יום ראשון, 19 אוגוסט, 2018, 22:23

יומולדת לאוני, אוכל ועשן, רביולי ודייסה

בוקר יום ראשון היה חמור מכל מה שבא לפניו. ההר נעלם והנשימה כבדה. היה ברור שתכנית יום ההולדת של אוני לא תצא לפועל כמו שתוכננה. שום משחקי טניס לא יתרחשו בחוץ. כל מה שיקרה יתרחש בתוך דלתות סגורות, שגם אם יפתחו – יסגרו מהר, כדי שהעשן ישאר בחוץ.
ישבתי בסלון של סוניה, ליד מטהר האויר שלה, שמנקה גם ריחות וגם חלקיקים זעירים, והכל נראה לי יותר מדי. כל מה שרציתי לעשות זה למצוא מטהר כזה כדי שגם לי יהיה אויר סביר בבית.
אבל אין. בכל חנות שמחזיקה מכשירים כאלה בימים כתיקונם, הם חסרים וגם במחסני הספקים המצב לא יותר טוב, כך שהזמנות לא זוכות להתמלא.

התמונה היא תמונת זריחה, אגב.

חזרתי הביתה. ידעתי שהמצב גרוע אבל לא ידעתי כמה כי מדדי זיהום האויר מפסיקים לדייק אחרי "ממש ממש גרוע". 10+ כל הזמן, בוקר וערב.
מצאנו גרף שמתאר את כמות החלקיקים הזעירים באויר, עם מספרים של ממש שיכולים לגדול ולגדול ולא נעצרים בעשר. הגרף הראה מה שהגרון הרגיש – בשבת היה ממש גרוע, וביום ראשון המצב החמיר פי שלושה.

ממש מעניין פה.

בשלב הזה החלטתי לבחור בתיירות אויר נקי. למרות שבשיגרה קשה מאוד להוציא אולי מהבית וקמפינג נשמע לי כמו קללה, הייתי מוכנה ללקט אוהלים ושק"שים, לקחת את את האורחים שלנו, להיכנס למכוניות ולהתחיל לנסוע, עד שנראה שמיים.
לאן ניסע? צפונה? דרומה? מערבה?
נעזרנו בעוד מפה שמציגה את חומרת המצב כמות שהיא, הפעם בצבעים עזים. אנחנו באדום, והירוק, או לפחות צהוב, נמצאים לפחות עשר שעות נסיעה מפה.
אז כנראה שלא.


על הטניס ויתרנו, מה עם בריכה? הנחנו שביום כזה הבריכות יהיו מפוצצות בילדים שאין להם מקום אחר לנשום ולזוז בו זמנית. ניסיון להתקשר לבריכות שבאזור ולברר כמה צפוף לא עלה יפה. כנראה הם עסוקים מדי עם ההמונים בשביל להרים את הטלפון.

מבואסות, פרשנו לענייניו.
אבל יום הולדת יהיה פה.
טניס הומר בטורניר פינג-פונג סוער וארוחה במסעדה ההודית של קסלגר הומרה בארוחת רביולי חגיגית.

נשאר רק להכין את הרביולי.
זה המקום לציין שאוני הוא בחור שמאוד נעים לי לבשל איתו. יש לו חיך מעולה וסגנון עבודה שמתלבש טוב עם זה שלי.
את הבצקים הכנו ביד כי באופן זמני (גם אם ממושך מדי) אין לי מעבד מזון. במעבד מזון אפשר להכין בצק ממש יבש. ביד הכנו בצק שהיה קשה לעיבוד אבל עדיין רטוב מדי בשביל המכונה. זה מה יש. שמרנו על היחס הרגיל של 100 גר' קמח לביצה, אבל הוספנו חמרי צבע שהוסיפו רטיבות.
קייל מאודה שעובד בבלנדר עם קצת מים נתן פסטה ירוקה יפהפיה.
מעט כורכום וטימין יבש נתנו פסטה צהובה עם נקודות.
בשביל אדום טחנתי עגבניות מיובשות עם מים אבל התוצאה היתה יותר חומה מאדומה. בפעם הבאה רכז עגבניות? עם פפריקה מתוקה?

זה לוקח כמה שעות להכין את כל הטוב הזה. בזמן שהם היכו בכדורים, הכנתי את המליות והרטבים. המחשבה היתה כזאת – שלוש מליות כנגד שלושה בצקים (לזיהוי קל של הטעמים, מבחוץ), שלושה רטבים, עוד כמה דברים לשים מלמעלה (גבינה לגרר, בצק ירוק קצוץ, שמן זית, גבינת פטה) וכל אחת יכולה להרכיב לה מה שמתאים לחיכה. זה אמור לטפל בכל ה"אני לא אוהבת בטטה" ו "איכס פטריות". בנוסף, שניים מכל שלושה מילויים/רטבים היו טבעונים כמו ילד יום ההולדת. (ביצים מקומיות בפסטה התקבלו בסבבה).

מילויים:
בטטה מאודה מתובלת ברוזמרין, מרווה ושום שטוגנו בהרבה שמן זית.
ריקוטה עם קייל מאודה קצוץ.
פטריות עם בצל בשמ"ז.

רטבים:
עגבניות ובזיליקום.
חמאה שרופה עם מרווה מטוגנת.
ירקות (בצל, קישוא, פטריות) ושום צרובים בשמן זית עם עגבניות שרי חצי מיובשות וארטישוק כבוש.

כשהגיע זמן הכנת הרביולי, שלפנו את מכונת הפסטה מהמרתף ואת מתקן הרביולי ועבדנו, לפחות שני אנשים במקביל. אחד על רידוד הפסטה לעובי 6, אחת על הרכבת הרביולי עם מילויים שמתאימים לצבע הבצק (אדום לבטטה, צהוב לפטריות, ירוק לריקוטה). זה לוקח זמן והרצפה מתקמחת גם על הדרך (הרבה קימוחים נדרשים על בצק ידני דביק שכזה) אבל אם ההכנה היא אירוע חברתי שלעצמו, זה חלק מהכיף של הארוחה.

שאריות בצק מרודד מכל סיבוב הונחו בצד ואחר כך נחתכו לפסטה רחבה בשביל מי שלא בעניין של רביולי. הנחתי שיהיה לפחות אחד כזה (טל). בפועל, הפסטה הזאת (שהועברה לקערה וכוסתה בשמן זית) כמעט נעלמה עוד לפני תחילת הארוחה. ילדות מתחת לגיל 12 אכלו ממנה עוד ועוד. טל קיטר ממושכות ובקול רם שהוא לא נוגע בירוק הזה. אל תיגע בירוק הזה.

כשכל הרטבים על השולחן וסלט ירוק של אוני גם, כשסיר גדול עם מים רותח עם בועות גדולות מתגלגלות, כשבני ובנות הבית ישובים סביב השולחן, התחלתי לבשל את הרביולי. בהתחלה לפי טעמים. מבשלת כמה דקות, מביאה לשולחן, מפזרת לצלחות. אחר כך בתערובת, וכאן קידוד הצבעים התגלה כמועיל בזיהוי.
כצפוי – הריקוטה מדברת לילדות שלי, אור מותחת את גבולות הטעם שלה ואוכלת גם מהבטטה, טטהלה מתרגשת מפטריות. פחות צפוי – נטע ממשיכה לגדול ולהפתיע אותי עם התלהבות מחמאת מרווה. וטל? טל "לא נוגע בירוק"? טל מלכסן מבט חשדני ומיוזמתו מבקש לנסות רביולי ירוק. מכאן, סיפור אהבה.

מגש רביולי, לפני בישול

שולחן רביולי

רביולי ירוק במילוי ריקוטה וקייל עם רוטב חמאת מרווה , בצל ירוק וגירורי גבינה. טעים.

המון רביולי היה שם. המון טעם. זה היה יום הולדת שמח טעים.


מתכוני רביולי אין לי כי לא עבדנו עם מתכונים, אבל הנה מתכון מהבית לבקשת שושה ואוני.
מתכון ל oats, שזה השם בו אור מכנה את הדייסה שהיא אוהבת לאכול בבקרים. איזה מין שם זה דייסה. בטח יש אנשים שהשם מעורר בהם תחושות נעימות, של חמימות דביקה בבוקר גשום, של אהבה אימהית, של ריחות מארץ רחוקה, אבל אני, אני חונכתי להירתע מדייסה . אני חושדת שהמקור הוא שריטה קיבוצית של אמא שלי. הרבה רתיעות מאוכלים מסוימים, בעיקר סביב ריח ומרקם, מקורם בקיבוץ, כך למדתי מקבוצת מדגם לא גדולה במיוחד אבל מאוד נחרצת. אמא שלי לא גדלה בקיבוץ אבל בילתה תקופה עם הגרעין שלה ביטבתה. אם היה לי חשוב הייתי חוקרת את העניין אבל לא חשוב לי. אני פשוט לא אוכלת דייסה.
לטובת הילדות שלי, הכנתי שתי תערובות דייסה, אחת להשריה מבעוד מועד, לילה קודם (מה שאמור לרכך את הזרעים הקטנים ולהפוך את הכל ליותר בריא, לפי הכתובים) והשניה מהירה – למקרה שלא הושרתה תערובת מראש.
התערובת העשירה, זאת עם הזרעים, נועדה להיות "קצת יותר מאשר שיבולת שועל". ניסיון לכלול גם דוחן בחגיגה לא עלה יפה כי דוחן מוציא את הנשמה לפני שהוא מתרכך ובבוקר זמן הבישול הוא קצר מאוד. אמרנט וטף עבדו יופי. הם קטנים וחמודים ומוסיפים מרקם מעניין לדייסה, כמו גם הרכב תזונתי אחר.
המתכון מניב דייסה מתוקה יחסית, עם הסוכר והצימוקים. המתכונים מוצעים כבסיס לשינויים והתאמה אישית.

דייסת דגנים מגוונים (או סתם שיבולת שועל)

רכיבים:

160 גר' זרעים קטנים: אמרנט וטֶף
160 גר' שיבולת שועל שטוחה (לא טחונה)
1 כף קינמון טחון (10 גר')
3/4 כוס צימוקים (100 גר')
1/4 כוס סוכר (60 גר')

הכנה:

  • להכנת התערובת יש לערבב את כל הרכיבים בקערה ולהעביר לצנצנת אטומה. התערובת שבמתכון תמלא צנצנת של ליטר כדי 3/5 בערך. תערובת שכוללת שיבולת שועל בלבד תמלא את אותה הצנצנת לגמרי, ותדרוש ניעורים כדי שהכל יכנס.
  • כמות למנה – בערך חצי כוס תערובת יבשה. (יש לנסות ולראות מה צרכי הסועדת).
  • השרייה: בסיר קטן יש לשים את הכמות היבשה הרצויה ולהוסיף מים רק בשביל להרטיב ולכסות, לא להציף ולא להטביע. אני אוהבת להוסיף מעט נוזלים שהיוגורט מגיר. אולי יועיל במשהו.
  • בישול בבוקר: את הגרסה המהירה לכסות במים/חלב, לגרסה המושריית – להוסיף מעט חלב או שמנת מתוקה. או כלום. לבשל תוך ערבוב כדי שלא ישרף. להביא לרתיחה ועוד דקה וזה מוכן. (לשים את הסיר הריק בהשריה מיד שלא יהיה קשה לנקות אחר כך כשמתעוררות לגמרי).

גיוונים:

לגרסת אינסטנט: הזרעים הקטנים יומרו במשקל שווה של שיבולת שועל ( 320 גר' בסה"כ)
גרסת חורף: נראה לי שיתאימו תבלינים חמים נוספים. ג'ינג'ר, ציפורן טחונה, הל טחון. כל מה שהולך לצ'אי.
לא רק צימוקים: פירות יבשים אחרים, קצוצים.

2 Comments

הגב