יום שישי, 31 מרץ, 2017, 17:39

מרץ 2017 – בעיקר אור אוכלת

זה עומד להיות סיכום קצר. כי במרץ היינו בישראל בלי מצלמה. עיקר התמונות הן תיעוד של ההצלחות של יובל במטבח.

מכירה את זה שאת צולה עוף ורוצה שכל החלקים יהיו עשויים אבל שום חלק לא יהיה יבש? הפתרון, כפי שנכתב בתנך הלבן של קנג'י – להכליא בין תרנגולת לפרפר. וכמה יפה עשה את זה יובל!

אפשר להבחין שהחזה של העוף הזה לא עצום. זה בגלל שבקיץ האחרון בחרנו בזן אחר של תרנגולות שהוא לא הזן הלבן שעיקרו חזה ומיעוטו פה שיזין את החזה אלא משהו עם פרופורציות אחרות.

הנה אור, מצפה למנה שלה. ברקע אפשר לראות גם רוטב שיובל הכין מהמיצים שהעוף הגיר.

את הארוחה הבאה אני לא זוכרת. כנראה שהיה שם סלט מבוסס שאריות עוף צלוי (עם מיונז). לעומת זאת כל יתר הקערות על השולחן נראות לי כמו סט למילוי טורטיות. אני לא לגמרי מצליחה לפענח. בכל מקרה, אור נראית לי מרוצה.

מה עוד היה לנו… מרק עדשים…

פאי בשר חולמני…

מרק גזר מעולה.

הרעיון ברור, הם אכלו מעולה בהיעדרי. אפשר להפסיק עם התמונות הללו.


לנטע נפלה שן. היא שאלה אותי כמה פעמים אם אני חושבת שפיית השיניים תבוא אליה הלילה.
לא יודעת לגבי הפיה אבל העוזרת שלה היתה דחוקה בין 3 ילדות מתוך ארבע חולות/זקוקות להשגחה (הרביעית דאגה לעצמה במאורה שלה) ובבוקר התנהלה השיחה הבאה:

נטע: "פיית השיניים לא באה… 🙁 "
נעמה: "היא בטח היתה מבולבלת מכל האנשים שלא ישנו במיטות שלהם ולא ידעה איפה לשים את הכסף"
יובל: "באמת היה כסף מתחת הכרית שלי הלילה כשהתעוררתי הבוקר. לקחתי אותו"
קשת: "נטע, תראי לי את השן שנפלה לך"
נטע: "לא עכשיו, אני אוכלת"
קשת: "נו, תראי לי"
נטע: "תעזבי אותי, אני אוכלת"
קשת: "pleaaaaaase" (ולוחשת משהו באוזן של אמא)
נעמה: "נטע, תהיי נחמדה לאחותך ותראי לה עכשיו"

השתיים הולכות וחוזרות כשנטע מרוצה מאוד, ובידה שטר של חמישה דולר.
אחר כך, בפינה, בשקט:
"הנה, קשת, קחי חמישה דולר. תודה שהצלת לי את התחת"

מה לא ברור, אלה פט-שופס שיוצאים לטיול על אחת המשאיות של טלי. הנה מבט מהצד.

הקינוח המתוק הפעם: ילד אחד שהדבר הכי מעניין שמצא לעשות באותו הרגע היה להסתכל על הקפה מסתובב בתוך הקולֵה.

הגב