יום שישי, 13 ינואר, 2017, 00:00

הילדות המצחיקות שלי

היום היה יום סקי לכל הילדות. לשלוש שמשתתפות בתכנית של ההומסקולרים וגם לאור שעושה השבוע קורס "אבי".
התכוננתי כמו שצריך, אספתי את הציוד של השלוש, שמתי בארגז בסלון שיטמפרר שלא יקפאו להן הרגליים והראש, ארזתי להן אוכל ואף הגדלתי לעשות ובישלתי שש ביצים כדי שיחכו להן, קשות, על השולחן, להיאכל בזריזת לפני היציאה.
אור ראתה את הביצים ערב קודם, שאלה בשביל מה, אמרתי בשביל לאכול בבוקר והיא שאלה אם אפשר יותר מאחת. אמרתי – בטח ובישלתי עוד שלוש. תשע ביצים קשות קלופות היו על השולחן.
בוקר בא, אור כבר לא בבית כי אמא של קייל אספה אותה ברבע לשבע לפנות בוקר (למרות שהימים כבר מתארכים, עדיין חושך בשעה הזאת). אנחנו יורדות למטבח ואני שולחת את כולן לאכול משהו. על השולחן קערה ובה ביצה קשה. אחת.
אחר כך אשאל את אור בשביל מה לה שמונה ביצים קשות והיא תענה – בשביל לאכול. אמרת לי שאפשר יותר מאחת. (שיהיה ברור – ארזתי לה אוכל, הרבה אוכל).

על ההר – אור עושה קורס מפולות Avalanch אבל כולם קוראים לו בשם חיבה. זה קורס בן כמה ימים ובו הם לומדים איך לזהות תנאי מפולת מבחינת פני השלג, מבנה ההר, חשיפה לאור ולרוח ועוד. איך לקרוא את שכבות השלג. הם גם לומדים איך להתנהל מול מפולת ואיך לאתר אנשים שנקברו.
הם עולים במעלית הכיסאות עם התיקים שלהם, צועדים בשלג ואז מתאמנים על איתור גופות (שככה יהיה לי טוב. השאיפה היא שהן יהיו גופים ולא גופות). יש להם מכשירי ביקון שהם מכשירים הנישאים בצמוד לגוף ומשדרים מיקום ויכולים להפוך למכשירי קליטה לצרכי איתור.
הם מבלים את כל היום בשמש וחוזרים כמו אלופים כי זה מה שהם. לחייהם צרובות ומוחם מלא. בלודג' יובל שואל את אור אם היא תחזור איתם הביתה, שהרי יש להם מקום בשבילה באוטו.
אור אומרת ליובל שבשביל לחזור מפעילות לא עם מי שהגעת (או מי שיועדת לחזור איתו) צריך פתק מההורים.
יובל מסתכל עליה ומנסה להבין אם היא צוחקת עליו.
היא לא צוחקת. היא רצינית.
איך יצאה לנו כזאת ילדה חננה משני הורים קוליים ופורעי חוק שכמונו?
יובל אומר לה – בסדר, אני אכתוב לך פתק שאומר שאני מרשה לך לחזור איתי הביתה.
אור דוחה את הצעתו, אומרת שאין לנו ניירות ובכלל היא לא יודעת איפה המורה שלה עכשיו, בשביל לתת לו את הפתק.
היא חוזרת הביתה עם אמא של קייל.

הבית, בינתיים, חם! כן כן, אחרי שנים בהן אם לא ליטפנו את התנור והאכלנו אותו כמו תינוק הוא כבה, שנים בהן יציאה מהבית לכמה שעות, בטח שיציאה ליום שלם, הובילה בהכרח לחזרה לבית קר מאוד, החלפנו קמין!
הקמין החדש הוא קמין קטליתי. שמעתי עליו כבר מזמן מקווין אבל הדיבורים לא עשו לי כלום כי חשבון אני יודעת והיה לי ברור שהחיסכון בעץ ישתווה להוצאה על רכישה בתוך עשר שנים לפחות. אבל אחרי שראיתי את הביצועים שלו בימי השמר-ברווז שלי ויובל ראה ביצועים של תנור דומה בחופשה בקוטג' במעיינות החמים זה היה עניין של ימים עד שיהיה לנו תנור כזה בבית (אלה היו שלושת אלפים ושלושת מאות דולר קנדיים שהושקעו באופן בלתי צפוי אך מוזכרים מאז באופן מאוד עקבי. אנחנו פשוט לא מפסיקים להתפעל ממנו).
כי מעבר לתוספת האנרגיה שהוא מוציא מאותה כמות עץ (על ידי תגובה כימית של העשן שיוצרת עוד חום), הבעירה היא ממושכת ואיטית. המשמעות היא שאפשר למלא תנור בערב והוא יבער עד הבוקר (או יותר). אפשר למלא תנור לפני היציאה לסקי ולחזור לבית חם.
זה פלא. אנחנו לא מפסיקים להתרגש מזה.

בבית קשת החליטה להראות לי שלא רק אחותה מוזרה.
קשת נמצאת בעיצומו של פרץ יצירתיות בו היא כותבת שירים מחורזים. הכל התחיל לפני כמה ימים כשהתישבתי איתה לכתוב ביחד והצלחתי למצוא את מילון החרוזים. מאז היא כותבת כל הזמן ומוותרת על פעילויות בשביל לא להפסיק לכתוב.(פלא שהסכימה לעשות ס"ב היום, ועוד בהתמדה יתרה). חזרנו הביתה, הילדה היתה צריכה לשירותים. אחרי זמן מה כשהלכנו לבדוק אם היא טבעה באסלה התברר לנו שהיא תקועה שם בגלל שהיא לקחה איתה מחברת, עט ומילון חרוזים.

2 Comments

הגב