יום ראשון, 19 מרץ, 2017, 10:00

שון מלמד שואה

"בכל חיי כמורה לא נתקלתי בכזו תופעה. אבל הזמנים משתנים. השנה האחרונה היתה קשה, עם טראמפ וכל השנאה שהיא הציף וגם הסמל הזה חזר להיות נפוץ והילדים, הם מעתיקים מה שהם רואים. וכשהם מציירים את זה הם מקבלים תגובות חריפות והרי תגובה זה מה שהם מחפשים. אז הייתי צריך לפתוח את הנושא.
יש להם יחידת לימוד של מלחמת העולם השנייה בכיתה י"א אבל לא יכולתי לחכות עם זה, זה קורה עכשיו. לא ידעתי איך זה יתקבל על ידי אור. לא ידעתי מה הרקע שלה בנושא והנחתי שיש לה קשר משפחתי לעניין. שלחתי אותה לבדוק את זה. דיברת איתה? היא בסדר עם זה?
הקדשתי לזה כמה שעות. הייתי זהיר עם התמונות. הבאתי תמונות של ערימות של בגדים וחפצים. לא ידעתי כמה רחוק ללכת עם זה.
היה לי חשוב שהם יבינו שיש לסמל הזה הקשר ושאי אפשר להשתמש בו כך בחופשיות. יש לזה משמעות. ויש להם פה בכיתה ילדה שזה נוגע לה אישית. אני מקווה שלא פגעתי בה בשום צורה.
הבאתי לכיתה שני עותקים של Maus וראיתי שהתלמידים מעיינים בו, חלק בילו הרבה זמן עם הספר, אחד אפילו לקח עותק הביתה לחופשה שמתחילה היום. זה רומן גרפי אז זה יותר קל לעיכול עבורם."

גם אני לא ממש יודעת מה הרקע של אור בנושא. היא לא הלכה לבית הספר בישראל והעיסוק בנושא נחסך ממנה. בכל שנה ביום השואה אני תוהה מחדש מתי ואיך אני צריכה להגיד לבנותי. ואיך אני יוצאת מהטרגדיה האישית-לאומית לערכים אוניברסליים ויישום שאינו קשור לדת או רקע מסוימים. ובכל פעם גודל הזוועה מהמם אותי ומשאיר אותי נטולת מילים, נחרדת ונמנעת. אולי בשנה הבאה.
הוא ניגש לזה מאוד בעדינות, כך שמעתי מדיווחים של יובל, כשאני הייתי שם והוא כאן. הוא שלח אותות ושאלות ובקשות לאישורים דרך אור. הוא היה זהיר ועדין ואחראי.
וכשאור הגיעה הביתה עם שאלות לגבי ההסטוריה המשפחתית שלה יובל הרחיב, כדרכו, ואף פנה אלי כדי לברר לגבי מה שלא ידוע לו על המשפחה שלי.
כך יוצא שבגיל 14 היא נחשפת לזוועות. "זה מוקדם מדי?" שאל אותי שון. אני לא חושבת שאפשר היה לחכות עם זה יותר.

10 Comments

  • טלי הגיב:

    השנה איה שאלה, ונגה אחריה, אז עשינו את השיחה. היה לי ממש ממש קשה להגיד באופן מפורש מה הייתה השואה, נגה רק ידעה שזה קשור למלחמה, איה ידעה יותר. בסוף אורי הציל אותי ואמר את המשפט המפורש המבהיר. וגם כך, היה לי קשה כאילו שהסברתי להן את כל מוראותיה. למרות שנאמרו דברים בסיסיים ועניינים למדי, בלי זוועות. איה קראה גם את הספר שהוצאנו מסיפוריה של סבתא שלי. בעקבות הסיפור שלך אני תוהה – אולי מרוב שאנחנו מתמקדים במתי זה לא מוקדם מדי, אנחנו משאירים את הדלת פתוחה להטיות ושקרים?

    • נעמה הגיב:

      הטיות ושקרים? כמו מה?

      • טלי הגיב:

        כמו מצד אחד פקפוק בכך שדברים אכן קרו. אבל במקרה היותר נפות באיזור שלנו – הבחירה להסיק לאומנות מתוך העובדות, ולבחור מתוכן את אלה שמתאימות לסיפור באופן הזה.

        • טלי הגיב:

          אני מנסה לבדוק איזו כתובת מייל לא תעלה את האווטאר של אורי.

        • נעמה הגיב:

          לא חושבת שחשיפה מאוחרת תביא לפקפוק באמיתות האירועים.
          לגבי סלקטיביות והסקת לאומנות – גם זה לא עניין של מועד החשיפה לסיפור הנורא הזה אלא הרבה יותר רחב. הנחלת ערכים של אהבת אדם זה עניין של חיים שלמים.

    • תמר הגיב:

      מהו המשפט המפורש המבהיר?

      • טלי הגיב:

        זה היה משהו בסגנון – הרגו יהודים כי הם יהודים. כשאורי אמר את זה התפלצתי. הבנות לא הנידו עפעף. כנראה שזה כבר היה ידוע. לפחות ברמה כלשהי.

  • בשמת_א הגיב:

    הטיות ושקרים כמו הכחשות שואה למשל. ואתן יודעות מה? כמו חוסר רגישות לגזענות.

    מצד שני – כל הילדים שהולכים למערכת החינוך בישראל נחשפים כל שנה לנושא השואה. אני לא התאוששתי מזה עד היום אבל לא בטוחה שמזה שסיפרו לי אלא פשוט מעוצם הזוועה הבלתי נתפסת. וכמובן פה בארץ יש לרבים מאיתנו צד משפחתי )-: ועדיין – האם זה אומר שיודעים ומבינים? האם זה אומר שבישראל יש יותר רגישות לגזענות ופחות גזענות בקרב ילדים ומבוגרים?

    אנשים מפיקים לקחים שונים מנושא הגזענות. כפי שיש אנשים, שמאמינים שהלקח המוסרי והראוי היחיד הוא, ביטול הגזענות וקורבנות האדם לנצח, כך יש גם אנשים, שהלקח שלהם מהשואה הוא שכדי להפסיק להיות קורבנות עלינו להפוך עמים אחרים לקורבנות.

    • נעמה הגיב:

      אם אני מבינה את הטענה שלך אז את אומרת שאם מתחילים ללמד את נושא השואה מאוחר מדי, זה יתן מקום לתכנים של הכחשת שואה להתנחל בלבבות?
      אנחנו מדברות על ישראל או על התפוצות? כי מדובר בסביבות שונות מאוד.
      בישראל אני לא חושבת שיש בעיה של הכחשת שואה. יש בעיה שיש בנמצא אנשים עם לוגיקה לא מפותחת ובהמיות כללית אבל הם לא מכחישי שואה.
      אם את מדברת על העולם אז – אני חושבת שיש מקום להתחיל לדבר על נושאים רציניים כאלה רק כשהתלמידים בשלים להבין וכרגע אני מתרשמת שגיל תיכון יתאים. מאידך, אם יש התפתחויות שדורשות התערבות מוקדמת (כמו במקרה המתואר) אז, יש לגעת בנושא קודם. אבל בזהירות.

      לגבי הסיפא שלך, אנשים באמת מגיעים למסקנות שונות מאותם הנתונים, כי מעורבים בעניין דעות ורגשות. זה לא מתמטיקה.

    • טלי הגיב:

      אה. כן. הנה. זה הדיון שלי. ואני בהחלט רואה את שני הצדדים שלו.

הגב