יום שלישי, 03 ינואר, 2017, 23:53

חופשה עם ילדות. יש דבר כזה.

ימים ספורים בלבד אחרי שקראתי את מעלליה של השניה על ארבעה ילדיה בחופשה מהגיהנום, יצאתי לחופשה משלי עם רון בלב ואת (מתקפל, על כל מקרה) בבגז'.
עד עכשיו זה היה מקום שלי בלבד, הבאתי לשם חברות, פעם אחת הבאתי לשם את יובל ועכשיו אני חושפת אותו בפני הילדות.

לאן יוצאים לחופשה אנשים שגרים באתר חופשה. שאלה טובה.
לפעמים מספיק ללכת שני בלוקים מהבית, אם כל מה שחסר זה שקט.
אם מה שנדרש זה שדרוג, אז כנראה שבמקרה שלי התשובה היא מים חמים. הסביבה עצמה דומה לסביבה הביתית, אגם אחד הצידה, נוף דומה, פחות משעה וחצי נסיעה מהבית בכבישים שוממים.

שלב האריזה הוא זה שהכי מעיק עלי כשזה מגיע לחופשות והשלב הזה עבר חלק. כן כן, הילדות גדלות וזה ניכר. אור הכינה מיוזמתה רשימת אריזה, היתר הלכו בעקבותיה, טל קיבל ממנה עזרה. אחרי שהיו להן רשימות הן ארזו לבד. אני ארזתי תחתונים להחלפה, מברשות שיניים ואוכל (גם סריגה ותשבצים, אבל זה מובן מאליו). מעט אוכל, כי החלק הראשון בחופשה הוא הביקור בסופר של נקאספ.
הילדות ניסו למלא לי את העגלה במיני ג'אנק וכשעברו את הסף הן עברו לעגלה של טטהלה.

הקוטג' עצמו, כמובן, היה חביב על כולן ולמרות החששות שלי – הן הצליחו לשמור על הציוד שלהן פחות או יותר באזור תחום (למעט טל, שהתיק שלו התפוצץ במטבח).

גולת הכותרת של הבית היתה הבריכה החמה במרפסת, אליה הילדות נכנסו ויצאו כשהן מטפטפות מים על הדק, מה שהפך די מהר למשטח החלקה לא רצונית (בכל זאת – עשר מעלות מתחת לאפס).

חששתי. חששתי שיהיה בלגן, שיקח לי שעות לסדר לפני העזיבה, שאמצא עצמי משרתת ילדים ולא נהנית מהשלווה והבריכה. הכל כמעט התבדה. אמנם הטבילות בבריכה כשהיו בה ילדים היו הדבר הכי רחוק משלווה שיש (מטעמי אהבה אקטיבית) אבל מרגע שהבנתי שאפשר לבקש שיצאו והן יצייתו – מצב השלווה השתפר משמעותית.

שורה תחתונה: הן גדלות וזה משתפר וקוטג' עם מעיין חם צמוד זאת החופשה האידיאלית, גם עם ילדות.


בדרך הביתה קרו לנו שני דברים מטרידים.
נתקענו מאחורי משאית עצים שלקחה את הזמן שלה ושלנו, מה שגרם לי להגיע לשיעור סריגת נעלי בית באיחור של שעה. אבל עדיין הספקתי ללמוד משהו.
הדבר היותר מטריד היה שהילדות ביקשו לשמוע את Don't go breaking my heart ואנחנו נעננו ודחפנו לרדיו דיסק של אלטון ג'ון – להיטים גדולים 76-86. זה דיסק עם שני שירים טובים, שני שירים בסדר והרבה בררה מסביב. אחרי שהשיר נגמר והילדות גמרו לריב על זה שמותר או אסור לשיר ביחד איתו ושמענו את השיר שוב, הרדיו נזכר שהיה לו קר ונמחק לו הזיכרון. הוא שכח איך קוראים לו, מה מציגים על מסך התצוגה ומה עושים כל הכפתורים הללו. כן,נתקענו עם דיסק של אלטון ג'ון, בלי יכולת להוציא אותו, להקפיץ שירים, להעביר לרדיו או לכבות את הדבר המקולקל הזה.
מזל, מזל שלפחות הכפתור של הווליום עבד אז יכולנו להשתיק אותו ומדי פעם להגביר בשביל לגלות שהמצב לא השתפר, זה עדיין אלטון מנג'ס. אם לא היתה אפשרות להנמיך, סביר להניח שהייתי יוצאת מהאוטו וממשיכה הביתה ברגל, בהליכה נמרצת מאחורי משאית עצים.

זה השיר הכי טוב בדיסק, שנהנה מהסכמה עליו מקיר לקיר ורק נעדר הסבר פשוט – למה, למה הם מכנים את זה בלוז?

הגב