יום שבת, 26 דצמבר, 2015, 12:52

כריסמס 2015. אחד רגוע.

הבנות כבר לא גרות כאן. הן עברו לדירה ששכרנו לטטהלה לכבוד ביקורה.
בדירה של טטהלה יש טלויזיה, אייפד, אייפון ואת הלפטופ של טטהלה. יש גם ממתקים ואין הורים שינטרו את השימוש בממכרים הללו (סוכר ומסכים).
אחרי כמה ימים כאלה, בהם כבר לא היה בית ספר והילדות (עם ביקורי אורח של טל) עברו טרנספורמציה מושלמת לכדי בטטות ספה, יובל החליט לעשות מעשה. כי ככה זה – נותנים למערכת להתאזן לבד ואם זה לא קורה (וזה לא יקרה, כי ממכרים משבשים את ההיגיון) – מתערבים. הילדות לא זזות ומרב עצלות שנחתה עליהן, הן אפילו לא מצליחות לקרוא. אז יובל אמר להן: זמן מסך נקנה בזמן חוץ. אז הן הלכו לעשות קצת טבגונינג (להחליק במגלשות בגבעה המושלגת מאחורי בית הספר).

אבל דבר אחד טוב יצא מהחשיפה הזאת לטלויזיה.
יום אחד נטע חזרה הביתה עם סיפורים על ילדות שצריכות ללכת קילומטרים בשביל למלא ג'ריקן מלוכלך במים (בטח גם יש בו חור) ובדרך הביתה מפריעים להן פילים. והיא רוצה לתרום להן כסף.
אנחנו ישר קיבלנו את המבט הספקני שלנו, הלכנו לחפש את האתר של התכנית וגילינו שזאת תכנית שאפשר לתמוך בה בלב שלם. הם עושים תכניות לקידום ילדים ברחבי העולם ועיקר הכסף מגיע לשטח. אמנם תכנית התרומות מתיחסת למימון של ילד מסוים אבל הכסף מגיע לקהילה, לתכנית קהילתית של חינוך ובריאות.
אחרי שנתנו אישור לעניין וגם הסכמנו לחלוק עלויות עם נטע, היא פנתה לקרוא על ילדות שונות מרחבי העולם ובסוף בחרה בילדה מאינדונזיה. עם נטע, כמו נטע, כל הסיפור מקצה לקצה, מרגע שבאה אלינו עם הרעיון ועד שהטרנזקציה בוצעה, היא העבירה לידינו $200 מחשבון החיסכון שלה למימון חלקה בעסקה והתישבה לכתוב מכתב לילדה מאי שם שפתאום אכפת לה ממנה – לקח בערך שלושה ימים (וגם זה כי אנחנו עיכבנו את זה במשך יומיים).
במהלך תקופת ההמתנה נטע צפתה בסרטונים רבים של הארגון ונחשפה לעניין של הטרדות מיניות שילדות חוות ברחבי העולם בדרך לבית הספר ובכיתה. נדרשנו להסברים אז הסברנו.


יום ראשון, ערב, חושך, כולנו מנומנמות ברחבי הבית (הילדות באו לבקר לכבוד החג הממשמש. אבל הן ממשיכות לישון אצל סבתא), פתאום נטע צועקת: אוטו מכבי אש ברחוב!
כולנו רצות החוצה ורואות במעלה הרחוב כבאית, גוררת עגלה מחופה בחבילות קש ועליה כל הגבעטרון, מזמרים שירי חג. הרכב עשה מאמצים להסתובב שכן הרחוב שלנו הוא ללא מוצא. הייתי מצפה ממי שנוהג כבר כמה עשרות שנים בכרכרה רתומה לאיילים שיהיה לו יותר פשוט לעשות רוורס עם עגלה.

carol1

כשהם גמרו להסתובב הם ירדו ברחוב ועברו לידנו, שרים על לילה שקט. נטע, לבושה בחולצה דקה ועליה ווסט חמים, רצה לעברם מנופפת בידה הפנויה, בעוד ידה השניה מחזיקה את טל שלמרבה המזל נעל מגפיים ולבש מעיל בזמן שסנטה נאבק ברוורסים.

carol2

הם טיפסו על העגלה והתרחקו לתוך החושך, כשאני צועקת אחריהם "תתקשרו כשתסיימו, אני אבוא לאסוף אתכן".

"עם מי נתת לילדות שלך ללכת עכשיו?"
"לא יודעת. היה חושך…"
"?"
"מה, היתה שם כבאית, בטח היו שם אנשים טובים"

שעה מאוחר יותר, כשארוחת הערב התקררה והדאגות של אבא התחממו, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע בעקבות אורות בוהקים ברחבי סלוקן. את הילדות מצאתי באולם הקהילתי בדרכן החוצה. מסתבר שהחבורה המזמרת עברה בין בתים שנרשמו לתחרות הקישוט וכשסיימו נאספו לנשנוש עוגיות ג'ינג'ר והצבעה. העגלה היתה, כמובן, מלאה רק באנשים שהן הכירו בשמם (כשיש מספיק אור לראות את פניהם). בדרך הביתה שמעתי סיפורים על בתים מקושטים. הורדנו את השכנה בבית שלה ולא יכולתי שלא לשים לב ששרשרת האורות שהיא זרקה ברישול על הגדר שלה יוצרת צורה. אפשר להגיד שזאת צורה של פיל עם אזניים קטנות וחדק גדול.


לא צליתי הודו עבור המשפחה השנה, עדיין (אני אצלה, בתאריך ש-א-ני-אב-חר-!) אבל כן צליתי שניים בשביל הפודבנק ואת המיץ שלהם שמרתי לעצמי והכנתי ממנו סטאפינג, כי זה החלק הכי שווה בסיפור. צליתי עוף קטן (שגידלתי בעצמי) מעל תבנית ע-צו-מה של סטאפינג. אחר כך עשיתי אמבטיית סטאפינג, בניתי איגלו מסאטפינג אבל עדיין נשאר לי אז עשיתי לי ארוחת בוקר מבוססת סאטפינג.
היה, כמובן, מעולה (וממלא).

stuffin-egg

stuffinegg2

אני לא מכירה אנשים שחוגגים את כריסמס בהקשר הדתי שלו אבל מסורות אירופאיות יש פה בשפע והן נחלקות באופן גס למי שחוגגים עם ארוחה גדולה בערב החג ומי שחוגגים עם הודו ביום החג (24 או 25 לחודש). יש גם ניואנסים של מועדי פתיחת המתנות ומאכלי החג המתוקים. אנחנו לא מדקדקים בעניין והשנה בעיקר לא היה לי כח לעשות כלום, לכן התאימה לי ההזמנה לחגוג ערב חג אצל חיה. לא הודו, לא ישיבה סביב שולחן עם מאה מנות, מסיבת פיצה.
יש להם בבית תנור לבנים מהסוג שבונים בית סביבו. פיטר בנה אותו והכניס שם רכיב של תנור אפיה.
הבית שלהם להט מחום כי לגיבוי הדליקו גם את תנור העצים ה"קטן", שיהיה אפשר לאפות שתי פיצות במקביל.
טוב שיש לי הרגל ללבוש גופיה מתחת לבגדים הארוכים אם כי במקרה הזה גם הגופיה הרגישה יותר מדי.

הבאתי איתי דלי של בצק, קופסאות עם תוספות ושקית של מוצרלה מגוררת. הפיצות זרמו אל התנור וממנו בזמן שסטף ערבבה משקאות בבלנדר. זה היה משעשע לראות את טל יושב על הבר שבמטבח בזמן שסטף, מצידו השני של הבר, מרסקת תותים קפואים לכדי דקירי ילדים עבורו.
אני חושבת שזה קונספט מגניב, מסיבת פיצות.


בוקר כריסמס זה המועד שלפי המסורת האמריקאית, כפי שבאה לידי ביטוי בסרטים, הילדים יורדים ביחד במדרגות ופותחים מתנות שחיכו להם מתחת לעץ שבועיים. אני לא בעד להוציא את המיץ לכן שפכנו את המתנות מתחת לעץ ערב קודם. כשאני ירדתי במדרגות באותו הבוקר הסלון כבר היה מרוצף בניירות עטיפה מאותו חלק של המתנות שכבר נפתח. אבל עוד היה הרבה מה לפתוח כי הילדות עבדו שבועות על הכנת מתנות ועיטופן.

השנה, כדי למנוע קקפוניה בעיניים שלי, קניתי גליל אחד גדול גדול של נייר עטיפה.

השנה, כדי למנוע קקפוניה בעיניים שלי, קניתי גליל אחד גדול גדול של נייר עטיפה.

והיו גם כמה מתנות שהגיעו לשם ברגע האחרון מגורמי חוץ כמו המתקן הזה, מעשה ידיעה להתפאר של עדידה, שיביא את הציפורים אל סף חלוננו מדי בוקר (עוד לפני הצבתו נצפה עורבני כחול מסתובב בחצר).

birdfeeder1

נשאר רק למצוא איך ללמד את הציפורים שיש אצלנו במרפסת אוכל.

נשאר רק למצוא איך ללמד את הציפורים שיש אצלנו במרפסת אוכל.

עצה לקינוח, ממני אלי ואל כל מי שרוצה להכין מתנות למועד מסוים – אם זה משהו סרוג, כדאי ללכת רק על פרויקט לא גדול מדי, עם החוט הכי עבה שיש. יום אחד אני אוכל לחשוף את הפרויקט שלימד אותי את השיעור הזה אבל בינתיים, הנה משהו שסרגתי עם חוטים עבים למתנת חג לגננת של טלי.

ריבוע גרני ינשופי, סרוג בחוט עבה במיוחד במסרגה 12 ממ בערך

ריבוע גרני ינשופי, סרוג בחוט עבה במיוחד במסרגה 12 ממ בערך

הריבוע התישב על גבי כרית אותה סרגתי מחוט קצת יותר דק אבל עדיין, שמנמן

הריבוע התישב על גבי כרית אותה סרגתי מחוט קצת יותר דק אבל עדיין, שמנמן

ויש שם מקום לחנות את הספר שבדיוק קוראות, בתנאי שזה לא הספר שקיבלתי במתנה לכריסמס ששוקל יותר מהלפטופ שלי

ויש שם מקום לחנות את הספר שבדיוק קוראות, בתנאי שזה לא הספר שקיבלתי במתנה לכריסמס ששוקל יותר מהלפטופ שלי

הגב