יום ראשון, 08 דצמבר, 2019, 16:54

כרטיס ברכה

שבועיים אחרי יום ההולדת שלי (לפני כמה ימים) התקשרה סוזן שכנתי, תחת הכובע של מנהלת המשרד בשירותים הקהילתיים ושאלה אם היא יכולה לתת את מספר הטלפון שלי למייקל ג' כי הוא רוצה לשאול אותי משהו. השם נשמע לי מוכר ולא הצלחתי להצמיד לו פרצוף. היא לא אמרה לי באיזה עניין אבל האופן בו היא שאלה נתן לי תחושה שמדובר בעניין, מה שנקרא, "לג'יט". אמרתי לה שתתן.

שעה אחר כך התקשר מייקל. הוא אמר לי שהוא יודע שעברו שבועיים מיום ההולדת שלי אבל הוא לקח על עצמו להכין כרטיסי ברכה (למי? למה?) והוא רוצה להכין לי אחד. האם אני מוכנה שהוא ידאג לזה? כי הם רוצים להראות את הערכתם.
מכיוון שהצלחתי לצלוח את יום ההולדת הזה עם תשומת לב מינימלית ודווקא מתאים לי להיות מוערכת בימים אלה, אמרתי לו – בכיף.
טוב, הוא המשיך, האם יש לך התנגדות שנציין את הגיל שלך בכרטיס?
אין לי התנגדות.
אז בת כמה את?
45.

חצי שעה אחר כך עוד טלפון. ואז הסבר על כרטיסי הברכה שהם נוהגים להשתמש בהם…ידה ידה… אז אילו מדבקות אני אוהבת?
אה… אני אוהבת מדבקות של קשתות. וחיות חמודות.

למחרת התנדבתי בפודבנק. סוזן באה ושאלה אם דיברתי עם מייקל. כן, אמרתי לה. שיחה משונה משהו…
חצי שעה מאוחר יותר – סוזן נכנסת לחדר עם הטלפון. מייקל. הוא שואל איך אני עם חתולים. אני סבבה עם חתולים, עניתי בחיוך.
היא סיימה את השיחה ואמרה לי שעל דעת עצמה סיפרה לו שאני אוהבת שוקולד חלב.

עוד יומיים עברו וכמה שיחות טלפון לתיאום ביקור אצלי והנה רכב קטן עוצר מול הבית שלי ומתוכו יוצא… עכשיו אני יודעת מי זה מייקל ג.!
מה אומר ומה אגיד. האיש מתוק. נתן לי כרטיס ברכה שמנמן, שוקולד, מאפין קטן ("יש בזה קצת חמרים משמרים אבל זה מה שהצלחתי למצוא. זה בשביל לתקוע בתוכו נר") ומכתב ארוך, בכתב מחובר, ש"יסביר לי את כל העניין".
לקחתי את כל הכבודה פנימה והתחלתי לפרק את העטיפות. טל התלבש על המאפין, ועל השוקולד, את המכתב שמתי בצד עד שתבוא מישהי שיכולה לקרוא את זה וניגשתי לכרטיס הברכה.
כן, האיש השקיע במדבקות. ובטושים צבעוניים. ובמילים טובות. הלב שלי נמס. מייקל ג', אתה מלך!

הדבר שהם לא המכתב. לפני שטל התחיל לפרק אותם.
דביבון והמוני פנינים מנצנצות. חזית.
אייל וחתול בתוך המטעפה. אני מתה פה מהמתיקות
כלבלבים ולבלבים. גב הכרטיס.
ואז היה זה. וזה הכללללל מדבקות, חוץ מהטקסט. מישהו השקיע!
חתלתולים, פנינים וכל חיית היער.
כו, זה בכתב יד ומקושט בעפרונות צבעוניים. ומלא במילים טובות. בסוף אור הקריאה לי.

זה היה הכרטיס שהיה. והוא חימם את לבי. ועכשיו הוא מתועד פה ויחזור אלי דרך הפוסטים האקראיים.

6 Comments

  • דודי הגיב:

    וואי, מהמם ומרגש! 🌈 אז מה כתוב שם?

    • נעמה הגיב:

      כתב שאני אישה יקרה ואני אמא אוהבת לא רק לילדים שלי אלא גם לילדים של העמק דרך דברים שאני עושה בשביל הקהילה. ושהוא שמע שאני אוהבת שוקולד 🙂

  • בשמת_א הגיב:

    אח, כמה מתוק! ומקסים! ומדהים! ופשוט שופע מתיקות וחמידות, נמסתי כולי מלראות את כל ההשקעה, המדבקות, הציורים, הטושים, הבחירה המוקפדת (רואים שכל פרט הכי קטן היה פרי מחשבה והשקעה במגמה להעניק מקסימום אושר)… והכתיבה כמעט זהה לכתב שאני למדתי בבית הספר בתל אביב, הוא ממש השקיע בכתיבה תמה וגם קישט את הכל. זה לא נכתב כלאחר יד, כל מלה פה הושקעה כדי לכתוב יפה ומדוייק. מי שלא נבהל מלקרוא כתב יד, יכול לקרוא את המכתב שלו בקלי קלות.

  • Shira Ami הגיב:

    אם.כבר מותר לחגוג לך לפי התאריך הלועזי, אני מבטיחה לזכור. מהו?

הגב