיעורים בנושא תפקידים שונים (גזברות, פרסום), הכל מכל וכל.

יש שלושה אולמות קטנים לשיעורים בתנועה ללא סקטים (יוגה, אימונים צולבים, כוריאוגרפיה וכד'), גם זה- נון סטופ, במהלך שעות הפעילות (שמונה בבוקר עד שבע בערב בערך).

יש אולם אחד אותו גיליתי די בסוף כי הוא התחבא. אבל הוא היה שם ואני הייתי שם בשיעור אחד (הרבה דברים אמיצים עשיתי). היתה בו זירת החלקה ללא סימון מסלול דרבי, היה בו כדור דיסקו, היתה בו מוזיקה וכל השיעורים בו היו סביב ריקוד על סקטים. שככה יהיה לי טוב.

יש אולם אחד ענק בתוכו הוקמו שש זירות החלקה עם מסלולים ושם היו שיעורים, שישה במקביל, בני שעתיים, לאורך כל היום. זה די הרבה שיעורים. הפעם כל השיעורים היו במקום אחד והן הגיעו לשיטה מעולה לניהול התור. תיכף ארחיב בעניין.

ויש את ההאנגר העצום שמעבר לכביש השירות עם כל המסלולים בשביל משחקים נון-סטופ, גם זה, במקביל. משחקים באורך מלא או משחקי חצי. כלמיני משחקים לפי נושאים שאנשים המציאו וגם שני טורנירים שרצו במקביל, טורניר המדינות (של ארה"ב) וטורניר האומות (מדינות מרחבי העולם. לא היו טונה קבוצות כאלו. בתוכן היו שתי "אומות ללא גבולות" – הקבוצה היהודית והקבוצה ה indigenous).

אז כן, קרה הרבה. והיו שני אזורים מסחריים, אחד עם ציוד דרבי (סקטים, ציוד הגנה) ואחד עם ציוד נלווה (בגדים, קישוטים, עניינים). אז למרות שהיו מלאאאא אנשים, היה מקום לכולן והיה אפשר לעשות מה שרוצות. המשאב היחיד שהיה בחוסר קל זה זמן וכח. יש גבול כמה שיעורי מיומנויות סקטים בני שעתיים את יכולה לעשות ביום אחד.

שיעורים פה

בתמונה מעל אפשר לראות, בעיקר שטיח כעור, אבל אחרי שמתגברות על זה, אפשר לראות חצי מאולם השיעורים על גלגלים. שליש בעצם (שתי זירות).
אפשר היה להירשם מראש (שבועות מראש) לשני שיעורים ולכל היתר זה היה לפי התור. תיכף אני אראה את התור. את נכנסת לאולם, מתישבת לך על הכיסא, לובשת את כל הציוד שלך שלא הספיק להתיבש מהשיעור הקודם, אם נרשמת מראש אז מקומך מובטח, אם לא – את מחכה בתור ומתנדבת מאפשרת כניסה לשיעור מראש התור והלאה לפי מספר המקומות הפנויים. אלא אם מדובר באיזה שיעור נדיר ויקר ערך – רב הסיכויים שתוכלי להיכנס. אבל כדאי לא להגיע ברגע האחרון.

תור על גבי שטיח מכאיב בעיניים

כך את יושבת לך בתור, לא מתלבשת אם את בספק אם תיכנסי, כן מתלבשת אם יש לך אמונה בדרכך (או שאלת מתנדבת כמה נרשמו מראש ואת סופרת מה מיקומך בתור), מסתכלת על השיעור שעומד להסתיים, ומחכה.

מה עושה כשמחכה? מפטפטת עם שכנותייך, או חברותיך, או מישהי שכבר עשית איתה שיעור אז למעשה אתן כבר חצי אחיות, מתפעלת מקעקועים, מצלמת קעקועים ושולחת למשפחה. רגיל כזה.

לזאת יש קעקוע של של סילברסטיין. לאחיה יש קעקוע זהה. חמוווד.

מדי פעם שולחת גם סלפי שיראו כמה אני מרוצה.

שני הקעקועים הבאים מגיעים מאותו הגוף.

כן, זה דנ"א
היא אמרה לי מה זה. אולי איזשהו הורמון? שכחתי 🙁
וכדי להשלים את סדרת המדעים, היא לובשת את החולצה הזאת.

שמות דרבי הם כר פורה למשחקי מילים שלפעמים אני לא מבינה. אני זארק, זה שם פשוט ובעיקר זה שם שהמקומיות יכולות לבטא כהלכה (להבדיל מהשם שהורי נתנו לי).
גם לשופטות ושופטים יש שמות דרבי.

אזור דוכני המכירה נמצא בדרך בין אזור השיעורים ואזור המשחקים אל אזור המגורים. אני יודעת ששוב עומד בדרך השטיח אבל אם מתבוננות טוב אפשר לראות בתמונה את הדוכנים ואותי מודדת גופיה שתיכף תהיה שלי.

הנה עוד אחת עם שם מגניב שלכדתי בעדשת המצלמה המלוכלכת שלי:

צילמתי קצת במשחקים אבל גם ישבתי רחוק וגם הכל זז כל הזמן אז יצאו תמונות לא משהו. מזל שיש דף בפייסבוק בשביל צלמות מקצועיות לשים את התמונות שלהן.
התמונות הבאות הן של SnO Photography.

מחליקה אקראית בפארק
לא יודעת מה ההקשר כאן אבל זה חמוד. והירכיים שלה הורסות. גם הסקטים שלה.
היכל מכירת ציוד ההחלקה וההגנה. באזור הזה, מאופק עד אופק: גלגלים.
וכמובן, אם יש לך שעה פנויה, את יכולה לעצור בדוכן הקעקועים.
מה היא מוכרת בדוכן הזה? מגיני בהונות. ז"א – כיסויים לאזור הקדמי של הסקטים. זה יכול להיות פונקציונאלי ויכול להיות יפה.

זאת תמונה ממשחק בו לא צפיתי. חשבתי שאלו שופט ושופטת אבל מסתבר שאלו שחקניות ממשחק שנושאו, נושא פופולרי מאוד: האלווין נגד כריסמס. המשקיעניות באיפור נמצאות תמיד בקבוצת האלווין. הצלמת: Jodge Booty

מאותה הצלמת.

התמונה מעל היא של שתיים עם סיפור חמוד. מדובר בשתי שחקניות ברמה עולמית, אחת מארה"ב ואחת מניו זילנד, שהכירו דרך המקצוע, התאהבו, הפכו לזוג ועברו לשחק באותה הקבוצה (תחת להתחרות זו בזו), אחרי שבחרו ביבשת אחת ודבקו בה (כמו גם זו בזו). לא מזמן (עניין של כמה חודשים) הן החליטו להתחתן ולבחור בשם משפחה אחד לשתיהן (ללא מקפים). רק מה, שתיהן די אהבו את שם המשפחה איתו הגיעו. מה לעשות? לשחק. הן ארגנו משחק, כל אחת התארגנה על קבוצה (יש להניח שעם שחקניות מעולות), שופטים, קהל, הכל, והמנצחת קבעה את שם המשפחה. המשחק נגמר בניקוד די צמוד אבל היתה הכרעה. אני חושבת שזה חמוד.
אפשר לקרוא את הסיפור המתוק הזה כאן ואם לא לקרוא אז רק לגלגל עד הסוף למטה ולראות תמונת חתונה מאממת. שווה.

תמונות של Liz Marchiondo Imaging:

זה לא whip it אבל זאת זירה משופעת ונראה שהן נהנות. זה הדבר היחיד שלא ניסיתי
אותה זירה משופעת

Two Steps Ahead Photography צילמו במשחק משמעותי בו יצא לי לצפות. זה היה משחק חריג כי רב המשחקים הם משחקים בין קבוצות מומצאות (אקראיות למדי) וגם אם המשחק הוא בין קבוצות עם שייכות (למשל – של שתי מדינות שונות), הכל תמיד בחיבה ורוח טובה וכולן מריעות לכולן. אבל זה היה שונה. זה היה משחק במסגרת טורניר האומות של קבוצת קנדה (עם Miracle Whips המדהימה) מול Team indigenous. זה מראש צימוד שעושה לך קווץ'. הכי אאוץ' שיש. ואז הקבוצה הקנדית מרסקת את הקבוצה הילידית, כמו שאומרים – שוב, ואת מגלה שגברת וויפס יכולה לצבור עשרים נקודות בג'אם אחד (זה אומר לעשות שש הקפות של הזירה. ויש כלמיני מחליקות בדרך שמנסות לעצור אותך, קיצור, זה חתיכת הישג וזה ראוי להערצה ולתרועות) ואף אחד לא יוציא פיפס ועם כל נקודה של הקבוצה השניה כולן על הרגליים. זה היה מחזה קשה. הקנדיות ניצחו משהו כמו 300-60. מה שנקרא – ההיסטוריה חוזרת על עצמה, הפעם על גלגלים.

Miracle Whips
איזו נחישות!
אחת קנדית חוסמת בתנוחת שולחן, עוד אחת קנדית נותנת תמיכה עם האגן והגא'מרית מteam indigenous לא מוותרת.
איזו ג'אמרית מאממת! הלכתי לבדוק מי היא. קוראים לה Kris Myass היא Cree ובשיגרה היא משחקת בקבוצה של קלגרי. אז תכל'ס היא שכנה.

התארך פה אז נראה שאעצור. נראה לי שעוד אחד ודי.

תגובה אחת

הגב