יום ראשון, 30 ספטמבר, 2018, 15:03

ספטמבר 2018

שאריות מאוגוסט.
מזמן לא היתה פה תמונה של לחם.

סוזן הביאה לנו נשנוש וצירפה את רשימת הרכיבים.
סוזן, הבאת לנו זרעים של היפים? לא מאוחר מדי בשביל לזרוע היפים עכשיו?

היה טעים.
החלטתי להצטייד בכל מה שנדרש בשביל להתקין אור בלול. כזה שאפשר יהיה לחבר ל"שעון שבת" ולהאריך להן את היום כנדרש. הלכתי לחנות חמרי בנין וקניתי את כל מה שנדרש. חזרתי עם חמישים דולר פחות בארנק. יובל אמר לי מה, הגזמת, זה יותר ממה שאת צריכה. חזרתי בכוונה לשנמך. יצא שהדבר היחיד שיכולתי לשנמך היה להיפטר מהקופסא המיותרת. אני צריכה ללמוד קצת חשמלאות בשביל להבין את זה טוב יותר.

טלבוש!

ארוחת בוקר אופיינית ביום אקראי באוגוסט.

סוף תמונות אוגוסט.

במסיבה של כריסטינה. איש מהודר עם מקל, מוזיקה חיה וילדות על הגג.

התמונה צולמה על ידי Jon Miller.

במהלך pines camp טל חטף שפע כדורים לראש ולפנים. רגע לפני יציאה פגע לו אחד בשן וכשהגענו הביתה היא נפלה.
נטע התרגשה, טל התעצב וכשהוא לא היה בסביבה היא ביקשה לקחת על עצמה "tooth fairy duties". מי אני שאומר לה לא.
זה המכתב שטל מצא בבוקר מתחת לכרית. הוא גם היה בצורת שן (עבודת מספריים שאינה ניכרת בקובץ) וצורפו לו חמישה דולר במטבעות. קצת כבד בשביל פייה אבל בדיוק בשביל זה יש לה עוזרות.

כשעה אחרי שחזרתי ממחנה אורנים, אור ויובל נכנסו לאוטו ונסעו לשיעור אייקידו בניו דנבר. בחצי הדרך הם הצליחו להשיג קליטה סלולרית (סוג של נס) והתקשרו הביתה לברר אם במקרה אור עובדת הערב. מבט מהיר ללוח השנה העלה שכן.
יובל לא הסכים להוריד את אור בצד הדרך ("כמו כלב") והיא המשיכה איתו עד ליעד.
בינתיים אני קפצתי על האופניים, והמרתי אותם אצל אנדריאס בצרור מפתחות עבור האוטו הנמוך ביקום. רגע לפני שאני יוצאת מסלוקן אני מזהה שיש ממש מעט דלק באוטו. לא מכירה את האוטו, לא יודעת מה זה אומר לגבי המרחק שאפשר לעבור איתו. פניה חדה ימינה, תחנת דלק, זורקת שטר לכיוון פט, "אני ממהרת…" "משאבה 1". ממלאת ויוצאת לדרך.
בדוג'ו אני שולפת את אור מיד אחרי שהיא מסיימת להתגלגל בג'ינס.
נכנסות לאוטו. אפשר להגיע בזמן.
אור: "אמא, תודה שבאת להציל אותי "
אמא: "זה מה שעושות במשפחה – מצילות אחת לשניה את התחת"
אור: "ותודה גם שאת לא יורדת עלי"
אמא: "טעויות קורות. יום אחד גם את תבואי להציל אותי"
אור: "אני אבוא"

הגדולות חזרו בשבוע הראשון עם טופס תשלומים לבית הספר. ממש סביר.

בגלל שאכלתי לילדות את רב הפסק שהגיע עם האורחות מישראל נאלצנו להכין חיקוי בבית. יצא מעולה.

אור ויובל הלכו יום אחד עם עוד כמה תלמידות לעזור לסדר בדוג'ו של ז'אן רנה.
הדוגו' נמצא בשולי הנחלה שלו, מעבר ליער ונחל וגשר.

אחרי הסידור והשיעור הם הלכו להתרענן וללגום מים טריים.
בתמונה: נחל. וגם אור. איפה אור?

אור ועוד:

לכבוד חג ההודיה והאסיף נערכה בכיתה של קשת ארוחת אסיף. התלמידים חולקו לקבוצות שהכינו ביחד עם הורים מתנדבים מנות עונתיות. היו שם מרק דלעת, פאי תפוחים ולחמניות. אני קיבלתי את הלחמניות. יובל היה מזדעזע לראות איך בתוך שעתיים היו לנו לחמניות מוכנות לאכילה, עם שמרים והכל, אבל יובל לא היה שם וזה יצא טעים.

כשהילדים היו בהפסקת צהריים ניקינו את שאריות הקמח מהשולחנות, פרשנו מפות וקישטנו.

סביב ומעל כל אלו אכלנו את המנות שהכנו ועוד כמה מנות שהילדות הביאו (היו שם קינוחים בשפע). וכמובן, לחמניות.

אור יצאה לטיול אופניים עם המועדון שלה בבית הספר. זאת התמונה היחידה שיש לי מהאירוע. תכל'ס, יכולתי לשים תמונה אקראית.

(אני חושבת שאור היא היושבת הראשונה מימין).

תגובה אחת

הגב