יום חמישי, 06 דצמבר, 2018, 23:15

שבוע שלישי בישראל 2018

אצל עדי, בבית הנהדר שלה, אנחנו מוצאות את הפלא הבא:

וכמה צעדים משם, בבית, יש כירת גז שעובדת כמה שעות ביום ממה שהמיכל הזה מפיק משאריות המטבח שלהן. מרשים ביותר!

אבל הכי מרשימה זאת עדידה.

בחצר של עדי עצים רבים. על הרימון יש כמה שרידים.

על הגב – התינוק שלה.

אנחנו מטיילות בחצר האחורית שלה שהיא יער

ויש בו עצים לטיפוס כמו הזית הזה

וחרוב שעוד יש עליו פירות

וטל מרגיש בבית

מדרימות, עוברות במנהרה החדשה ביקנעם, כביש שש והחרדות שהוא מביא איתו ואז נופלת עלינו המתיקות הזאת:

וזה

ואת כל זה אנחנו מעכלות עם הפיצה של קרן האלופה.

ביום שאחרי, קשה לשלוף את הילדות מהבית. ממש תחתינו יש שוק, והיום תיכף כלה.

הצלחנו לצאת (הבטחתי גלידה).

בשוק אפשר לקנות הכל. כולל מצוות.

הנה הגלידה. טובה הגלידה.

וכעת, ילדות, לפני שסוגרים פה הכל, נחתוך לשדרות ירושלים ונחפש חנות ירקות פתוחה כי הבטחתי לסבתא פסי לקנות לה כמה ירקות נחוצים.

לא מצאנו עדיין חנות ירקות אבל מצאנו ליפות.

ובורקס. כמה כיף לקנות ככה בקלילות בורקס.

והנה חנות ירקות. ומה בחנות הירקות? מה? מה לא אכלתי כבר מעל שמונה שנים?

ולא רק תאנים מחוץ לעונה יש שם. גם סברס מחוץ לעונה!
סלפי עם סברס.

ערב שבת אצל טטהלה. קרן ולןלן מרימים הפקה במטבח.
אחר כך באה שלווה.

קיבלתי מטטהלה אסימון. ולא סתם אסימון.

זה מתקן להחזקת הטלפון.
מגניייייב.

ממשיכות בהתרוצצות. ביקור חפוז אצל אלי ושירה ביהוד.

משם ממהרות צפונה לחגוג יום הולדת שמונה לדולב.

אחד הדברים שמרגשים את טל וקשת בביקור הזה, זאת האפשרות ללכת לעץ ולקטוף לעצמן קלמטינה או תפוז או פומלה.

דומה, לא?

יש אנשים שקוראים לזה פומלה, קשת קוראת לזה – ארוחת צהריים.

נר ראשון!

שירה, קשת וטל וחבילת פלסטלינה

קשת וטל במסיבת יום הולדת חברים של דולב. יושבות מאחור ורואות סרט. כי הן מגניבות כאלה.

את טל וקשת אני משאירה עם כפיר וכמאה זאטוטים ("עוד שניים, לא משנה לי, אני מארבע על הרגליים, איך קוראים לי?") ונוסעת לכפר כמא כי אמא הזמינה אותי ללכת איתה למספרה. פעם ראשונה בחיים שלי במספרה. עוד משהו שאני עושה בפעם הראשונה בחיי בביקור הזה…

כאן אני עם שיער צבוע ורטוב.

אחרי שהורידה ממני את הצבע, תמר קראו לה?, הושיבה אותי על הכיסא ואמרה – מה עם תספורת.
זה כבר היה נראה לי כמו הגזמה. מה תספורת עכשיו.
נעתרתי לדירוג קל, ממש קל שבקלים, היא אפילו הראתה לי עם האצבעות כמה קל.
אחר כך היא שמה לי איזה קרם על השיער ורצתה לעשות לי פן.
מה פן עכשיו.
אז יצאתי משם עם השיער ככה, עם הקרם. ובבוקר, עם שיער יבש, נראיתי כמו ירדנה ארזי.
את התמונה הזאת כיניתי "נעמה ירדנה" שזה צירוף שלא כתבתי כבר איזה שלושים שנה.

אחר כך מיהרתי וחפפתי ראש להיפטר מהאפקט. כי זה בכל זאת נראה לי כמו תספורת.
הלאה. ממשיכות במירוץ. ביקור בשדה אליהו.

פיקוסים עם שרשי אויר.

טל על קורקינט מתגלגל על המדרכות.

משם לבית של דודי.

הילדים בהרמוניה. פאזלים מחברים לבבות. גם פלסטלינה (רק שאותה יותר קשה לנקות משטיחים).

הדלקת נרות מרובת משתתפות.

בא הבוקר. הכנופיה מתרוצצת ברחבי הקיבוץ.

אני מחטטת בכספת של הבית (ההורים הלכו לעבודה…) ומוצאת זהב.

(תמרים לחים. בפריזר. התגעגעתי).

הילדות מסתדרות יפה בלעדי עד שנגמר החלב. אז אני נגררת (בעיקר בתור מחזיקת ארנק) לטיול ברחבי. במכולת יש שוקובשקית. גם אליך התגעגעתי.

אנחנו ממשיכות אל המפלצת.

בבית אנחנו נהנות משני דברים שקל להשיג בישראל וקשה להשיג בקנדה. פיתה וזעתר.

בבית הזה מותר לשחק באש. בית כלבבי.

גם קוטג'…

בסדרת סלפי-עם-סלבס: גילעד.

עוד בוקר בא. הילדות מעסיקות עצמן. הכינו ארוחת בוקר, הכינו שוקו חם. נראה שטל צריך קפה.

עוד סלפי, ללא סלבס (רק בגלל שאני צריכה לשלוח סימני חיים הביתה. כשאחזור – לא יהיו יותר).

יצירה חגיגית, לחנוכה ולאירועים מיוחדים (כמו יום הולדת שבעים). קישוט נרות.

אני חושבת שנר מקושט עם חנוכיה זה הכי קרוב לפרקטל שהגעתי זה זמן מה.

שוקושקית שני בתוך יומיים. גם אחרון.

בדרך ליבנאל. כמה יפה איך שהבקעה נפתחת.

מסיבה! ילדות מהודרות!

לוקחת לי הפוגות נדרשות בשירותים. אז סלפי.

כפיר מנוסה בנשיאה כפולה עוד מהימים שהיו לו תאומים תינוקים.

מסיבה לסבא יהונתן. אוכל טוב, אנשים אהובים, מוזיקה משובחת.

וד"ש מסבא וסבתא על הקיר.

הגב