יום שבת, 21 יולי, 2018, 17:16

יולי 2018

נהיינו משפחה שמצלמת אוכל.
לא אני, אני מיציתי את הנושא עוד בימים שצוקי היה בגנון, הרבה לפני הימים שכל ילדה בת שתיים עשרה מצלמת את הצ'יפס שלה במקדונלדס ומעלה לאינסטה. אבל יתר בני הבית התחילו לשלוף מצלמה לפני ביסים כי מה לעשות, היצירות של יובל מרגשות את כולנו.
אז הנה המבורגר. שילוב של לחמניה מעולה, קציצות שיצאו לי באמת סבבה וכל התוספות המתבקשות.

יש לנו פה תרנגולות אורחות. שתיים. זה קרה בגלל שבאטרקאפ, התרנגולת הנאמנה של כריסטינה, היתה חמה, שוב, ונתנו לה לדגור על כמה ביצים מהלול שלנו כאן (אצלנו בשכונה מותר תרנגולים ולכן הביצים פוריות). כשבקעו האפרוחים כריסטינה בחרה להעביר את התרנגולות האחרות שלה אלינו, כדי שלא יתקיפו את האפרוחים. לכן יש פה שתי אורחות, אחת מהן חריגה בצבעה – לבנה (אבל מטילה ביצים ירקרקות!).
אולי החריגות הזאת גרמה לכולן להציק לה קצת ולתרנגול להתעלל בה הרבה, עד כדי ראש מדמם. התרנגול עבר לעולם שכולו מחבת והתרנגולת יצאה לגלות, בחצר שלנו, מחוץ ללול, עד שהראש יפסיק להיות אדום.
אליוט, החתולה של נטע, בחרה לעקוב אחריה ולשמור עליה.

באביב הCSA הציף אותנו בירוקים שהתקשיתי להתמודד איתם. אני לא עז טובה. אבל אז היכה הקיץ והתחילו להופיע שרשים ופירות והבית צהל ושמח.
מה יותר כיף מלשפוך אפונה וגזר לקערה יפה, לשים על השולחן באמצע היום ולראות איך הכל נעלם בפיות של ילדות שמחות?

עוד תמונת אוכל!
הפעם שקשוקה שהכנו כדי שתארח לחברה ללחם הלבן המעולה מעולה מעולה שיובל הכין.

עוד לחם. אחד אחר.

בשבועות האחרונים יש פה קדחת תשבצים. יובל עשה מנוי על התשבצים של הניו-יורק-טיימס והוא פותר תשבצים גדולים. הוא הצליח להגיע עד לתשבצי יום רביעי! עם קשת הוא פותר תשבצים זעירים מאותו בית יוצר ואור עוזרת לו עם הגדולים אם הוא נתקע.
נטע בחרה בערוץ תשבצי אחר – היא כותבת אותם. קשת הלכה בעקבותיה ולאחרונה גם טל נפל בכתיבת תשבצים.
זאת הסקיצה, על פיסת נייר:

תשבץ טל – להורדה והדפסה

טל וקשת לקחו קורס אונליין לציור קומיקס.

הנה עוד תמונה של אוכל!

שבועיים אחרי המשט ההוא, יצאנו שוב לצוף במורד הנהר, הפעם הצטרפו עוד שתי משפחות, מה שהפך את האירוע לאיטי יותר. ככה זה.
נטע היתה איתנו אז אין לה סיבה לדאוג. אור היא זאת שנשארה מאחור, כדי שתהיה בבית בזמן לעבודה (כבר למדנו. לוקח נצח להגיע לווינלו).

הילדים בחנו דרכים חדשות לשוט בקיאקים שלהם, למשל בעמידה, בלי סיפון ומעקה.

טטהלה היתה בקאנו ביחד עם יובל.

קשת, אחרי שגמרה לריב עם נטע ולגרום לאמאשלה להישבע שזאת הפעם האחרונה שהיא עושה את זה, כי למי יש כח לכל המריבות הללו, במקום בו את לא יכולה ללכת לחדר אחר ולסגור את הדלת (אין דלתות בנהר), התחברה לקיאק של אמא בחבל ומשם דברים השתפרו. היא לא השתרכה מאחור וגם לא היתה צריכה להתאמץ ולחתור.

טל גילה שאם הוא יושב בקאנו, הוא גם ליד אבא כל הזמן, גם לא צריך להתאמץ בכלל בכלל וגם יכול לשים משהו על הראש, לשכב על הגב ולנמנם כל הדרך. עושה רושם שטל מצא את הדרך הטובה ביותר להגיע מגשר לגשר.

בשני שליש הדרך יש בנהר אזור רדוד עם חוף גדול, שאחריו יש עיקול וזרמים. אנחנו נוהגות לעצור שם להפסקה קלה לחילוץ עצמות.

הילדות קפצו למים בזרמים ושחו משם בבהלה בחזרה לחוף. משהו שהן רואות בו כיף.

נטע לקחה את הזרם קצת יותר מדי רחוק ונסחפה הרחק מאיתנו, כשהראש שלה עולה ויורד במים. זה היה מבהיל. יובל קפץ לקיאק וחתר אליה בזריזות, הגיש לה את חגורת ההצלה שהיא הסירה לכבוד אימוני הטביעה ומשך אותה בחבל בחזרה לחוף.
לנטע שלום. אמא שלה נושאת צלקות.

לקראת סוף המסלול הילדות מתחילות להתעייף. קשת אפילו לא מנסה להיראות כאילו היא משתתפת במאמץ להגיע לנקודת הסיום. תמשכי אותי אמא!

שמש מאחורי ענן. נקודת היציאה ממש מתחתיה. לא מופיעים בתמונה: היתושים.

וזה לוח תקשורת שיש במטבח. הוא קטן, אני יודעת. אבל הילדות מצאו פיתרון, הן הביאו לוח לבן גדול לסלון, עטים בצבעים שונים, צירפו חברות, הן משנות את שם הקבוצה לפרקים ולעתים מותחות אותנו עם שלוש נקודות שלא מתפתחות לכדי משפט במשך יותר מדי זמן. מי אמר שאי אפשר וואסאפ בלי קליטה סלולרית, מי?

2 Comments

הגב