שבת, 24 מרץ, 2018, 20:20

חגיגת ראקו בשלג שוטף Raku

היתה "אזהרת שלג" ואנחנו גיחכנו, כי כבר סוף מרץ.
והיום התגלגל והשלג הגיע, ירד וירד ואף הצטבר על הדרכים החשופות אבל לא לאורך זמן כי בכל זאת, סוף מרץ. כל הנוגעים בדבר, כולל האדמה, כבר הסכימו, כמה שבועות אחורה, שהם מעל האפס.
בתוך השלג הזה והטמפרטורה שנשקה לאפס, אבל מהצד הנכון, היה בסטודיו של רוקסי אירוע ראקוּ. ולמה ראקו דורש אירוע? למה אי אפשר בשקט כמו יתר יצירות הקרמיקה שמתרחשות שם באופן קבוע?
כי ראקו זאת שריפה מהירה ופעילה.
כי זה נכנס יוצא נכנס יוצא.
כי צריך לתפעל את זה.
כי זה מגניב. זה מרגש.
ואת כל הכיף הזה – רצוי לא לעבור לבד.

המהלך הרגיל (שאני מכירה. משתמשת מתחילה) של הכנת כלי קרמיקה הוא: יצירת הכלי, ייבוש, שריפה ראשונה ("ביסק". וגם באנגלית זה נכתב כמו שם המרק. מה שגורם לך לתהות…), ציפוי בגלזורה (שמכיל סיליקה ונותן את המראה הזגוגי, אחרי השריפה) ואז שריפה שנייה.
בשלב הזה יש לך ביד חפץ חזק יציב עם ציפוי שאוטם את החומר לחלחול נוזלים וגם הופך אותו לבטוח לשימוש עם מזון (בהנחה שהגלזורה היתה כזאת. רובן כאלה).

השלב הראשון, של שריפת הביסק, נעשה באופן דומה עבור כל סוגי החימר, ממה ששמעתי. זה השלב שהופך את החמר מחומר שביר שחוזר להיות בוץ במגע עם מים, לחומר חזק ויציב. מכאן כל סגנון תופס את הכיוון שלו.
החמר שבשימוש הוא חמר מיוחד לראקו, יש לו טמפרטורת שריפה שונה והוא מסתדר יפה עם מעברים מהירים מאוד בין לוהט לקר.
את הכלים הכנו בשבועות שקדמו לאירוע, נתנו להם להתייבש והם עברו שריפה ראשונה בקילן החשמלי שבתוך הסטודיו.

השלב השני, של שריפת הזיגוג עבור כלי ראקו, נעשה באופן שונה ממקום למקום (כפי שיעלה ביקור קצר, או ארוך, ביוטיוב) ראקו זאת שיטה שמקורה ביפן. שיטה מסורתית שעברה כמה שינויים ועדכונים בדרך אלינו. ומה שאתאר כאן זה מה שהמורה שלי, רוקסי, עושה.

ראשית יש למרוח את הזיגוג (גלזורה).
בשיגרה, זה משהו שאנחנו עושות בשקט, בערב, בישיבה ממושכת סביב השולחן בתהליך של בחירה ותכנון וצביעה קפדנית. אבל זה לא אירוע שיגרתי ובסטודיו מסתובבות המון נשים, על שולחן הרידוד יש ערימות של כלים שמחכים להזדגג ועל שולחן העבודה יש עוד כלים, מיכלים עם זיגוגים וסביבו יש כתפיים שנוגעות בכתפיים.
זאת פעם שניה שרוקסי עושה אירוע ראקו, הקודם היה מאוד קטן ואישי ולקראת זה הנוכחי היא קנתה הרבה זיגוגים חדשים. בגלל שהשריפה נעשית בנגלות קטנות, היא התחילה כבר בליל אמש וזיגגה כמה לוחיות לניסיון, לראות איך הצבעים יוצאים. עכשיו, עם דוגמיות – אנחנו יכולות לזגג את הכלים שלנו ולשים אותם בחוץ, בתור להיכנס לשריפה.

קילן יכול להיות מסוגים שונים, המוכר ביותר זה החשמלי והוא איטי ובר תכנות, הוא מעלה את הטמפ' לאט, מחזיק אותה למשך הזמן הנדרש ואז מוריד לאט. זה לא מה שהראקו מבקש. הראקו מתחמם מהר, לזמן קצר ומתקרר מהר.
הקילן הוא מבנה עם חור צד בשביל לקבל את החום מלהביור-גז ומכסה עשוי מחבית עם ידיות. מאוד פשוט.

מה שמתחת לחבית יתגלה בקרוב.
למה לדויד יש מסיכת גז על הפנים? כי התהליך הזה כולל שפע מתכות שעולות בעשן השמימה ויש למנוע מהן להגיע לריאות של הנוכחים והנוכחות.

בגלל המתכות הללו שיש בזיגוג ובגלל שטבע חמר הראקו הוא להיות נקבובי, כלי ראקו לא מתאימים ככלי אוכל.
זאת בעיה בשביל אחת כמוני שלא מייצרת כלי נוי. אני מעוניינת שהכלים שלי יהיו יפים אבל לא מוכנה שזה כל מה שהם יהיו.

הנה כלי יפה ומוקפד שמישהי הכינה והספיקה להכניס באחת השריפות הראשונות. כך הוא נראה אחרי קרצוף.

ויש לו זנב, לשועל.

היו לי כמה כלים קטנים שאני לא יודעת מה יהיה איתם וכמה כלים גדולים שאני יודעת בדיוק מה יהיה איתם.
אבל איך אפשר לזגג בלחץ הזה עם כל ההמולה מסביב?
אור באה לעזרי.

אל הקילן הכלים נכנסים בכמות קטנה בכל פעם, כמה שנכנס במגש. (יש שם שתי קומות, אני חושבת).

השלג מטפטף מעל, משאיר כתמי מים על הכלים. חרוט קטן מוצב בין הכלים. הוא מתפקד כנתיך ויסמן לנו אם הטמפ' עברה את המותר.

החבית הונחה מעל והלהבות נורות פנימה כדי לחמם. מכאן זה סיפור של… רבע שעה?

השריפה מתבצעת עד שהכלים בפנים זוהרים בצבע אדום.

הם זוהרים. אפשר לעצור ולהרים את המכסה.

אפשר לראות שלא הוד ולא הדר להם. זה בגלל שהתהליך לא הושלם. עכשיו בא החלק המגניב.

מיכל עם חומר יבש כמו עיתונים ונסורת מחכה לכלים הלוהטים.

הכלים מונחים בתוך המיכל מה שגורם לכל החומר היבש להתקלח מיד.

עוד נסורת/קש מוספת מעל.

מכסה מונח מעל מה שחונק את האש די מהר.

התהליך הזה בו האש נחנקת מוציא מהזיגוג את הצבעים המתכתיים.
איזה מתח… הנה כמה נשים שנאספו לראות מה נחנק. (שמאלית ביותר, במכנסי פיג'מה – נטע).

יום של מסתורין

אחרי זמן מספיק בעשן הכלים מוצאים, נטבלים במים והולכים פנימה לקרצוף הפיח. דוגמא לתוצאה שמתי בתחילת הפוסט. את מה שיצא לי ולנטע אציג בפוסט נפרד.

ויש את העניין עם הנוצות.
אפשר לראות את זה בסרטוני ראקו מסוימים – נוצות שמונחות על הכלי הלוהט (אפשר גם שערות סוס) ומשאירות רישומים מעניינים.
לא העמקנו לחקור למה דווקא הנוצות והשערות הללו. ההנחה שלי היא שמדובר בסיבים חלבוניים, שכן הם מהחי. ברווז ולא תרנגולת, בגלל השומן?
כריסטינה הביאה צרור נוצות מברווזיה.

כשהכלי שלה יצא היא ניסתה להניח עליו נוצות.

הנוצות הצטמקו וברחו מיד עם המגע בקערה.
בקערה הונחה על ערימת נייר ונסורת.

הפעם ניסתה כריסטינה לשים את הנוצות בפנים, כך שהן לא יתעופפו משם.

עם הנוצות והכל, האש עלתה מסביב לקערה.

וכדי לחנוק את האש – הכל כוסה בדליים.

איך יצא עם הנוצות?
לא יצא.
עם הנוצות צריך לנהוג קצת אחרת. נדמה לי שצריך לחכות טיפה שיתקרר ובעיקר – יש לדלג על שלב העשן מה שאומר שהכלים עם השערות והנוצות יוצאים בצבעי מאט חיוורים.
הנה סרטון שמדגים את זה:

בפוסט הבא – כלי הראקו של נטע ושלי.

הגב