יום שלישי, 28 נובמבר, 2017, 17:51

בורקסון

לא שתיינית קפה אני.
שותה קפה. מעריכה קפה טוב. מקטרת על קפה רע.
אחד ביום, לפעמים.
אוהבת את הקפה בעיקר בגלל מי שמכין אותו.

עשר וחצי בבוקר, טל ונטע עוד ישנות עמוקות, אני סיימתי ארוחת בוקר עם זה שאהבה נפשי.
קפה?
קפה.
עד שהקפה מוכן, ארוחת הבוקר שקראה לקפה כבר הסתיימה ואני צריכה לצאת. מה עושות?
יובל רץ מהר לאוטו ובודק שהכוס שבחר מתאימה למגשית הנשלפת, חוזר, מכין קפה, אני מאריכה אותו במים ושמנת ויוצאת לדרך.
שתייניות מנוסות בשתיה על הדרך מחזיקות בכוסות יעודיות. כוסות עם מכסה וחריר שאפשר לטלטל. הכוס שלי נטולת מכסה ותיכף תתקרר.
אני מבחינה בבעיה. בעוד שארוחת הבוקר קוראת לקפה (או למשקה חם וחלק אחר), כשהקפה לבד הוא קורא למאפה. אני מתחילה להבין את מקור הצימוד "קפה ומאפה".
אני מהרהרת במאפים בעודי אוספת דואר וכשאני חוזרת לאוטו, במקום לפנות שמאלה כדי לצאת לדרך, ליום ארוך ומלא דיונים בנלסון, אני פונה ימינה אל המכולת. אני לא אופטימית, בשעה הזאת מאפים רק מתחילים לצאת מהתנור, מי שצריכים לקבל מילוי וציפוי עוד לא קיבלו ומי שלא צריכים – אותם אני לא רוצה.
בלי הרבה תקווה אני נכנסת למכולת. בחוץ שלג קל ובפנים ליד התנור, פרנסי בחולצה קצרה. גלי חום של מנאפוז שווים לפחות חצי קורד! ”מה העניינים פרנסי? משהו מעניין יצא מהתנור?”
פרנסי מספרת לי שיש כמה דברים בתנור, כמה בדרך לתנור, כמה בחוץ, ושם ליד הקופה יש Persian. אני מרימה אחד ביד ומנסה להבין מה זה. אפוי? מטוגן? מה מצפה אותו ולמה זה דבוק לניילון שמכסה אותו? ”פרנסי, מה זה פרז’ן?” היא מתחילה להסביר: ”זה מגולגל כזה. יש בפנים קינמון. ויש לזה זיגוג. בגלל זה קוראים לזה פרז’ן…” את מתכוונת, שאין ממש סיבה שקוראים לזה ככה? פרנסי מהנהנת. אני עומדת לקחת את המאפה הלא מפוענח הזה, כי הזאת הברירה הכי טובה שיש לי כרגע, כשהיא אומרת: ”רגע, חכי, יש לי פה משהו שיצא לפני כמה דקות. זה עוד חם. זה חדש אצלנו.” והיא מתמתחת ומנסה להגיע למגש העליון בעגלת המאפים. היא די נמוכה, פרנסי. דומה לגברת פלפלת (מסקרן אותי לפגוש את מר פרנסי).
היא שולפת את המגש ומניחה אותו על השולחן. אני מזהה בצק רב שכבתי כמו בק עלים ומשהו כהה מציץ מהחרכים.
אין לי ציפיות, כל המאפים שפגשתי פה עם בצק עלים היו מתוקים. בזה יש כנראה אוכמניות. זה נראה לי עדיף על פרסי עלום.
”זה תרד. תרד וגבינת פטה. רוצה לנסות?” אני מרגישה שנשימתי נעצרה לרגע. אני משחררת אותה רק בשביל לענות לפרנסי ”כן. אני רוצה אחד". אני מתקשה להאמין שיש פה אפשרות מלוחה נוספת לנשנוש בדולר שלושים. עד עכשיו היה רק "גליל נקניקיה", לפעמים.
המאפה יוצא איתי דרך השלג הרטוב אל האוטו והקפה המתקרר. הצימוד מושלם. הפתקית מציינת "קרואסון תרד ופטה". במקום ממנו אני באה מכינים את זה מבצק עלים, קוראים לזה בורקס ועושים את זה יותר טוב, אבל באין ציפור שיר, ובהינתן גליל-נקניקיה – שיהיה קרואסון תרד ופטה.
ה28 בנובמבר פותח עידן חדש באפשרויות הנשנוש.

תגובה אחת

  • עדי הגיב:

    בורקס! במכולת! יותר טוב מזה לא יכול להיות. אני כה מזדהה, פה זה או מלוח במילוי עוף או נקניקיה, בעע, או מתוק במילוי ריבת שזיפים. למה אנשים עושים את זה לבורקס שלהם.

הגב