יום חמישי, 18 ינואר, 2018, 18:21

יובל ואור בישראל. 2018

ואני פה מקבלת דיווחים ותמונות.
הטיסה הראשונה, זאת שיכלה להתבטל בסבירות גבוהה, יצאה לדרך כמתוכנן.
כשישבו באקווריום וחיכו לעלות למטוס, בדקו מה מזר האויר ביעד (קלגרי). אצלנו די יציב בין מינוס שבע למינוס עשר.
בקלגרי, עכשיו: מינוס 31. אבל יש גם פקטור רוח אז זה מרגיש כמו מינוס 41.
לכל הטוב הזה הם נחשפו למשך עשרים שניות בין המטוס למבנה ובזמן הזה לא נפל אף אף.

התמונה הבאה צולמה כנראה בפרנקפורט. (לא הגיוני שבקלגרי).

בתמונה: ילדה עייפה שחוטפת תנומה.

ביום הראשון שלו בישראל (כמו גם ביום השני) הלך יובל למשרד הפנים לנסות להשיג דרכון ישראלי חדש כי הישן כמעט נגמר. המבצע לא צלח בשני המקרים) אבל אני זכיתי בדיווח מצולם, כשהכל חדש ושונה, לפני שהעיניים מתרגלות והלב מתקהה.
הציטוטים שילוו את התמונות יהיו די נאמנים למקור 🙂

"מול הבית של אמא שלי יש אתר בניה. אמא שלי אומרת שנהרג שם פועל לפני זמן מה. התמונה צולמה מהמרפסת שלה. נראה שלא היה שיפור בתקני הבטיחות מאז"

"הלכתי לי לסיבוב, בדרך לאבו-חסן. אחרי עשר דקות הליכה מצאתי שלושה תרנגולים בקרב תרנגולים"
(אני חיפשתי תרנגולים בתמונה במשך דקה ארוכה, תוהה אם הראייה שלי דועכת. עד שהבנתי.)

"המשכתי לאבו חסן, בו הזמן נראה כמו עמד מלכת"
(באופן מפתיע יובל זיהה את הבחור, אפילו שבפעם האחרונה שראה אותו היו לו שערות על הראש. מאוד מפתיע).

"בדרך החוצה, כשאני עדיין מהרהר בבטיחות במקומות עבודה, הבחור הזה העמיד את המחפרון שלו באלכסון על המדרכה, טיפס על קצה הכף והתחיל לצעוק אל מעבר לגדר, לתוך אתר הבניה. בעודו עושה זאת, הוא קיבל שיחה בטלפון אז הוא פשוט עמד שם, מדבר. לפחות היה לו כובע צמר, לצרכי בטיחות (היה 18 מעלות בחוץ)"

כן, אור משועשעת שב18 מעלות אנשים מסתובבים עם מעילים וכובעי צמר. תמונה שלה מסתגלת למזג האויר – בהמשך.

האם אני מזהה את העץ הקוצני הזה? לא. מישהי מזהה?

בסמוך לעץ -סניף של ביטוח לאומי בו הסורגים תואמים את סמל המוסד (מנורה בת חמישה קנים). מקרה או הברקה עיצובית?

מסעדת דגים בסלמה:

"למסעדה קוראים בעברית 'עפים על הדגים' והמשמעות ברורה" (כן, זה סלנג נפוץ בקרב אנשים מעל גיל שלושים) "באנגלית המקום נקרא fly fish שמשמעותו סוג של דייג" (מגניב ואקטיבי, אגב) "ואני בספק אם כך הם משיגים את הדגים שלהם. התמונה שמלווה את כל זה היא של דג מעופף שבסבירות גבוהה לא מוגש שם. השילוב של כל השלושה ביחד נראה לי מגניב"

למי שהתלבטה אם להשליך אשפה בכניסה או לא – נמצאה התשובה.

"הבחור הזה היה מאוד רגוע, מרגיש לגמרי בבית, בחזית הדוכן שלו. הוא הרגיש מאוד בנח, עמד שם וקצץ את ציפורניו"

"רחוב הרצל, כמדומני. שימי לב למי שטיפת מדרגות מקומה עליונה שמסיימים את דרכם בתור שלולית על המדרכה, מזכיר את הביוב שזורם ברחובות במדינות עולם שלישי"

"התמונה הזאת היא סיכום נחמד של המגוון שתל אביב היתה עבורי היום. בניינים ישנים, בניינים יפים, בניינים מודרניים, גורדי שחקים, מכוניות חונות בכל מקום (שימי לב למשאית החונה על שפת המדרכה בצומת) ורכב של פקח חניה, חןנה באופן לא חוקי"

כשיובל היה בדלת, בבוקר הטיסה, הוא התלבט מה לנעול. אמרתי לו – מגפי פרוות הכבש שלך, כמובן. נוחים וחמימים.
בתום יום הטיול הזה, שהיום הראשון שלו בישראל הוא הניח אותם ליבוש, לא מחמת משקעים כי אם מחמת זיעה. ביום השני הוא עבר לקרוקס.

עוד תמונות שהגיעו אלי מארצות החום:

לך זה נראה כמו גגות, אבל התייר מזהה חידה: כמה מזגנים יש על גגות תל אביב שבתמונה?

יום שני ביפו. יובל לוקח את אור לסיבוב אתרים היסטוריים.
אור לבושה בהתאם לעונה:

יובל התקשר עם שאלה דחופה: מה להזמין לאור אצל אבו-חסן. מאיפה לי? אין לי מושג מה יש בתפריט מלבד מסאבחה.
לא קיבלתי תמונה שלה נפגשת עם מה שההורים שלה נהגו לאכול באופן קבוע כשהיא היתה בשא"ש (ואני מתכוונת לזה לגמרי מילולית. מה שהנוער קורא "ליטרלי") אבל כן קיבלתי ד"ש כתום מממתקי מוטראן שהיו במרחק בלוק ורבע מהבית שלנו.

והנה אור מדגמנת את "'קורצ'אק 17". אחחח. הזכרונות… השכן המשוגע… הים…

אימון אייקידו כפול בThe Integral Dojo

קבלת פנים מתוקה לאור בשדה אליהו:

בטלפון:
נעמה: "לא תאמין כמה קל לחמם את הבית כשבחוץ אפס מעלות. השארתי את הקמין בלילה עם אוויר על מינימום, קמתי בבוקר, היה עשרים מעלות בבית"
יובל: "יש יותר קל מזה. ניסית לחמם כשבחוץ שמונה עשרה מעלות? הייתי אצל כפיר, הוא זרק כמה זרדים לקמין ונהיה ממש חם, ברגע!"


ואז באה הסערה.
יותר נכון: ואז התכוננות לסערה.
אני יודעת, זה תמיד ככה. נשיאים ורוח ודני רופ וסופה אין. וכך זה גם נראה מהצד הזה של האוקינוס, בדיונים שנערכו בעברית. אנשים ניפחו חזה ונופפו בעמידות שלהם לקור ולרוח וגיחכו על המהומה שיש בישראל לקראת סופת הסופש.

אבל אני חייבת להגיד שאני התרשמתי יותר מהמתכוננים מאשר מהמתלוננים (על ההגזמה). כי זה לא רלוונטי שביוקון לא מבטלים בית ספר לפני שיש שני רגל שלג ומתחת למינוס ארבעים ורוח כזאת וכזאת (בבת אחת). ממש לא רלוונטי. זה טוב להתכונן וטוב להימנע ממפגש חזיתי עם תנאים חריגים. גם אצלנו החיים ממשיכים כרגיל כשיש "דאמפ" של שלג אבל גם אם אין נפגעים בנפש, עשר מכוניות בתעלה ביום אחד זאת עוגמת נפש וגם זה משהו שעדיף להימנע ממנו.
אז כל הכבוד למי שאגרה בטריות ומים ויופי שהסופה התבררה כבריזה.


יובל ואור הלכו לבקר חברות בכנרת המושבה.
אני אוהבת את המשפחה הזאת.

כן, אני שמה לב לתמרים הלחים שעל השולחן. גם אותם אני אוהבת.

אור, שלוח הזמנים שלה תוכנן בקפידה טרם הביקור והשעות שלה עם כל חלק של המשפחה נשקלו במשקל של סוחר סמים (ניקיתי אותו טוב לפני השימוש), נסעה מחנתון לחניתה (הכל בשביל לבלבל אותי, הא?) כדי לפגוש את ליה.
זה מעניין לראות איך היא וחברות שלה שעזבה מאחור בגיל שבע, התפתחו בדרכים השונות שלהן ולאילו נערות מרשימות הן הפכו.

נהריה זה הצפון הכי צפוני שאור הגיעה אליו, כשביקרה את ליה. גם בחוף אכזיב הן שהו. חמודות כאלה.

(תודה לעינבל וייסמן על שדאגה לילדה שלי, דיווחה וצילמה. התמונות שלה)

בעוד אור מדלגת לה כפרפר מבית לבית והאנשים שסביבה סוחרים ביניהם בזמן איתה, סבא יהונתן טבע את המונח "שעות אור". משעשע.


הביקור ממשיך. עוד מעט נגמר. יובל ואור הולכים לכלבו ומנקים את המדפים, לדבריהם, מכל החטיפים של עלית. אחר כך יובל שולח לי תמונה של השלל.

מעולה!
עכשיו, מה בשביל הילדות?


פתאום, ככה בלי סיבה, יובל שולח לי את התמונה הזאת שמצא אצל דודי (זה מהחתונה שלה ושל גלעד).

איזה חמודייים! איזה צעירייייים!
נראה שלפני 11 שנה נהגנו ללכת עם כובעים על הראש. אה, כן, גרנו בישראל. הגיוני (אם כי לא נפוץ כמו שהייתי מצפה. אם את מסתובבת עם כובע וזה לא כובע שמעיד על שיוך דתי, את נחשדת כתיירת).
מה שמזכיר לי שאמרו ליובל שהוא נראה כמו תייר. האם זה בגלל שהוא היחיד שמתלבש בהתאם לעונה? (מכנסי ברמודה וחולצה קצרה)


יש את העניין הזה עם משרד הפנים.
יובל הגיע עם דרכון ישראלי כמעט פג תוקף ולכן ב48 השעות הראשונות שלו הוא בילה בביקורים (כן, ברבים) במשרד הפנים כדי לבקש אחד חדש.
כמה עניינים עמדו עליו להכשילו:
– אי אפשר להגיע ככה למשרד הפנים, יש להזמין תור מראש ואין תורים.
– במשרד הפנים כל פקידה מחליטה על החוקים בעצמה, זאת אומרת – קובעת מה שבא לה, בלי קשר ללשון החוק או למדיניות הרשמית (אם יש כזאת). זאת שהוא פגש אמרה שאין מספיק זמן להנפיק לו דרכון (כמעט שלושה שבועות) ושבכלל היא לא אמורה לשרת אותו כי הוא לא תושב.
– יובל שכח שהוא יצא את גבולות ארץ ה"לא מתווכחים עם אנשי חוק" ונכנס אל טריטוריית "הכל בר מיקוח". אז הוא פשוט קיבל את מה שנאמר לו בלי ויכוח.

יצא שנדרש להגיע בפעם השלישית למשרד הפנים כדי לקבל אישור יציאה עם דרכון זר (זה הקנדי). אזרחים ישראלים צריכים אישור כזה, אם אין להם דרכון ישראלי בתוקף.
הפעם זה עבר חלק, אולי בגלל שהפקידה העפולאית היתה שכנה שלו לפני עשרים שנה והיו לה זכרונות טובים מאבא שלו. אולי היא פשוט אישה שמפרשת את החוקים בצורה קצת יותר מיטיבה.

מה שהרשים אותו במיוחד בסניף עפולה של משרד הפנים היה מחשב עם מסך מגע שניצב בכניסה כדי לשרת את הלקוחות, מחשב עם שומר אישי שהגדיל לעשות וכיסה את המסך עם קופסת קרטון עליו כתב בעט "לא לגעת!". אני מניחה שזה העלה מרמור בוועד העובדים של המחשבים של משרד הפנים. אבל זה לא כוחות, לשומר יש נשק.
(התמונה קצת מטושטשת כי צולמה בהיחבא. כי אסור לצלם, זה שטח צבאי או משהו).

והנה סבתא.

את הימים האחרונים הם עשו ביפו ויובל דאג להשלים את סיבוב האתרים הקדושים. אחרי שבראשית ביקורו שתה קפה אצל פול, אכל כנאפה אצל מוטראן ומסאבחה אצל אבו חסאן (פעמיים!), הוא קינח בבורקסים של ליאון ועוד מסאבחה. הפעם עם תיעוד מביך משהו של הילדה שלנו, עם מזלג ביד.

אמצע ינואר, זמן טוב ללכת לים.

יפה השלט של סמטת קשת. חשבתי שזה קָשָת, האוחז בקשת ולא זאת שבענן אבל יצא טוב. פעם ראשונה שהשם של קשת מופיע על שלט!

צחוקים ביפו

תמונה אחרונה מהמזוודה הנארזת. יש להם אישור לחזור הביתה, מקווה שבמכס יאמינו שזה לשימוש עצמי.

6 Comments

  • עינבל ויסמן הגיב:

    איזה כייף שאור היתה פה. אוהבת את ההגדרה של סבא יהונתן. שעות אור.

  • עדי הגיב:

    קצת עצוב לי מהתמונות הראשונות של הפוסט: בכל פעם אני שוכחת את העליבות שיש בחלק מהעיר. אבל יש תמונות אחרות, מקסימות. הצחיקה אותי אור והקרמבו, וכינוי מקסים, שעות אור. כמו כן, לא יותר משתלם להגיע לשגרירות באוטווה או לקונסוליה בטורנטו/מונטריאול מאשר לנסוע עד הארץ ולחדש שם את הדרכון? ותהייה אחרונה: הוא מעפולה?? רגע! את יודעת מה שם המשפחה שלי, תשאלי אותו אם הוא מכיר את המשפחה של הכדורסלנים באותו שם. למרות שיש לי זיכרון עמום שכבר דיסקסנו את זה.

    • נעמה הגיב:

      אנחנו בצד השני של היבשת 🙂 להגיע למקומות שאמרת זה מינימום שתי טיסות, מהן אחת בת שש שעות. אז כנראה שיותר קל לעשות קפיצה לעפולה מאיפה שזה לא יהיה בארץ הקודש… ויותר קל מזה – לחדש בדואר מול הקונסוליה. היינו עושים את זה אם היינו מזהים שיש פה בעיה יותר משלושה ימים לפני הטיסה.

      עניין הכדורסלנים יבדק (בני כמה הם היום?).

      • עדי הגיב:

        ובכן, אחד בגיל של ההורים שלנו אבל הוא סוג של מפורסם לחובבי כדורסל/כפולטים. אחד כבן 40 ועוד שתיים צעירות בשנתיים שלוש. גם הן כדורסלניות.

  • דודי הגיב:

    ואצלי בלוח השנה 2 בקרים תויגו כ 'בוקר אור' 🙂

    איזה תענוג היה איתם ואיך עבר מהר…

הגב