יום ראשון, 01 דצמבר, 2019, 14:02

פעמים ראשונות

בסוף השבוע האחרון עשינו משהו בפעם הראשונה כהורים: נסענו ללילה בלי הילדות, ובלי להשאיר מישהו עם הילדות (כי זכור לנו איזה סופ"ש לפני כמה שנים בחסות טטהלה). זה היה יותר פשוט ממה שזה נשמע.
וידאנו שאור לא עובדת, שנטע לא מתכוונת לארח ולהסתובב ברחובות, דאגנו לאוכל במקרר ולצ'ופרים על השולחן (דברים שמתחלקים טוב בארבע, כמובן), מילאנו מספיק עצי הסקה בארגז בסלון, הכנו להן פתק נחמד וכתבנו בו שמות של מבוגרים שהן מכירות שנמצאים בישוב הלילה (למקרה חרום), ארזנו בגד ים ויצאנו לדרך.
לילה אחד.
המיקום הנבחר היה מעיינות חמים בנקאספ. פחות משעה וחצי נסיעה מהבית. אין שם Wifi, כן יש שם קליטה סלולרית אם את פחות או יותר יושבת על דלפק הקבלה שלהם. זאת באמת תופעה חסרת תקדים, שמתאפשרת הודות לכמה איילים שנושאים את הסיגנל דרך ההרים, פולטים אותו בכניסה למבנה ומשם, בעזרת חוטים, מגבר, אנטנה קטנה ותועפות אמונה – יש זרזיף דק של כיסוי סלולרי. אז יכולנו לפני השינה לקפוץ לשם לבדוק הודעות כדי לראות שאין שום אירוע חירומי. חוץ מזה – שאלוהים יעזור לך. והטלויזיה, אם את לא בעניין של לתקשר עם מי שבאת איתו לשם.

המגורים שם נחמדים והיחידה לזוג היא בירכתיים של יחידה גדולה יותר. אנחנו זכינו להיות בירכתי יחידה משפחתית גדולה, מה שאומר השכמה בשמונה בבוקר מרעש של ילדים שהם לא שלך. שוין. חזרתי לישוין.

בדרך לשם וגם בדרך חזרה עברנו ליד Summit Lake שהוא אגם די קטן. זה אומר שבקיץ הוא חמים יחסית ובחורף הוא קפוא יחסית. הימים ימי שלהי נובמבר, החודש הידוע לשמצה בהיותו כל מה שיכול להיות רע במזג אויר. העלים כבר נשרו, הצבעים כבר פנו, ו, כמו שאומר הרב גידי גוב – "קררררר!!!!". אבל משום מה לא קר וגשום אלא קפוא ויבש. אז התחת שלך קופא בזמן שהלב שלך קמל מחמת האפרוריות. באמת, ימים קשים. במקרה של האגם דנן, זכינו לראות אותו כמו שלא ראינו אותו מעולם: קפוא אך לא מכוסה בשלג. אגם זכוכית!

בדרך חזרה עצרנו לידו כדי לבחון את התופעה מקרוב. מצאנו שם משפחה שהשליכה את מנעליה על קו התפר שבין אדמה לקרח ועברה לנעלי החלקה. החבורה שכללה אנשים מגיל זחילה ועד גיל הזהב החליקה על הקרח בעונג רב. אני יכולה רק לדמיין כמה זה כיף להחליק קדימה בלי הגבלה (ולא במעגלים, כמקובל במשטחי החלקה מעשה ידי אדם). כשהפעוט לא זחל על הקרח הוא היה בעגלה שנדחפה על ידי אישה בנעלי החלקה. זה היה מחזה מרהיב.

משפחה שיצאה לטיול באגם
יובל, הולך על המים


יותר מאוחר, יספר ליאון שבנורבגיה (איפה שהילדים שלו מתחשלים השנה) מניחים שנפילה מקרח לתוך מים קפואים זה משהו שסביר שיקרה לכל אחד מתישהו (מי שעולה על אגמים קפואים, כן, סביר שזה יקרה לו) אז יש נוהג לזרוק ילדים לתוך מי קרח בשביל לאמן אותם לשמור על נשימות רגועות ולצאת מהחור.

כבר יצא לנו להיות במעיינות חמים בשיא החורף ואני זוכרת שיער קפוא אבל את מה שהיה לנו בסופש הזה אני לא זוכרת. אולי זה קשור לתנאי הטמפרטורה והלחות המסוימים. אולי זה קשור לזה שהזיכרון שלי דפוק. היה שם בין שבע לאחת עשרה מתחת לאפס.המים החמים (37 או 41 מעלות, תלוי בבריכה) העלו אדים שבתורם קפאו לכדי פנינים קטנות על כל שערה אפשרית. כל שערה אפשרית כולל שערת גבה וריס וגם שערות שחלקנו לא מודים שקיימות כמו שערות דקיקות על שולי האוזן או באחורי הכתף. פעם ראשונה.
(לא, אין תמונה).

בדרך לשם (וגם בדרך חזרה) עצרנו בסופר בנקאספ כי הוא גדול כזה ויש בו דברים מגניבים. בשני המקרים קנינו את התפוז הנחמד הבא:


זהו "תפוז" עשוי משוקולד חלב בטעם תפוז. יש בו עשרים פלחים דקים. משהו מעולה. ולמה אני מספרת את זה (חוץ מאשר להוציא לדודי את העיניים 😉 ). כשפירקתי את התפוז לפלחים נשאר לי קצת שוקולד מגובשש מוארך מהאמצע, איפה שכל הפלחים נפגשים. לא יודעת איך קוראים לחלקים הלבנים הללו בתוככי התפוז בעברית (מי תגלה לי?) אבל באנגלית זה נקרא pith וזאת למדתי כי לפני כמה ימים היתה ליובל הגדרה בתשבץ (של הניו יורק טיימז, הפטירה כבדרך אגב, כי זה מה שהוא פותר. כן כן), "החלק הבלתי אכיל בתפוז" וכשהוא השיג מספיק אותיות וגילה את המילה, הוא רץ, כולו נסער, לספר על זה לאור, זאת שלרב מצילה אותו מתקיעות תשבצית (זה ברשימת מטלות הבית שלה. להציל את אבא עם התשבץ) ולחברה שלה מורגן שהיא דוברת אנגלית מלידה.
"אתן מכירות את המילה הזאת, pith? אתן יודעות מה המשמעות שלה?" הוא שאל ואז סיפר להן. הן לא הכירו. ואור, שלא תבזבז הזדמנות למשחק מילים מתוחכם, הישירה אליו מבט ובלי למצמץ אמרה לו: "now, pith off…".

חזרנו הביתה בשבת כדי למצוא שם קצת פחות ילדות (כי היעדרנו לא הפריע להן להתפזר לענייניהן החברתיים) וקצת יותר בלאגן אבל בסך הכל סבבה. אפשר להכתיר בהצלחה.

הפעם הבאה במעיינות החמים תהיה כנראה בהרכב משפחתי, עם טטהלה שתבקר בקרוב, אבל אחר כך, אני רואה עוד הרבה ביקורים זוגיים כאלה. זאת היתה בסך הכל הפעם הראשונה.

קינוח: סרטון החלקה על הקרח למי שמעוניינת. לא הצלחתי להטמיע.
וכשהעליתי אותו, בטעות העליתי סרטון שטל הכין אז הנה הוא כבונוס. (עם כתוביות בעברית, למתקשות).
ואם מאיזושהי סיבה מבקשים סיסמה בדרך לסרטונים אז אני חושבת שהיא Slocan.


6 Comments

הגב