יום שני, 08 מאי, 2017, 14:51

הילדות שלי, מאי 2017

הפלפול המתוק. היה לו קצת יותר מדי, ההמולה סביבו והחברה האינטנסיבית של הילדות.
לילי התארחה פה עוד מלפני שהוא התעורר בבוקר יום ראשון ולמעט ההפוגה ההיא בה היא יצאה לסיבוב אופניים, הם היו ביחד כל הזמן.
טל ולילי יוצרים צמד חמד מוצלח. יש בינינם הרמוניה והם עסוקים כל הזמן, בצורה חיובית. לילי היא מותק ויש לה אנרגיות טובות. טל רוכב על האנרגיות האלו בהנאה.
לרב הוא יודע לזהות מה הוא צריך ולבטא את זה בצורה ברורה. "יש פה יותר מדי אנשים. אני רוצה ללכת מכאן". כך זה היה מרגע שידע להרכיב משפט. אבל היום, משהו התפספס ובמקום להגיד "אני צריך קצת זמן לבד עכשיו" הוא פתר את העניין עם שפיכת מי שלולית על הראש של לילי.
מאוחר יותר אורה, אחות של לילי, תתיחס לזה ותאמר – "זאת היתה תאונה, הקטע עם המים. ברור שזה היה תאונה. איך אני יודעת? כי לא יכול להיות שהוא יעשה דבר כזה בכוונה"
כן, גם אורה היא כזאת נשמה טובה.
הן ילדות בחינוך ביתי מושקע. אמא שלהן (המאממת בעצמה) מתכננת מראש מה יקרה בכל יום. היא אשכרה מלמדת אותן, לפי תכנית, בשיטה שהיא למדה ועדיין לומדת. למעשה היא לומדת בתכנית המורים שלהם כבר כמה שנים.
זאת כבר השנה החמישית שלהן בשיטה הזאת (אורה בכיתה ד') כך שאי אפשר להגיד שזאת התלהבות של מתחילות. זה עקבי ומעורר הערצה.
עוד דוגמא? בשבוע הבא אנחנו מוזמנות אליהן ל"יום קינוחים" ("דלי סוכר, כן?"). למה? כי הן לומדות שברים.

לילי קיבלה חיבוקים ובגדים יבשים וטל קיבל שיחה שעזרה לו להבין מה קרה שם ואולי גם למנוע את האירוע הבא. כמה שעות אחר כך יפגשו טל ואור על הנדנדה. מסתבר שזה האתר החביב עליהם לשיחות שלהן. טל אוהב לשאול את אור שאלות ואור אוהבת לענות עליהן תשובות מאוד ארוכות. כל זה קורה כשאור על הנדנדה וטל על אור. השיחה הזאת התחילה בקצה של שיחה שנחשפתי אליו במטבח. טל שאל את אור איזה סוג של אנרגיה נמצא בבטריה שמזינה את האוטו החשמלי שלו. אור נתנה לו יד ולקחה אותו החוצה ולכן את ההמשך לא שמעתי.
כן שמעתי את טל חוזר באותו יום מאחד הסשנים עם אור, ניגש אל יובל ואומר לו: "אני אינטרוורט. מה אתה?" ומכך הסקתי שגם אירוע השלולית עלה שם, על הנדנדה.


כשאבא של לילי בא באמצע היום לקחת את הילדות לסיבוב אופניים, טל נתקע. לא בכוונה.
הוא הלך לארוז אוכל לטיול וכשיצא עם התרמיל והקסדה – גילה שהחבורה לא חיכתה לו ויצאה בלעדיו.
בשלב הזה, ההורים שבבית חשבו שטל עם האחיות והחברות והאבא וטל בחר לרדוף אחריהן.
הוא עלה על אופני הריצה שלו ושעט במורד רחוב פארק שיורד כל הדרך עד לנהר והלאה. בדרך יש כמה כבישים ונחל אחד לחצות. את הרחוב האחרון הוא חצה בלי לעצור, בין אם בגלל היעדר מעצורים באופניים הללו ובין אם בגלל היסח הדעת. או אז הוא עצר, הסתכל מסביב והכין שהוא לא יודע באיזה כיוון גן השעשועים, שם הוא חשד שהחבורה נמצאת. הוא עלה על אופניו ורץ במעלה הגבעה עד שהגיע הביתה.

באותו הרגע ממש, אמא שלו, שהיתה משוכנעת שהוא בטיול אופניים מאורגן, יצאה מהבית כדי ליהנות מהשמש ולטייל לאורך הגדה המזרחית.
כן, היא היתה מופתעת.


נטע היא ספונסר של ילדה באינדונזיה. היא תורמת כמה מאות דולרים מתוך ההכנסה השנתית שלה לPlan Canada ותומכת בילדה בת גילה. זה לא חדש, היא עושה את זה כבר שנה שניה. מה שכן חדש זה היוזמה שלה לתמוך בעוד ילד. אבל בשביל זה צריך כפר, או לפחות כיתה.
היא באה עם היוזמה לבני הכיתה שלה וקבוצה מתוכם התגייסה. נטע ניהלה ישיבות תכנון שבועיות וקיבלה תמיכה גם מאחת המורות שלה.
נטע מדהימה אותנו על בסיס יומיומי עם יכולת התכנון והארגון שלה. היא צופה בעיות ומתכוננת לפתרונן. היא לוקחת בחשבון את כל הגורמים (כולל מהירות האינטרנט בספריה והסחות הדעת של בני גילה).
התכנית הראשונה שלהם לגיוס כסף היתה במכירת תופינים ביום הבחירות. הבחירות הן מחר והתקווה היא שמי שבאה להצביע תבוא עם ארנק (שהרי נדרשת תעודה מזהה) ובארנק יהיה מטבע לטובת איזו עוגיה.
היום היא התקשרה מבית הספר בקול שנשמע לי על סף בכי. יש איזה טיול של כיתה אחרת שחלק מילדי הכיתה יוצאים להנהיג מחר, כך שלא יהיה לה מי שישב בדוכן במשך היום, וגם המורה שלה באה ואמרה לה פתאום שצריך להיות איתם מבוגר כל הזמן. (ולא, אין לי כוונה גם להכין את העוגיות למכירה, גם לקנות אותן וגם לשבת בדוכן כל היום. יש גבול). לרגע זה נראה כאילו בית הספר שם לה מקלות בגלגלים.
התאכזבתי.
יובל קפץ לשם בצהריים לתמוך בה ומצא אותה מנהלת את האופרציה שלה בשלושה מוקדים עם חיוך וביטחון. היא שלחה אותו הביתה.
אחר כך התברר שכל המורות פעלו כדי שהדברים כן יצליחו לצאת לפועל. הטיול של הכיתה השניה נדחה כדי שיהיו לנטע כל חברי הצוות שהיא צריכה, והמנהלת שלא מלמדת באותו היום (אלא רק מנהלת) תהיה המבוגר האחראי כדי לאפשר את קיום המכירה. המזכירה סייעה בתזכורת לגבי ישיבת הצוות המתכנן במערכת הכריזה של בית הספר ואף הכניסה את מכירת המאפים לתאריכון בית הספר שנשלח באותו היום לבתי כל התלמידים.
סתם התבאסתי עליהן לחינם.


קשת. איזו ילדה זאת קשת. היא החליטה להשתתף בתחרות ה air-band והכינה העמדה מעולה לשיר טוב, בעזרתה האדיבה של אור. מכיוון שלא טוב היות הסולנית לבדה היא מצאה לה שותפה. ראיתי אותן מתכוננות במשך כמה שבועות ולמדתי מקשת שיעור חשוב. ברור היה שחברות והנאה היו נר לרגליה, זכייה קצת פחות. היא היתה מעולה. הנה – תראו.

[כאן מתוכנן לבוא סרטון של קשת רוקדת. ברגע שיובל יעלה אותו לאינטרנט, אני אקשר כאן. בינתיים זאת תהיה פשוט המילה שלי…]

עוד מכיוונה של קשת – חיוך ובו שן אחת שמזדקרת החוצה כי ככה זה שיניים מתנדנדות – הן מגיעות לזוויות מעניינות. כמה ימים היה הסתובבה עם החת הזה והצהירה שלא תגלה לנו מתי השן נפלה. למה? כי הוא רוצה לבדוק משהו בעניין פיית השיניים.
אני חשבתי שהיא כבר יודעת, בהתחשב בזה שהיא כיסתה את התחת של הפייה עם השן האחרונה שנפלה לנטע. אבל לא.
בסוף השבוע היא הסבירה ליובל מה היא מנסה להשיג. היא בסך הכל רוצה לדעת אם כשלה יהיו ילדים היא תצטרך לשים להם כסף מתחת לכרית או שיש מישהי שתכסה את זה בשבילה.
מאוד פרקטי מצדה.
יובל בא אלי עם התלבטות קשה. לא כי הוא חשש שהוא פוגם בעתיד הפיננסי של נכדיו העתידיים אלא בגלל שזה שם אותנו במצב התעלמות או שקר בוטה, בהנחה שנדע שהשן נפלה. ואגב, השן נפלה.
היה לי פתרון לעניין כי בכל מקרה אני לא משקרת. אני לא חותמת בשם יצור דמיוני אלא בשם העוזרת של אותו יצור. והרי העוזרת היא אני. אבל עומס האירועים השכיח את העניין בין השיחה ובין השינה (עניין של שלוש שעות) וכך יצא שבבוקר קשת באה ליובל, הראתה לו את האין-שן ואמרה לו שעכשיו היא יודעת שהיא תצטרך לקחת אחריות על העניין הזה, בבוא היום.


ומה עם אור?
אור עושה חייל.
פעמיים בשבוע היא נוסעת מיד אחרי בית ספר לתיכון שבצומת (מרחק 40 דק' נסיעה מסלוקן. ותודה לשתי מורות שלה שמחלקות ביניהן אחריות על ההסעה שלה לשם ומאפשרות את זה) כדי להתאמן עם קבוצת הכדורגל של אותו תיכון. מסתבר שיש עונות בספורט-בנות. כדורסל זה של החורף ובאביב המגרש פנוי לכדורגל. אמנם זאת קבוצת בוגרות אבל אור מתקבלת בברכה ובמשחקים אפילו מאפשרות לה לשחק.
באותם יומיים יובל נוסע לאסוף אותה ומשם הם ממשיכים ישר לאייקידו. כן, אור יוצאת בשמונה בבוקר מהבית וחוזרת בשמונה בערב ובערך חצי מהשעות מחוץ לבית היא מתעמלת, כי חוץ מכדורגל ואייקידו, יש לה גם שיעור התעמלות בבית הספר.
כשעלה הרעיון של הכדורגל תמכתי בו, ברעיון, אבל לא הסכמתי לקחת עלי את ההסעות. כי יש גבול לכל פרופורציה. הגבלתי את התמיכה שלי לתמיכה מוראלית ולהכנה של ערימות של אוכל עבור הימים הארוכים כדי לתחזק את הגוף הפעיל הזה.
בינתיים זה עובד יופי כבר כמה שבועות, אור השתתפה בשני משחקי בית ובסופש הקרוב יש להן משחק חוץ. מסתבר שאין הרבה נערות שמשחקות כדורגל במחוז. אחרת אין לי הסבר לזה שהמשחק הבא שלהן הוא באוסויוס. כן, אי שם במדבר (עניין של 286 ק"מ, מה את עושה עניין)
"ואיך את מתכוונת להגיע לאוסויוס בסופ"ש? שאלתי בחשש. כי כזאת אני, עושה עניין מנסיעה של 40 דק' לאימונים (פעם אחת לקחתי אותה. הרגשתי כאילו אני בטיול. אפילו עצרתי בדרך לקנות חטיפים) ואוסויוס זה ארבע שעות מכאן.
"יש אוטובוס"
יש הסעה והן יבלו שני לילות באיזה מוטל. אלה הפרטים שקיבלנו בינתיים.
אם יש הסעה אז שתיסע. למה לא. שתבלה יומיים עם כל הגדולות ותחווה קצת עיר-גדולה-אוסויוס.

עוד ממעללי אור – תחקירי עופרת במים.
במסגרת שיעורי מדע, התלמידים התבקשו לבחור נושאים לחקור. אור בחרה לחקור את מי השתיה באזור, בפרט בבית הספר, בפרט הסיפור עם העופרת.
לא סיפרתי את הסיפור עם העופרת? סיפרתי ושכחתי? אז הנה הסיפור.
לפני שנה בערך הוחלט בפרובינציה שלנו שצריך לבדוק את המים בבתי הספר להימצאות עופרת. כן, רק לפני שנה. דברים מגיעים באיחור לאזור הזה של העולם (אני עוד מחכה שאוכל לחדש ביטוח רכב בלי להגיע בגופי לסוכנות). בקיץ המנהל בישר לנו (נציגוֹת ההורים) שמצאו רמות חריגות במי השתיה אבל הוא לא ישתוק על זה.
אחר כך הוא שתק על זה ותכל'ס, עד שהוא עבר למצרים ובמקביל אמא אחת הגיעה לבית הספר נוטפת כעס על ההזנחה הזאת, לא עשו כלום. מאז יש בבית הספר מיכלי מים לשתיה.
תכניות להמשך? אנחנו מחכות לתשובה.
כן, יש לנו מחוז קצת מושחת והרבה עציץ.
בינתיים אור באה עם שאלות למנהלת וכשמיצתה את הערוץ הזה היא פנתה ישירות למנהל המחוז, שאין לי משהו טוב להגיד עליו, פרט לזה שהוא תיקשר איתה בחזרה.
בין היתר היא שאלה אותו מתי מתכוונים להחליף את הצינורות הבעייתיים בבית הספר (שאלה שכל הורה ומורה שואלות את עצמן, בלי לקבל תשובה). הוא גלגל את השאלה הלאה וכשהתקבלה תשובה (עוד ב2017!) הוא כיתב על המענה גם את המנהלת. וכך התברר למנהלת סוף סוף מה התכנית בעניין צינורות העופרת של בית הספר.

מחר בחירות פרובינציאליות והיום היו "בחירות תלמידים" בבית הספר. לפני כן המורות דיברו על הנושא, סקרו את האפשרויות והתלמידים השתדלו ללמוד ולהבין מי נגד מי ועל מה. אור העמיקה מאוד, קראה כל מה שיכלה להשיג בנושא והערב התפתחו ויכוחים רציניים ומנומקים בין אור ונטע ליד שולחן ארוחת הערב. הן דנו במצעים של כל אחת מהמועמדות (זאת של הNDP וזאת של הירוקים. המועמד הליברלי מגעיל אותן), זאת שמצהירה על האמונות שלה לעומת זאת שמצהירה על כוונות, יורדות ומדקדקות בנקודות, מתלהטות ועל הדרך מספקות מידע להורים שלהן שלא ממש העמיקו.
אור הסבירה לנטע את המתמטיקה שמאחורי הצבעה אסטרטגית, או בקיצור – למה לא כדאי לבזבז קול על הירוקה ולחזק את האגף השמאלי בהצבעה למובילה כדי למנוע מההוא <פרצוף נגעל> לנצח.
מרשים מאוד, זה היה.

מחר נלך להצביע ובדרך נקנה איזה מאפין או איזה מגדן אחר שלא אני אפיתי.

3 Comments

  • עדי הגיב:

    אני לא יודעת למה אני נתקלת בכל הפוסטים האלה רק עכשיו, אני בטוחה שהייתי כאן גם אחרי תאריך הפרסום אז איך זה יכול להיות, אבל בעצם מה אני מתלוננת, כיף לקרוא בבינג'. מתפעלת מהילדות שלך, ומרגישה שקרנית – אני לגמרי חותמת בתור הפיה. ועוד נשאלתי איך זה שהפיה של הונגריה יודעת לכתוב באנגלית ועניתי שציוותו לנו פיה מהצוות האנגלי כי יודעים שאנחנו לא הונגרים. אמינות הורית, קווים מטושטשים לדמותה.

הגב