יום שלישי, 12 פברואר, 2019, 15:22

יש לי ילדה נהגת

במקור אני הייתי אמורה לקחת אותה. לאסוף אותה מבית הספר ביום ההולדת, ללכת לסוכנות הביטוח שהיא בדקה ומצאה שפתוחה ביום ובשעה, להיבחן. אבל אז היא ביקשה פריקסה לארוחת ערב ביום ההולדת שלה ופריקסה לוקח זמן. להכין את הסלטים, להכין את הלחמניות. לטגן. לא משימה שיכולתי להעביר ליובל בלי לבלות חצי יום בהסברים.
אז העברתי ליובל את הזכות לקחת אותה. מילאתי את האוטו בתופינים וביקשתי שיציף אותי בתמונות.
אף תמונה לא הגיעה, רק הודעה שאומרת שאור שכחה לקחת תעודת זיהוי ראשית ולכן זה לא יקרה. אחר כך יובל הלך למקום החביב עליו בקסלגר, לא, לא הבריכה (זה שלי), גם לא המסעדה האסיאתית (זה של הילדות). הוא הלך ל"צמיג הקנדי" והתפנק עם שני סטים חדשים של כוסות שתיה. כשהוא מתפרע, הוא מתפרע.
שורה תחתונה: אני עדיין יכולה להיות זאת שתיקח את אור לעשות רישיון.

ויהי לילה (פריקסה וזה), ויהי בוקר.
אור, הפעם עם דרכון, נוסעת איתי לסוכנות הביטוח שבעמק. ביום שלישי בבוקר הם פתוחים. הכבישים מכוסים בשמיכה יפה של שלג טרי, הנהיגה לא פשוטה אבל לאט לאט, אנחנו מגיעות. בדרך אני מסבירה לאור על הזהירות הנדרשת כשעוברות ממשטח נסיעה אחד, כמו כביש מפונה חלקית משלג לשוליים מושלגים היטב (או חצציים, בעונה אחרת), כמו שהדגים רכב אחד לפנינו, וגם מספרת לה שעכשיו תתחיל עונת החפירות כי ככה זה כשאת נהגת חדשה – כל מי שנוהג שבועיים יותר ממך (או כמעט שלושה עשורים יותר ממך) ירגיש צורך לחלוק איתך את הניסיון שלו ואת חכמת הכביש הצבורה שלו.

המקום – קטן. במבנה אחד, ללא חציצות, יש את סוכנות הביטוח וגם בנק. שקט שקט שם. מדי פעם נכנס מושבניק למשוך כסף או מושבניקית לבטח את הטראק שלה. אבל רק פתחו וכולן מוחות קורי שינה.

אור ממתינה בסבלנות עד שהסוכנת תתפוס קצב.

אחרי הצגת התעודות הנדרשות, קצת עבודת ניירת ותשלום של 15$ אור מקבלת לידיה צרור דפים עם שאלות, דף צבעוני עם תמרורים ודף למילוי תשובות שנושא את שמה באיות הישן.
זה המקום להמליץ למי שמוציאה דרכון לילדה שלה שקוראים לה אור, לא לבחור באיות הלטיני הפשוט. זה לא עובר טוב. אור שלנו החליפה את האיות כבר לפני שנים אבל פה יש לחזור על ההליך בפני כל רשות בנפרד וענייני רישוי מחוברים למאגר הנתונים הרפואי שם עוד לא הסדרנו את העניינים.
חשבתי שבשלב הזה זה יפול על סעיף חוסר התאמה בין התעודות השונות כי נחמדים הקנדיים אבל לפעמים יכולים להיות ממש אנאליים.
לא היו. האישה החביבה שינתה את השם במערכת בכוחות עצמה. עד עכשיו אני בשוק מזה ומקווה שזה לא יחזור לנשוך את אור בתחת.
עד כאן התיחסויות לאחורי הגוף. מעכשיו – עם הפנים קדימה.

אור לוקחת את העבודה שלה לכיסא באזור ההמתנה המשותף לבנק ולסוכנות הביטוח ויושבת לפתור בשקט.

אם היינו הולכות למשרד הממשלתי שבנלסון (איפה שאני עברתי את בחינת התאוריה) או אפילו למשרד הביטוח בקסלגר, היא היתה עושה את זה על מחשב. לא על גבי נייר. כל מקום ומה שהוא יכול להציע. היתרון במחשב הוא שברגע שענית על מספיק שאלות בשביל ציון עובר – המבחן נעצר.

בזמן שאור התרכזה במבחן אני עדכנתי את הביטוח לרכב שלנו. רב הסיכויים שהיא עוברת, ואם לא היום אז בשבוע הבא.
הנה מה שלמדתי על ביטוח רכב והתאמתו לנהגות צעירות.
הביטוח שלנו לרכב המשפחתי, של יובל ושלי, כולל את התנאי שכל הנהגים ברכב הם בעלי ותק נהיגה של עשור לפחות. את התנאי הזה נדרשתי להסיר כדי לאפשר לאור לנהוג. ההסרה הזאת עלתה לי $260 עד סוף תקופת הביטוח (כשלושת רבעי שנה. מה שאומר שעבור שנה שלמה הסעיף הזה שווה כ350$). את זה שילמתי היום. התוספת הזאת (או – היעדר ההנחה) תישאר איתנו עכשיו להרבה מאוד שנים. טל רק בן שבע.

לכשיגיע מועד חידוש הביטוח, בסוף הסתיו, יהיו עוד שינויים. נישאל מי הנהגות ונצטרך למנות גם את אור. יובל ואני מחזיקים בוותק של היעדר תביעות שנותן לנו את ההנחה המקסימלית האפשרית – 40%. אור מצטרפת עם אפס הנחה. לפי הסוכנת, וכאן אני נצמדת לתיאור המדעי שהיא נתנה לי, יקחו הנהגת הטובה ביותר ברשימה ואת הגרועה ביותר ו- smash them together (מילים שלה. הגדילה להעשות והדגימה בשתי ידיים כאילו לכדה זבוב ואז מרחה אותו טוב). אני לא מכירה ביטוי חשבוני שדומה לריסוק אבל אולי מדובר בממוצע. מה שאומר, אם זה הכיוון, שההנחה שלנו תיפול לרמה של 20%. מה שאומר שדמי הביטוח יקפצו מעלה בשליש. זה הרבה כסף אבל מה לעשות, לגדל ילדות עולה כסף. הן גם אוכלות. כל יום!

אחרי שאור סיימה, התשובות שלה הוקלדו למחשב והפלט אישר שהיא עברה, התקדמנו ליתר הפעולות הנדרשות. אור הצטלמה. אור עברה בדיקת ראיה שממש חבל שלא צילמתי בוידאו. נראה שהסוכנת היתה קצת נבוכה מהמכשור. זה היה מתקן שנראה כאילו היה ממש חדשני בשנות החמישים, כזה שאור צריכה היתה להצמיד עיניים לחריץ בעוד המפעילה שולטת על התצוגה בעזרת ספק-שלט-ספק-ג'ויסטיק (הלא הם צורות שונות של אותו הרעיון) ושואלת שאלות כגון: מה את רואה, מה קרוב, מה רחוק.

אור הרשימה את הבוחנת כשענתה לאחת השאלות: "אני רואה נקודה אדומה על רקע מלבן צהוב." הבוחנת כמעט בכתה. "מעולם לא קיבלתי תשובה כזאת. תמיד הם אומרים: 'אני רואה נקודה' ואני צריכה לשאול – יש שם עוד משהו? אולי רקע?"

החלק האחרון בבדיקת הראיה כלל זיהוי כיוון של הבזקי אור. בשלב הזה הבוחנת השתוללה על השלט, לוחצת על כפתורים מימין ומשמאל. עושה רושם שהיא נהנתה מהתהליך.

הנה הבוחנת המשתעשעת. מסביב – בלגן חגיגי.

עשרה דולר עבור רישיון תלמידה (רישיון נייר דקיק זמני. הקבוע יגיע בקרוב בדואר. פלסטיק, עם תמונה והכל), ספר הדרכה לנהיגה טובה ומגנט L לרכב במתנה ואנחנו בחוץ. אני והנהגת החדשה.
בדרך לבית הספר אור הסבירה לי את המסלול. עכשיו כשהיא בעלת רישיון תלמידה היא יכולה לנהוג אך ורק בשעות האור, בליווי של נהגת שאינה חדשה ועם נוסעת אחת לכל היותר (יכול להיות שהיא חייבת להיות בת משפחה). ככה זה שנה. אחר כך היא יכולה לעבור מבחן נהיגה מעשי, להיפטר מהלמד ולעבור לN – נהגת חדשה. זה בא עם סט אחר של מגבלות שהן קלות יותר ועליהן נלמד כשזה יהיה רלוונטי.
יש אפשרות לקחת שיעורי נהיגה עם מורה נהיגה, סוג של קורס שיש לו אפילו שם. אם היא עושה את זה הזמן המינימלי להיות נהגת חדשה מתקצר עבורה משנתיים לשנה וחצי ויתכן שאף יש הנחה בביטוח הרכב. גם את זה נבדוק כשנתקרב למועד חידוש הביטוח.

זהו. יש לי נהגת. ממש בתיאום מושלם זכינו בסוף שבוע ארוך במיוחד (שישי-שבת-ראשון-שני) כך שיהיו לנו הזדמנויות ללכת למגרש החניה של החוף ולהתאמן קצת בלחיצה על דוושות ונהיגה ממש ממש ממש איטית. וגם, הימים מתארכים אז יש איזו שעה של אור אחרי שאור חוזרת מבית הספר. אני צופה הרבה טיולים ממונעים למכולת ולדואר…

(וזה מה שמצאתי בבית כשחזרתי. כאילו לא מתחמם בחוץ, מישהו, ואני לא אציין שמות, התפרע. בחוץ השלג יורד ויורד ובסלון יש טמפרטורות של אוגוסט).

הגב