יום שלישי, 28 פברואר, 2017, 20:20

פברואר 2017

גם השנה נערך בסלוקן Loppet בחסות המשפחה של קייט. השנה האירוע צמח למשהו המוני אליו הגיעו מחליקי סקי למרחקים מארבע כנפות קוטני. אנחנו לא זכינו לראות את הפלא כי לא הסתייע (אריזה? עצלנות?) אבל קשת זכתה להחליק שם, לראשונה ולאחרונה לחורף זה.
מזל שמישהו היה שם עם מצלמה בשביל לתעד את הרגע הנדיר.
הדיווחים היו שהיא עשתה כמה קילומטרים בלי למצמץ ובלי לעצור לשתות.

כשהילדה שלך לא חזקה בעברית ובו זמנית גם ילדת אמצע מקופחת:
(קוראת בסוף הארוחה לאור שתחזור לקבל הנחיות לגבי פינוי השולחן, מה הולך לאן)
נעמה: "אווווור! בואי לקבל הנחיות"
נטע: "אמא, גם אני רוצה"
נעמה: "גם את רוצה מה?"
נטע: "אה… הנחיות? מה שהיא מקבלת…"

יום אחד, יום אחד הצלחתי להביא מצלמה להר וגם שתהיה לה בטריה. צירוף מקרים משמח. פחות משמח היה למיין את מאות התמונות שצילמתי. אבל למה שאני אסבול לבד…

ורק קווצת שיער מציצה

שמש, לא שמש – קר על ההר וצריך להתעטף טוב. אז עם חליפת שלג מלאה וגם חמצוואר ובלקלווה וקסדה ומשקפיים – יצאנו לשלג. נטע וקשת יכולות לעלות על מעלית הכיסאות ולהסתובב לבד. לעומתן יש את זה שלא יודע לעצור…

מי זה, עם הלב על התחת, אה אה אה אה סטיינג אלייב?

לרדת בגבעת הארנבים הוא יודע אבל מה יש בסוף כל ירידה? עליה. או שחוזרות ללודג'.
בהתחלה הצטרכתי למשוך אותו למעלה. זה היה לא קל וקינאתי בכל האמהות שעומדות להן בתחתית המדרון ופשוט, מסתכלות על הילד. מסתכלות ועומדות. ככה ממש. בעמידה.

לא, לא ככה

אבל אחרי הרבה נסיונות הוא למד.

הנה הוא מצליח לבד

וכך הוא רוקד את דרכו למטה

נופל. מחכה שאמא תבוא להרים. מתיאש וקם לבד.

ומשתפר באחיזת הידית. זה לא פשוט העניין הזה!

רוקד למטה. עם כפפה יחידה.

יונק רסק תפוחים משפופרת

מדביק את השולחן בשוקו חם

קשת, שמה עליה את הסנואבורד

נטע המגניבה

נטע לוקחת כנופיה של בנות לסיבוב

עומדת בתור עם סמרה, בת החמש, כדי לעזור לה עם מעלית הכיסאות

על אותה המעלית – קשת ואיילה

רכס ווימיר

אותו הרכס, קצת שמאלה משם

עוד שמאלה. תמונה פנורמית בתשלומים

בוקר אחד, למעשה לא רק בוקר אחד, הרבה בקרים, התעוררנו לשכבה מכובדת של שלג על כל הכניסה לבית. מיד נרתמו למשימת הפינוי יובל וטל.

יש ימים בהם לפנות שלג זה כמו לסדר את הסלון שלנו – זה נראה מעולה מייד כשסיימת אבל שעה אחרי – אין לזה זכר.

לאור ההצלחה של הכובע שסרגתי לפני שנה, סרגתי עוד שניים.

הימני שבהם עדיין מחפש ראש.

במעבר חד משלג בגובה הירך, לשמש וחום וירוק מציף ובני דודים.

בדיחות אבא:
טל: היינו במקום עם מים והיו שם דגים והם אכלו לנו את הרגליים. אני לא אוהב שהמים קרים ואני לא אוהב שיש דגים במים. אבל מחר יקחו אותנו למקום עם מים חמים.
אבא: המקום הזה עם המים החמים זה חמת גדר? אז באמת המים חמים ואין שם דגים אבל יש שם תנינים. רק תדע.

בעוד אנחנו נהנות מהחום, קיבלנו דיווחים באימייל ממסעות השלג של אור והחוויות של יובל במטבח, שהרי זו לו הפעם הראשונה מאז ומעולם שאני לא עומדת בינו ובין הכיריים.

הסועדת

הארנב

מטושטשת במרכז – אור

בגרביים כתומים ומבט נחוש – אור

"כן כן, גם האכלתי לך את הזחלים. ואת החיפושיות."

יין לאדון, מים לגברת

מרק היא אוכלת

2 Comments

  • אפרת הגיב:

    יש מתכון לכובע? (זה בשתי מסרגות?)

    • נעמה מהיער הגיב:

      אני מניחה שאת שואלת על הכובע הצבעוני שעל הראש של נטע ולא על הסגול המפוספס (שהוא בצורת בקבוק קליין עם הספרות של פאי מקודדות בצבעים!). אז, כן יש, מתכון. אני אשלח לך באימייל.

הגב