יום שישי, 30 ספטמבר, 2016, 21:21

ספטמבר 2016

egg-kid

וכך זה נראה כשהוא מביא ביצים ואני לא בסביבה בשביל לקלוט אותן

וכך זה נראה כשהוא מביא ביצים ואני לא בסביבה בשביל לקלוט אותן

"טל, אנחנו צריכות ביצים לארוחת הבוקר"
טל עוזב את מה שעושה, לוקח את סל הביצים הריק ורץ אל הלול לאסוף ביצים. ארבע דקות אחר כך הוא חוזר, מאושר, עם ביצים בסל. אחרי שהוא מרוקן אותן אל התבנית, פניו מתכרכמות והוא מראה לי שריטה מדממת על הברך, מנפילה טריה בדרך הביתה.

אמא: "טלי, מה אתה רוצה בשביל השריטה שלך? נשיקה? משחה?"
טלי: "פלסטר…. אה… לא… yarrow!"

רץ החוצה, חוזר עם ענף של אכילאה, נותן לאמא ללעוס ושם לעצמו על השריטה.
הילד יודע לטפל בעצמו 🙂


בתחילת החודש באו לביקור קצר ואז הלכו מאיתנו ולקחו חתיכה מלבנו – החבורה היפה הזאת.

sharf

במהלך הביקור הקצר טל וטויה פיתחו תקשורת טובה שהתבססה על זה שטויה למד בינתיים מספיק אנגלית. טל לא מוכן להוציא מילה בעברית. בביקור הקודם זאת היתה בעיקר קשת שלקחה חסות על הבנים כי גם אם זה לא ממש נח לה – היא מסוגלת לדבר בעברית ועושה את זה כשצריך.
אני מקווה שנפגוש אותם שוב בקרוב.


בסוף השבוע הראשון של ספטמבר נערכה תהלוכה בקיבוץ. כשרובי התקשרה כמה שבועות מראש כדי לשריין את הילדות, לבושות כדמויות מספרים, לעגלה של הספרייה, שאלתי אם זה לכבוד "115 לסלוקן". אני זוכרת מתי סלוקן נוסדה, כי זה בדיוק באותה השנה כמו יבנאל. קל לזכור.
אז לא, זה לא לכבוד סלוקן אלא לכבוד מגרש הכדורגל שנבנה לפני 25 שנה.
שיהיה.
התהלוכה היתה חמודה, איטית (הלכתי לצידה וכשמחשבותי נדדו לא שמתי לב ועקפתי אותה), נמשכה כעשר דקות (הזמן שלוקח להגיע בהליכה מהחוף למגרש הכדורגל, אם המחשבות לא נודדות) וקהל עצום עמד מצדי הכביש ברחוב הארולד והריע. היו רבבות אנשים, אם לא אלפים. נראה לי 150 איש, אישה וילד.
התמונות מהאירוע בחסות בקי.

תמיד יובילו את המצעד אנשים במדים עם דגל. לי אישית זה עושה להתגרד אבל זה פט והוא נחמד אז זה עוזר לגירוד.  מאחוריהם יש אוטו עם אזני ארנב.

תמיד יובילו את המצעד אנשים במדים עם דגל. לי אישית זה עושה להתגרד אבל זה פט והוא נחמד אז זה עוזר לגירוד. מאחוריהם יש אוטו עם אזני ארנב.

parade2

כמה מכוניות עתיקות.

כמה מכוניות עתיקות.

פרחים בצינור הכיבוי ובנות על הגג. כבאינו האמיצים.

פרחים בצינור הכיבוי ובנות על הגג. כבאינו האמיצים.

רק עם קסדה

רק עם קסדה

מה יותר הסטורי מאשר פיליס השכנה לבושה כג'יין הפרוצה המשוגעת (בעיקר המחיר לשעה איתה)

מה יותר הסטורי מאשר פיליס השכנה לבושה כג'יין הפרוצה המשוגעת (בעיקר המחיר לשעה איתה)

באותה העת הגברים ישבו ושתו משקה חריף תוך כדי משחק קלפים סוער.

באותה העת הגברים ישבו ושתו משקה חריף תוך כדי משחק קלפים סוער.

העגלה של הספריה, עם הילדות שלי ועוד ילדות, כוננית ספרים ואמא אווזה שמקריאה אותם. מסביב - חומה בצורה עשויה בלונים בני 15. פעם ידעו ליצר בלונים!

העגלה של הספריה, עם הילדות שלי ועוד ילדות, כוננית ספרים ואמא אווזה שמקריאה אותם. מסביב – חומה בצורה עשויה בלונים בני 15. פעם ידעו ליצר בלונים!

veggie-mobile עם מניפות של רוברב.

veggie-mobile עם מניפות של רוברב.

העגלה של אתר הקמפינג של הקיבוץ. לא מופיע בתמונה כי מסתיר אותו ילד: דב מחטט בצידנית (היו הרבה כאלה השנה)

העגלה של אתר הקמפינג של הקיבוץ. לא מופיע בתמונה כי מסתיר אותו ילד: דב מחטט בצידנית (היו הרבה כאלה השנה)

גיבורות על רוכבות על אופניים

גיבורות על רוכבות על אופניים

ובמאסף - הסוסים

ובמאסף – הסוסים

כמעט שבוע לתוך ספטמבר התחילה שנת הלימודים. השנה יש לנו שתי תלמידות מן המניין, בכיתות נפרדות, מה שמשמח את שתיהן. נראה לי שזה ממש משפר את היחסים ביניהן…
כך זה נראה ביום הראשון ללימודים.

aur1st-day-school

netta-1st

girls1st1

girls2school3

girls2school4

netti1

חמישה בספטמבר וכבר יש לנו את כל עץ ההסקה לחורף מסודר במחסה. מצאתי ספק חדש שנראה יותר יציב מהקודם. כשהוא הסביר לנו בקשר לסימנים על העץ ואיך הם נוצרו, חשבתי לי – איזה מזל שיש לי ילד חובב משאיות כך שאני ממש מבינה את הלינגו.
"אתם רואים את הסימנים האלה? זה לא ריקבון, זה פשוט ה feller buncher, יש לו שיניים גדולות יותר ממשור שרשרת, אתם רגילים לחיתוכים של משור שרשרת, לכן זה נראה לכם מוזר. והסימנים הללו הם מהdelimber"

השלמת השכלה:
מפיל ומקבץ:

.

מדי פעם הן באות לבקר בלהק וגורמות להתרגשות. בתמונה: ציפורים שאני לא מזהה.

מדי פעם הן באות לבקר בלהק וגורמות להתרגשות. בתמונה: ציפורים שאני לא מזהה.

הרמוניה לולית

הרמוניה לולית

birds-n-bunns

אלה שגומרים לתרנגולות את כל האוכל, תוך שיושבים להן בצלחת

אלה שגומרים לתרנגולות את כל האוכל, תוך שיושבים להן בצלחת

ברווזַיים

ברווזַיים

אז זה הסיפור עם העוף.
בגלל טעות בחישוב או אולי בלבול בחזון התקשרתי ממגרש חניה חשוך הביתה וביקשתי מיובל שיחלץ את הירכיים שהשארתי בתנור לפני שיצאתי בתכנית "התפחת לחם". שעה ומשהו של נסיעה בגשם ובערפל מאוחר יותר הגעתי הביתה, הדלקתי את הגריל בחוץ ושלפתי את העוף מהמקרר. העור שלו היה יבש והוא היה חמים. התלבטתי מה לעשות איתו כי הוא נראה לי קצת כמו אזהרת הרעלה. כנראה שהיו לי שאיפות שלא נאכל אותו.
נזכרתי שטרם שימנתי את הגריל והתעצלתי לחתוך בצל אז המרתי את שימון הגריל בשימון העוף (והמלחתו).
בעודי מניחה אותו על הרשת עלו להבות קטנות, כמו שקורה כשמטפטף שמן. זה בטח השמן.
סגרתי המכסה, נכנסתי פנימה להמשיך לפרק קניות ויצאתי שוב דקותיים אחר כך כדי לראות מה המצב. כשפתחתי את המכסה עלה עמוד אש השמימה.
סגרתי.
התלבטתי לשניה.
כיביתי את הלהבות של הגריל.
הלהבות של השמן התעלמו ממני והמשיכו לשאוג בכל פעם שניסיתי להציץ פנימה.
כל הסיפור הזה קורה במרפסת האחורית, מתחת גג, מרחק חצי מטר מחלון גדול הצופה אל פינת האוכל.
המחוג של הטמפרטורה היה באזור האדום, ויכולתי לשמוע את זעקתו כשהוא דוהר לכיוון קו הגמר – 800 מעלות.
"זה מוכל", חשבתי לי, זה מתחת מכסה.
עשן שחור התחיל למלא את חלל המרפסת. ואז נזכרתי במיכל הגז שניצב ממש מתחת.
מה ששכחתי באותו הרגע, זה שהגריל הצפון אמריקאי שלי, מראה מעלות פרנהייט במעגל החיצוני ואת הצלסיוס מעגל הפנימי. כולה 450 צ'. אבל אז לא ראיתי את זה ככה. ראיתי פוטנציאל להמסה של גומיה או של הצינור המוביל גז. ראיתי פוטנציאל לפיצוץ, חצי מטר מהחלון ומהילדות שלי.
רצתי פנימה, הוצאתי מהארון במטבח את אחד ממיכלי הכיבוי שיש לנו בבית, שלפתי נצרה, אמרתי לחבר המאמם (והאמיץ!) "תלחץ פה" ונכנסתי פנימה. שלפחות לאחד מאיתנו ישארו הגבות.
מיכל שלם זה לקח לו (כמעט קילו של חומר) והרבה עשן.
עכשיו המיכל ריק והמרפסת מצופה בשכבה דקה של אבקה לבנה.

למחרת הייתי צריכה להתמודד עם התוצרים האחרים של אותו האירוע: ירכי עוף שרופות מבחוץ, חיות מבפנים, מצופות בחומר כיבוי אש.
מה אני אעשה עם זה? שאתן לדובים? לתרנגולות אני לא נותנת עוף חי.
אז הכנתי לתרנגולות מרק עוף מהירכיים. הן אכלו בכיף ולא התלוננו על התבלין המיוחד.

התבלין הסודי: אבקת כיבוי אש

התבלין הסודי: אבקת כיבוי אש

כמה חם? כנראה שלא עד כדי כך

כמה חם? כנראה שלא עד כדי כך


תמונה שצולמה בסלמו (שעתיים מפה).

כן, זה דב. כנראה שרק בצמרת נשארו תפוחים.

כן, זה דב. כנראה שרק בצמרת נשארו תפוחים.

וזאת תמונה מסילברטון, שהיא העירה הקרובה אלינו מצפון. וכן, זה גריזלי.

grizly


אמא במיטה. טל בשירותים. פתאום אמא מזהה מלמולים שהולכים ומתגברים.
"mommy, I'm done"
היא קמה מהמיטה וניגשת לשירותים שם היא מוצאת תינוק מתוק בעמדת ניגוב.
"מה זה, מה קרה לmommy can you wipe my bummy?"
"oh, I thought you were sleeping"

אוהב את אמא ומדייק דקדוקית

אוהב את אמא ומדייק דקדוקית

אור הודיעה לנו שבסופש היא רוצה לצאת לטיול אופניים ביער. מותר לה לבד?
שאלתי, מה, חזרת מיום שלם על אופניים (יום שישי בבית הספר. ככה זה) ומה שאת רוצה לעשות זה לצאת לרכיבה? לא, אלה שיעורי בית. אבל לא כולם קיבלו את השיעורים. קיצור, הילדה שלי מתקשה בשיעור אז קיבלה שיעורי בית. אמרתי לה שתמצא חברה ותעשה איתה את השיעורים בזוג. אני לא מרשה לצאת ליער לבד.

(אחר כך התברר שהכל אשמתנו ורק בגללנו אור בכיתה הטיפולית. האופניים שנתנו לה הם לא בדיוק מהמעלה הראשונה ולא כפי מידתה. אחרי שקנינו לה אופניים כמו שצריך, כנגד אלף דולרים בכל הצבעים, נפתרו כל בעיותיה).


בסדרת מאכלי עמים חגגנו אצל קייט ערב יווני. הכי שווה. אני קיבלתי עלי את הקינוח והכנתי לראשונה בחיי בקלווה (הכל אני צריכה להכין לבד, פיתות, בקלווה. קשים החיים בצפון). היה מצויין אבל היה מקום לשיפור (למשל – להשתמש בפילו ולא לנסות לשכנע בצק עלים שהוא פילו). לפיכך, לכבוד ראש השנה אצל חיה הכנתי שוב, הפעם עם הדבר הזה שטעיתי לחשוב שיש במכולת בכל רגע נתון – פילו. אני עדיין חושבת שאפשר להשתפר, למשל – לקלות קצת את השקדים והפקאנים לפני או להסמיך יותר את הסירופ כדי שהתחתית תישאר פריכה. כך או כך, יצא חתיך וטעים.

בקלווה

בקלווה

וזה אחד אחר עם מראה קצת מטעה, כי זה נראה כמו משה בתיבה, אבל זה לא.

דניש נוטלה. מאיפה בא לי כל הטוב הזה

דניש נוטלה. מאיפה בא לי כל הטוב הזה

קלי קלות להכין וסוחט אנחות.

דניש נוטלה-בצק עלים

המתכון מכאן <— תמונות מעולות של כל שלבי ההכנה. פורנו במיטבו.

רכיבים:

בצק עלים, רצוי על חמאה, רצוי כזה שמגיע מרודד.
ביצה טרופה להברשה
סוכר לבזיקה
ממרח נוטלה, הרבה (מטעמי פחת)

הכנה:

  • תנור ל400F / 205C.
  • פורשות את בצק העלים על משטח העבודה (אם הוא לא מרודד אז – לרדד, אבל עבה).
  • מורחות בביצה ומפזרות מעט סוכר על הבצק.
  • חותכות את הבצק לריבועים בהתאם לגודל המאפה הרצוי (250 גר' בצק חתוך ל16 ריבועים נותן גודל של שני ביסים. גודל מעולה).
  • במרכז כל ריבוע שמות כפית של נוטלה ומקפלות שתי פינות נגדיות זו על זו כמו מעטפה. השתיים האחרות נשארות פתוחות כמנהג הדייניש.
  • מניחות על תבנית אפיה מצופה בנייר אפיה במרווחים קטנים (זה לא מתפשט), מברישות בביצה ובוזקות עוד סוכר.
  • אופות 12-15 דק' או כמה שצריך עד להשחמה.

יוצא ממש מכה.


מדי לילה יובל ואני יוצאים ביחד לסגור לתרנגולות את הדלת. או יובל לבד. בעיקר יובל לבד.
ואז יובל הלך לשבוע כדי שאוכל להתכונן לזה שהוא נוסע לחודש בקרוב. אני התחלתי לגייס ילדות שיבואו איתי לסגור כדי שנהיה מספיק רועשות והדובים יסתלקו או שלפחות תהיה מישהי שתוכל להזעיק עזרה כשהוא יתחיל לכרסם אותי.
ערב אחד בעודי מכינה ארוחת ערב ראיתי אור נע בחצר החשוכה. כמה דקות אחר כך נכנס טל, לבדו, הסיר ממצחו את פנס הראש ואמר: "סגרתי לתרנגולות"


בערב האחרון לפני חזרתו של יובל משבוע בחו"ל היינו אמורות לקמזץ עם סוזן. כבר קניתי סמוקיז ולחמניות וחרדל וקטשופ אבל אז קרה לנו גשם והעניין נדחה. לאכול נקניקיות בבית זה קצת עלוב אז החלטתי לצאת עם כל הילדות למסעדה. נסענו עעעעד ווינלו לאכול אצל סיסיז. בדרך חשבתי לי – מעניין מה הן יאכלו, צ'יפס או בייגל. כי ככה הן הילדות שלי. אני יודעת, יש ילדים, קראתי עליהם בספרות פנטזיה, שברגע שהם יודעים לחבר משפט הם כבר אומרים במסעדה: "אני אקח את הסטייק, מדיום רייר" אבל הילדות שלי לא ככה (אור יוצאת דופן. אבל היא מיעוט). הילדות שלי, אילו יכלו, היו אומרות במסעדה: "אני אקח את הפחמימות הכי פשוטות שיש לכם, בלי שום חלבון בבקשה!".
קיצור, באנו, התישבנו, הפכנו בשניה את המסעדה השקטה לקרנבל סוער, וטל זועק "אני רוצה נייר! אני רוצה נייר" אז אור הלכה והביאה צרור תפריטים. ציפיתי שיתחיל "אמא מה יש לי פה לאכול" אבל לא, הן כולן תקעו עיניים בתפריטים בדממה יחסית.
דקותיים אחר כך פרייה המלצרית באה ובעוד אור נטע וקשת לקחו כל אחת מנה של אוכל אמיתי (אני מגמישה פה את ההגדרות. לצורך הדיון סנדויץ וקסדיה יחשבו אוכל אמיתי כי הם לא צ'יפס) טל ניסה לקרוא פריטים מהתפריט וכשהצליח זעק: "Sissie's burger and fries! זה מה שכתוב פה וזה מה שאני רוצה"
ואני, אני ישבתי שם ולא האמנתי למשמע אוזני כשפרייה חזרה על ההזמנה המלאה.
אני במסעדה עם הילדות שלי וכולן הזמינו אוכל אמיתי.
הלוליה.

nettas-locker

יש איזה דב שבכל לילה בא ועושה נזק. שובר דברים, הופך אוכל לתרנגולות ובעיקר מפיל גדרות. זאת הסיבה שהארנבים הציפו את השכונה.
את רובם תפסתי והכנסתי למעצר הגנתי עד שנפתור את בעיית הגדרות. היתר מסתובבים.

hiding-rabbits

free-rabbit

יובל מסתכל בתמונה שלו מגיל ארבע ואומר – מאוד דומה לטלי.
אני מסתכלת ואומרת: כן, מאוד דומה, יש לכם את אותה התספורת. ושניכם בנים. ובלבי חושבת – זה כל הבנים ככה? מזהים אנשים רק לפי השיער? מפסיקים לזהות כשהם מסתפרים? או שזה רק הגבר שלי?
למחרת יובל מראה את התמונה לטלי ושואל אותו אם הילד שבתמונה דומה לטלי. טלי מסתכל ואומר: "מה פתאום דומה לי. אין לי חולצה כזאת".

slocan-river
וזה הנהר שלנו, כפי שצולם לאחרונה על ידי צלם החתונות המקומי לי אור

הגב