יום רביעי, 07 נובמבר, 2018, 13:19

יש לי איי-דבר וחיי השתנו ללא הכר

הצטיידתי בטלפון. באייפון.
לא ממש רציתי אבל יובל הסביר לי יפה איך בישראל אנשים מדברים באצבעות דרך וואסאפ ובלי זה לא יהיה לי איך לתקשר בזמן הביקור, אז קיבלתי עלי את דין התנועה.
הטלפון הגיע ויובל, כזה מלאך, התקין אותו מחדש, שם עליו את כל האפליקציות שאזדקק להן, הכניס את כל הססמאות שלי איפה שצריך ואז ישב איתי והסביר לי כמו לבת 85 כי תכל'ס, הגעתי עם רמת ידע של אחת שגרה תחת סלע. מה לעשות, לא נולדתי עם כפתור home ביד (ועל כך יצחקו עלי בני ביתי עד הקבר).
עכשיו יש לי וואסאפ ואני יכולה לעמוד כמו נטע בפינת הטקסטינג (בין המטבח לפינת האוכל, איפה שיש בקיר שקע usb וכבל אפל. איפה שהמכשיר שואב אנרגיה מהקיר וממי שאוחזת בו), להישען על הקיר ולהיות מחוברת ומנותקת בו זמנית.
אבל אין לי מה. המכשיר שלי לא שוקק חיים. אין מה לקרוא שם.
אז אני לא.

אבל זה בא עם כמה דברים טובים.
למשל – האפשרות להתכתב בטקסט עם נטע. יש לה אייפוד ושרירי אגודלים מפותחים.
היא מתקשרת אית דרך טקסט יותר מאשר במילים מדוברות.
אני עונה לה כשאני מחזיקה את הטלפון ביד שמאל ומתקתק באצבע אחת של יד ימין. כזאת מין סבתא אני. יש לי אגודלים רופסים ושמנים. אני מקלידה את כל האותיות שיש בכל מילה. חסרת יעילות אני. (שאני אבין. מה הם עושים עם כל חלקיקי השניות שהם חוסכים כשהם חוסכים את הo ועונים, פשוט, k).
ולא רק זה. אני גם משתמשת באימוג'י בצורה שגויה. ככה לפחות היא טוענת, הנמענת שלהם. אני אומרת לה, נטע, אני השתמשתי באימוג'י עוד לפני שהיית בש"ש והיא עונה לי – אמא, מה קשור תרנגול למה שאמרת הרגע?
קשור. תרנגולים הם מגניבים. ובימי קדם לא היו אימוג'י של תרנגולים.

הנה נטע מתלוננת על כתב היד שירשה מאמא ועל זה שההורים שלה לא חתמו לה על אישור שימוש ב google classroom. תלונות יש להגיש ישירות לסבא יהונתן שהוא, תכל'ס, נושא הגן הבעייתי, אני רק השליחה. נעדרת מהטקסט: תהיה איך קשור לוויתן לסיפור. כנראה הגענו לשלבי היאוש וההשלמה.
הנה הוכחה שאני יודעת לעשות צילום מסך.

הטלפון שיובל קנה עבורי הוא אייפון 5 ויובל קנה אותו באיביי בחמישים או שישים דולרים. עסקה משתלמת לכל הדעות. הטלפון הגיע בתוך קייס וכמה ימים אחריו הגיע הקייס שיובל קנה עבורו בנפרד. יצא שיש לנו קייס בלי טלפון וגם פיסת ספוג קשיח שמילאה את הקייס החדש. כמה זמן הם יחזיקו בנפרד?
בבית שלנו, זה כבר שנים שילדות שאין להן חפיץ, מכינות אחד מכל הבא ליד. בעיקר קטנים שאפשר להחזיק ביד אחת אבל יש לנו איזשהו טאבלט (מפיסת עץ שטוחה וכבדה) שמסתובב בבית כבר שנים. הן מורידות אפליקציות, סוויפינג לימין ולשמאל, מבקשות רגע וסוגרות שיחה לפני שעונות לך כשאת פונה אליהן ובאות להתלונן שיש בעיה עם הוויפי, אם יש בעיה עם הוויפי.
ברור שבתוך דקות הקייס הנטוש זכה לחיים חדשים, הורדו אליו אפפס וכל היתר. כל זה בידיים של קשת. טל לא נשאר מאחור וביקש שנואיל ונקנה גם עבורו, קייס.
אור העניקה ל"טלפון" החדש של קשת את הכינוי I-foam.

אגב אור. התברר לי שהיא שולחת מדי יום אימייל ליובל מבית הספר, עם קורות היום.
ככה?
ומה עם אמא?
מאז (כבר יומיים) שאור למדה איך שולחות אימייל לשני אנשים בבת אחת ואני זוכה לקבל כתב יד אורגינל של אור. וכמה שזה טוב. הילדה יודעת לכתוב.
מעבר לדיווחים על מה במתמטיקה, מה בספורט, אני זוכה לקבל בדיחות ומשחקי מילים על בסיס יומיומי וזה, כידוע, טוב לבריאות.
אז הנה כמה, מהיום.

Becoming a vegetarian is a big missed steak.
RIP boiled water: you will be mist.
When chemists get sick, if you can't helium and you can't curium, you barium.
I'm giving away my used batteries, free of charge.
I was told that my blood is Type A, but it was a Type O.

8 Comments

הגב