יום ראשון, 11 מרץ, 2018, 21:11

יום הולדת שש לטלי

ידעתי שיהיה קשה להעיר אותו.
הערנו אותו שלוש פעמים.
קשת העירה גם ואף הצליחה להחליף לו מכנסי פיג'מה במכנסי יום.
אבל הוא לא באמת התעורר.
שמונה וחצי זה מוקדם בשבילו, גם כשזה לא אחרי ליל מעבר לשעון קיץ.
מסכנון כזה.

אתמול בלילה, כשחזרתי הביתה, עברתי על כל השעונים שמצאתי והזזתי אותם שעה קדימה. שמתי מדבקת אישור על כל אחד מהם, כולל על השעון שאני לא יודעת לכוון שעכשיו התחיל להראות את השעה הנכונה. בחלק מהמקרים הייתי צריכה לשנות גם התאריך, כי בחרתי את השעה הכי לא מתאימה לכוון.
מה אני אעשה. אם לא עכשיו – אשכח.
(בפעם הבאה – אזיז את השעון בבוקר שלפני. יותר הגיוני).
בדרך למעלה הלכתי לבדוק את הפאדג' שנטע הכינה. הוא עוד היה חמים ורך אז משכתי ממנו חתיכה. טוב! יש לה את זה!
לגמרי לבד היא הכינה, נאבקת בדבש קשה ויכולה לו. היא רוצה להביא צ'ופר לשותפותיה לקונגרס מנהיגות הנוער בו היא נוטלת חלק בזה הסופש.
מאוד מתאים לה, להיות עם קבוצת דומות (רק בנות היו שם. לא בכוונה), לדבר על דברים חשובים, לברר איך הן יכולות לשנות את העולם.
בינתיים הן שינו קצת את הנטע.
ליום השני היא הגיעה בלי שההורים שלה היו צריכים לצאת מהבית, וזה לא עניין של מה בכך, בהתחשב שזה בקסלגר. היא נסעה חלק מהדרך בתחבורה ציבורית, התעוררה לפני השמש, התמודדה עם נהג שהשאיר אותה מאחור (וחזר אחרי שג'ו נשכבה על הכביש כדי לעצור אותו) והפכה את היום לנטול מהמורות בכך שיצאה לבד וחזרה לבד.
כשהגיעה הביתה יובל סידר לה אמבטיה עם נרות. מגיע לה.
אבל ליום השלישי היא צריכה הסעה, אין אוטובוסים ביום ראשון.

צריכה כבר לצאת, מצפה למצוא תינוק ישן באוטו אבל יובל מתמהמה.
"לא נעים לי ממנו. למה הוא צריך לקום כל כך מוקדם? אולי אני לא אלך לאייקידו ואשאר איתו בבית? הוא אמר לי 'למה אי אפשר יום אחד להישאר בבית? כל הזמן אני צריך לקום מוקדם בשביל לנסוע למקומות' כואב לי הלב…"
גם אני לא אוהבת להתעורר עם שעון, מודה, אבל הגזמה כזאת לא שמעתי מזמן.
אני זוכרת את הימים בהם חינ"בתי שלישיית ילדות קטנות. היינו עסקת חבילה. זה אומר שלפעמים מישהי תמצא את עצמה בפעילות שאינה לרוחה, אבל אין לה ברירה. אמא לא יכולה להתפצל.
אבל טל, טל זכה. יש בבית רב מוחץ של נשים שיכולות להשגיח עליו. הוא לא הולך לאן שהוא לא רוצה ללכת. אפילו כשיובל ואני הלכנו להביא את אור מטיול החורף שלה, מרחק שבע דקות נסיעה מהבית, השארנו אותו בבית שלא יסבול. את נטע הבאתי מבית הספר שתשגיח עליו.
יקיצה טבעית הוא מתעורר, מדי יום, ונשאר בבית.
אבל לא ניתן לעבודות לבלבל אותנו.
היידה, לאוטו. נטע צריכה להגיע לקולג'.


חמוד קמפוס קסלגר של סלקירק קולג'. זה הקמפוס בו יש את כל מה שהוא אקדמי. מזכיר לי את הטכניון. זאת אומרת, אם הטכניון היה מגש פיצה משפחתית , אז זה שני ביסים.
יש שם אוסף בניינים שטוחים צמודים צמודים, עם שטח פנים גדול והרבה חלונות. הכיתות, המשרדים, הכניסה עם פופים ושולחנות המשחק – הכל מחובר במבנה מבוכי. לצדם – משהו שנראה לי כמו מעונות ועוד מעון יום לילדים שנושק להיכל ספורט. מסביב – כלום. תקוע בשום מקום, עם העיר במרחק חמש דקות נסיעה ונהר קולומביה סוגר משלושה כיוונים. בדקתי במפה לראות אם יש איזו דרך קיצור לעיר אבל לא, הקמפוס מוקף מים. מה שכן, ראיתי כמה קאנו בסככה בקצה מגרש החניה – אפשר לחתוך בחתירה.

אחרי שנטע ואלסקה יורדות מהאוטו, קשת, טל ואני ממשיכות לעיר. אם אנחנו כבר פה, בואו נצטייד במה שנדרש כדי לחגוג את יום פאי כהלכתו (קלתיות טארטלטים כדי לקחת לבית הספר ובצק עלים כדי להכין פאי בשר לארוחת ערב) ועוד כמה שקיות של פירות הדר. לפני יומיים הבאתי הביתה כמה סלי קניות מלאים בתפוזים מסוגים שונים, מנדרינות ותפוזינות.
"you like you ornages…" העירה הקופאית.
"אני אוהבת לקנות אותם בתקופה הזאת. זאת העונה שלהם אז הם הכי טריים."
"זאת העונה שלהם?" היא החזירה לי, תמהה משהו.
אני מבינה. איך את יכולה להיות מודעת לעונה של משהו שלא גדל בסביבתך?
"כן. זאת העונה, הם גדולים בחורף. רק לא כאן, בפלורידה… 🙂 "

אבל זה היה לפני יומיים ואני כבר מתחילה להרגיש חוסר ביטחון תפוזי.
רק עוד כמה שקיות של מנדרינות, מה שנקרא Talie Oranges ועוד אחת של תפוזינה. בדרך כלל לא מגיעות תפוזינות לסביבה שלי. כזה פרי טעים…

אבל רגע. אני רעבה. נתלשתי ככה מהמיטה מוקדם. ילדות, איפה תרצו לאכול ארוחת בוקר? אולי במסעדת מזון מהיר? אני יודעת שזאת חוויה מיוחדת בשבילכן…
סאבווי? שיהיה סאבווי. אני משתוקקת לכריך בוקר, כזה עם ביצה עין שתנזול לי על הבייקון עם גבינה שקצת ניתכת. על הכל הם שמים גבינה.
כרגיל, לא מדברות את השפה, לא מכירות את התפריט, אנחנו שואלות שאלות הבהרה ומתלבטות ממושכות בזמן שאנשים אחרים באים, יורים מהמותן הזמנה ומסיימים את הסאב שלהם עוד לפני שהבנתי אם הילדות שלי יקחו כריך בוקר או מנת ילדים.
מנת ילדים. דאא.
וטל בכלל לא זז מהמקום. הוא אמנם חזר ללכת אתמול אבל כשנסחב מנומנם עם חצי פיג'מה לאוטו, שכחנו לצרף נעליים. אז אני עדיין סוחבת אותו.

ארוחת ילדים כוללת כריך קטן, בקבוק מים ופרוסות תפוח. נכון נשמע בריא?
אבל אני לא בעניין של חווית בריאות אלא של חווית מזון מהיר אמיתית ועמוקה. משהו שיחזיק עד לפעם הבאה שנלך, ב2019. "אפשר לשדרג את המים לשוקו?" אי אפשר. זה גדול על המחשב שלהם. אבל אפשר לקחת קופסת מיץ במקום.
ברור שהילדות שלי בוחרות בקופסת מיץ. קופסת מיץ זה החיים. בעע.
רבע שעה מאוחר יותר, אחרי שהלכה לברר וחזרה חמש פעמים, אחרי שנסגרנו על הרכב הירקות בכל אחד מהכריכים ובחרתי לבדי את הגבינה (גדול עליהן), הוא מודיע לי שבמקום תפוח הן יכולות לקבל עוגיה. קשת, בואי לכאן שוב בבקשה, הפעם בשביל לבחור עוגיה.
קשת מתרגשת מחווית המגש והספסלים והשולחן. ממש כמו בקפיטריה בסרטים.
אני מתרגשת מזה שתיכף יגיע לי אוכל. אני קצת חוששת כי בביקור הקודם שלי בסאבווי (2010) היה רע.
הפעם זה הלך ככה:
בחרתי כריך ביצה ובייקון. בגלל ביצת העיין המפתה שבאה מהחלומות ונקשה על דופנות קיבתי. ובגלל שנקניקיות בוקר עשויות מבשר וסוכר בכמויות שוות. לא אכיל.
הוא לקח את הלחמניה שבחרתי, 6" זה לא הרבה מסתבר. ביתר אותה ופרש עליה משהו שנראה כמו פנקייק שהתפקשש. שטוח וחיוור. שככה יהיה לי טוב, נראה לי שזאת הביצה שלי. ביי ביי ביצת עין מתפצחת.
ממיכל אחר הוא הוציא דיקט חיוור – אני חושבת שלזה הוא קורא בייקון. הדיקט בא על הביצה ומעל זה גבינה ששרה יודל. כל זה נכנס בדלת הקסמים, אני חושבת שמעברה השני יש גריל סלמנדר.
לא יודעת איך, אולי זאת טכנולוגית חלל, יצא מזה משהו אכיל. טעים אפילו. במיוחד אחרי תוספת הירקות והרוטב. מאידך, הייתי רעבה מאוד.
אם אמצא עצמי עושה זאת בעתיד, מזכירה לי לבקש קוביית קרח בשביל הלאטה. לקח לו חצי שעה להגיע לטמפ' שתיה.

אחרי הקניות מיהרנו הביתה כי לטלי יש מסיבת יום הולדת היום וחוץ מעוגה, כלום לא מוכן.
מזל, מזל שיובל ואור היו כבר בבית וביחד עם טל וקשת אנחנו צוות לעניין. תקתקנו את הבית והפכנו אותו לראוי לארוח, הכנו שולחן נשנושים חורפי, בלונים, כל מה שצריך. כשנשארו עשר דקות להגעת אורח ראשון (לא נגיד מאיזה עדה, רק נרמוז שהגיע בדיוק בדיוק בזמן) שמתי על השולחן את העוגה, את המגש וכל מה שאפשר לקשט איתו. זה מה שקורה כשאין לך צלחת גדולה מספיק לעוגה.
ראשית, פירקתי את העוגה מהטבעת שלה. שנית, מרחתי את המגש בחמאה, מיקמתי את העוגה במרכזו ופיזרתי קוקוס טחון וקמח שקדים לכיסוי מלא. כי עוד לא ראיתי בחיי אתר בניה עם אדמה בצבע נירוסטה.
אחר כך ביקשתי מטל שיתחיל לעצב את הסצינה, מכל אורח שהצטרף שיתן את האינפוט שלו ושיפסיקו בבקשה להזיז את המשאיות ממקום למקום. לא מזיזים, רק מוסיפים.
מה שהתקבל היה יותר עמוס ממה שהיה לי בראש אבל זאת העוגה שלו, לא שלי. וכל הקישוטים הללו, יגיעו לפה של מישהו בסוף, אז למה לא.
מה יש שם? פקאנים, שקדים, צימוקים קטנטנים, נטיפי שוקולד לבן ומריר, גנאש לבן, פרג לא טחון, דובדבנים מגולענים, אבקת קקא ועוגיות נ"ג מסוגים שונים.
מקופלת היתה מתלבשת שם טוב.

תעמיס, תעמיס…

וואפל מאתגר:

בולדוזר ודובדבנים:

פעילות השוקולד היתה, כרגיל, הדבקה של וופלים ועדשי שוקולד עם שוקולד, רק שהפעם היה טוויסט – כל אורח קיבל שלוש משאיות כדי ליצור להן מצע הולם ולקחת הביתה בסוף המסיבה. היה דיסקו.

מרינוס הכין חניה למשאיות שלו:

ריבר היה מאוד צנוע עם המבנה ואחרי שהצענו כמה פעמים שישפוך יותר שוקולד וישתמש בעדשים, הוא יצר את קו ההפרדה המקווקו.

הדבר שנשען עם הפלטפורמה עם הגלגלים, יצירה של טל, זאת מצלמת אבטחה.
גם הוא לא היה ממש בעניין של עדשים וכשהוספתי כמה בהיעדרו (כפי שניתן לראות בתמונה) הוא התעצבן ומחה את כולם.

על הדרך ביאסתי את טל פעמיים, כי הוא "לא אוהב שאני עושה טעויות". הטעות הראשונה היתה לחמם יותר מדי בקבוק שוקולד לבן פקוק. נפער חור והשוקולד התרסס החוצה. הטעות השניה היתה לפוצץ בקבוק של שוקולד מריר. שכחתי להחזיר את המגש שהוצאתי לנקות משוקולד לבן.
"למה, למה זה צריך לקרות ביום ההולדת שלי?"

הכי שקדנית היתה סמרה שעבדה שעה ברצף על הטבעת כל עדש אפשרי בתועפות שוקולד.

את עוגיות הסנדויץ היא פירקה, מרחה את המילוי על הצלחת ואת העוגיות פוררה מלמעלה. אני אוהבת שהן מוצאות שימושים חדשים לחומרים ישנים!

ואחרי שהמשאית חונה בזירה, נוצר מקום לעוד עדשים.

זה שחתך ראשון מהשולחן היה טל שרצה לפתוח את כל המתנות (כל השלוש) ולהתחיל להרכיב את רכב הלגו שקיבל באותו הרגע. רצה, ועשה.

לפני העוגה ואחרי פעילות השוקולד, יצאו כולם לשחק ביער מאחורי הבית. כזה יום שמש יפה ועדיין יש כמויות שלג אדירות שמאפשרות לקפוץ מגג המחסן בלי לשבור שום גף. טל התרוצץ עם כולם בכיף, קצת צולע.

אחרי ששליש מהאורחים הלכו והצטרפו כמה אחיות, המסיבה עברה לשלב הפרוע שלה בו, בין היתר, פוזרו כל חפצי הבית בשכבה דקה על הרצפה כדי להוציא את העוקץ ממשחק "אל תיגע ברצפה".

כשנאלמה תרועת הפסטיבלים גילינו שמצבת המכוניות והמשאיות קפצה פי ארבעה. איזה מזל שהתחלנו לחגוג לחברים רק בגיל שש….

וזאת היתה העוגה שהיתה. היא התבססה על העוגה מיום ההולדת של נטע עם הרבה הבהרות (שוקולד לבן במקום מריר, עוגיות וניל במקום שוקולד).

עוגת גבינה קפוצי’נו שוקולד לבן

לקלתית:

300 גר’ עוגיות סנדוויץ וניל
30 גרם חמאה מומסת
קורט מלח

לטחון במעבד מזון את העוגיות לפירורים דקים, להוסיף את החמאה והמלח ולעבד לערבוב טוב, להדק בתחתית של תבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ

לגנש:

1 כוס שמנת מתוקה
400 גר’ שוקולד לבן, קצוץ/נטיפים.

לשים את השוקולד בקערה,
להביא את השמנת המתוקה לרתיחה,
לשפוך את השמנת על השוקולד, לחכות דקה,
לערבב עד שהמרקם חלק,
לשים בצד (רצוי בבקבוק לחיץ) חצי כוס מהתערובת, לצרכי קישוט עתידי (הכמות גמישה),
למרוח את הגנש הנותר על הקלתית,
להעביר לפריזר למשך חצי שעה להתיצבות.

לתערובת הגבינה:

3 חבילות של 250 גר’ גבינת שמנת אמיתית בטמפ’ החדר
1 כוס סוכר
1.5 כפות קמח
אבקת קפה נמס או קפה טחון טרי* (להתחיל עם כף אחת)
1 כפית תמצית וניל
1.5 כפית מולסה
3 ביצים גדולות

לחמם את התנור ל180 מע’ צ’ בקערה, במיקסר עומד או מיקסר יד, לטרוף את גבינת השמנת והסוכר עד שהכל אחיד.
להוסיף את הקמח, הקפה, תמצית הווניל והמולסה ולטרוף עד שהתערובת אחידה. (כמות הקפה תלויה בטעם הרצוי. כדאי לטעום לפני הוספת הביצים ולהוסיף אם יש צורך). יש לגרד את הגבינה מקירות הקערה מדי פעם כדי להבטיח ערבוב אחיד.
להוסיף את הביצים אחת אחת ולטרוף את הבלילה עד שהיא אחידה.
למזוג את הבלילה מעל הגנאש שבשלב זה אמור להיות יציב.
לאפות עד שהעוגה לא נוזלית והמרכז כמעט לא זז בעת נענוע. יתכן שיהיו סדקים או השחמה על פני העוגה. זמן אפיה – כשעה.
להוציא מהתנור ולהניח על סבכה כדי שתצטנן מעט.
בזמן שהעוגה מצטננת כרבע שעה והתנור נשמר חם יש להכין את ציפוי השמנת החמוצה.

לציפוי השמנת:

1.5 כוסות שמנת חמוצה
1/3 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל

לערבב בקערה את השמנת החמוצה, הסוכר ותמצית הוניל.
לשפוך מעל העוגה המצטננת ולשטח.
לאפות עד שהציפוי מתייצב – כרבע שעה.
להניח את העוגה על סבכה, לצנן לטמפרטורת החדר ואז לצנן במקרר למשך מספר שעות.

לקישוט:

גנש שנותר מהכנת העוגה
כמה עוגיות סנדויץ שנותרו
פולי קפה שלמים
קישוטים אכילים אחרים שיש בסביבה

לפרק את התבנית הקפיצית ולהניח על צלחת הגשה.
לקשט את העוגה בעוגיות.
לרכך מעט את הגנאש אם צריך (למשל במיקרו) ולזלף מעל הכל.
לקשט בפולי קפה ובמשאיות צעצוע.

הערות:

התחלתי כאן וערכתי שינויים מקפים.
המתכון נבדק עם גבינת שמנת אמיתית (30%) ושמנת חמוצה רגילה (15%). בשביל מוצרים דלי שומן כדאי לחפש מתכון אחר.
עבור עוגה נטולת גלוטן יש להשתמש בקמח נטול גלוטן ועוגיות נ”ג.

גרסאות הדפסה בעברית ובאנגלית:
עוגת גבינה קפוצי'נו שוקולד לבן

Cappuccino vanilla Cheesecake

2 Comments

הגב