יום שני, 20 יוני, 2016, 22:07

אס"ק בבית הספר

בסוף היום באתי לקחת את הפירוגי לתרנגולות. סוף שנה, אני כבר לא אורזת שאריות מארוחות צהריים חמות שמגישה לילדי בית הספר, כותבת על האריזה מה זה וממתי, שמה בפריזר ומשאירה לכוחות השוק הרעבים לטפל בצריכה. כשביום חמישי נשארה לי כמות יפה של פירוגי מבושלים, סידרתי אותם יפה על מגשים, הברשתי בחמאה, שמתי במקרר וקיוויתי לבוא למחרת לחמם ולהגיש למי שרוצה.
לא יצא.
וגם יום שני בא ולא יצא לי אז בסוף יום הלימודים באתי עם דלי. פתחתי את המקרר ו… אין פירוגי. מסתבר שהמורה של ג'-ה' האכיל בהם את התלמידים שלו. יופי. עדיף שהם יאכלו אותם מהתרנגולות.
באותו היום, כשהיתה לו שעה עם הכיתה של הבנות (שיעור צרפתית. הוא מדבר צרפתית, ולא עם מבטא אמריקאי!) הוא הכין איתן קרפים. קרפ זה צרפתי.
הילדות קיבלו בחזרה את המבחן המסכם (של כל השנה) במתמטיקה. כל ילד וילדה קיבלו את המבחן ביחד עם שיחה והערות על מה לעבוד בחופש (שזה מצחיק כי בשנת הלימודים אין להם שיעורי בית אז לצפות שמישהו יעשה משהו בחופש במקום להיות בחוף זה קצת תלוש). אור קיבלה ציון עגול, נטע קיבלה 87 ומילים חמות כי זה מבחן של כיתה ח' (זאת כיתת ו'-ח').
אני חושבת שזה היה המבחן היחיד לסוף שנה זו (בכלל, לא חושבת שהיו להן מבחנים השנה. במתמטיקה היו להם מבדקים כל הזמן אבל לא שמעתי על זה כלום). ביתר המקצועות היו להם עבודות. בצרפתית (לא עם מורה הקרפים, עם המורה המשקיענית שמדברת בריש עגולה) הם הכינו משחק והציגו את הוראות המשחק לכיתה בצרפתית (רק המורה הבינה). בספרות כל התלמידים הכינו רומנים גרפיים. במדע כל הזמן יש להן עבודות שונות. בסדנת העץ הן הכינו מגירות קטנות, יפות להדהים. ועוד. אין מבחנים, אין שיעורי בית והעבודות נעשות בזמן הלימודים. אני מרוצה.

כשהגעתי עם הדלי ראיתי תלמידים מכל הכיתות עם סימנים מצוירים על הפנים. תמהתי. "זה מהמשחק" הסבירו לי. כל בית הספר (חמישים ומשהו תלמידים, ביום שכולם באים), מגיל גן חובה ועד כיתה י', התחלקו ל"בתים" שלהם (קבוצות מעורבות שעשו פחות מדי דברים ביחד במהלך השנה, כל בית מלווה באחד המורים) וביחד עם המורים שיחקו במגרש בחוץ איזה משחק מורכב שאור הסבירה לי איך משחקים ולא לגמרי הבנתי. היו שם חוטים, דגלים, כלא, תופסת, המון אלמנטים. נשמע לי כמו בלגן. הקבוצה של אור ניצחה.

בערב הגיע אימייל מהמורה של הילדות שמברר מה ההורים חושבים על הרעיון שהילדים יצטרפו לטיול של התיכון שבצומת יום לפני סוף השנה (בעוד שבוע ויום). היא נתנה את שם המקום. גיגלתי. מסתבר שזה פארק שעשועים במדינת איידהו שבארה"ב. טיול יום של בית הספר שמחייב דרכון. וואלה.
חככתי בדעתי קצרות, חככתי גם בדעתו של יובל והסכמנו שלא מתאים. לא לנסוע שלוש וחצי שעות לכל כיוון (לא כולל עיכובים בגבול ועצירות פיפי) ובטח שלא להיות בפארק גדול והמוני בלי שיש עליהן עיניים של מבוגר אחראי כל הזמן. אבל יפה מצדה שהציעה.

מה נשאר לנו?
עוד ארוחת צהריים באחריותי, הפעם פיצות מהתנור, ביום חמישי (יהיה לא פשוט. נהיה חזקות). מקווה שיהיה לי צוות תומך של הורים מתנדבים שלא אחטוף מכת שמש והתמוטטות עצבים באותו היום.
ביום רביעי יש לאור ראיון קבלה לתכנית VWP (זאת תכנית האאוטדור היוקרתית. זה אומר דילוג מעל כיתה ח' ישר לט', אם תתקבל). שיזדרזו ויגידו לה שהיא בפנים כדי שהיא תפסיק לתכנן את חייה לכשתלך לבית הספר הרחוק בצומת, אם לא תתקבל.
עוד משהו? נראה לי שלא. בטח יהיה הרבה סוכר בדרך, סופים נוטים להיות זרועים סוכר. לא רק אנדרה מבלה שיעורים במטבח, גם המורה הראשונה לצרפתית תאפה איתם מאפים צרפתיים בשיעור הבא, מלוחים דווקא (תתחרה בפיצות שלי).

היום קשת ואני הכנו משחות מרפאות (גרסה משופרת!) מהשמנים שהיא הכינה בקיץ האחרון כדי לחלק מתנות לצוות המורות. מגיע להן. רובן באמת משקיעניות ומסבירות פנים. זאת השנה הראשונה לי בבית הספר והיא עברה טוב.

keshet1

keshet2

תגובה אחת

הגב