יום שני, 01 יוני, 2015, 14:03

משהו שיכול להפוך אותך לצמחונית

אבל הוא לא הפך.
אני חושבת שזה הוגן שזה יהיה חלק מהעסקה. מי שבוחרת לאכול בשר, שתבין את ההשלכות. שתדע שזה נוטל חיים של יצור חי. לא ילדים, בטח לא הילדות שחיות על חומוס, אבל כל היתר. כי לקרוא לזה עוף לא הופך את זה לפחות תרנגולות.

מכאן זה הולך להיות גרפי. עם דם. (אזהרה).

זה התחיל מזה שרצינו לקבל לידינו קצת יותר שליטה על מקורות המזון שלנו ועל איכותו. במיוחד מוצרים מהחי.
יש לי מקור טוב לחלב עזים ופרות ואת הבשר אני משתדלת לקנות ממגדלים מקומיים. זה אמנם יותר יקר מאשר בשר מגידול מסחרי בקנה מידה גדול אבל אני משקללת פנימה גם ערכים שחשובים לי. נכון שצריך להרוג את החיה בשביל שאוכל אותה אבל זה משנה לי אם תנאי המחיה שלה היו טובים מראשיתם ועד סופם.

עוף זה דבר יקר במיוחד לקנות מקומי. אין לי מושג כמה זה יעלה השנה ביחס לבקר (שמחירו מאמיר בהתמדה) אבל בקיץ שעבר זה היה סביב 5.5$ לפאונד (12$ לקילו). ואני מדברת על עוף שלם, לא חלקים נבחרים. בקיץ שעבר השקעתי בשלושה עופות מקומיים וזה עלה לי מעל מאה דולר. עם כל חיבתן של הבנות לפולקעס, זה קצת מוגזם (ועוד יצאו לי רק שישה פולקעס מכל העסקה הזאת).
באותה התקופה, לשם ההשוואה, טלה מקומי עלה 6.5$ לפאונד (בקניה של טלה שלם) ובקר עלה משמעותית פחות.
אני יודעת שאם יורדות בסטנדרט גם המחירים יורדים. הנה, למשל, לפני כמה ימים כשעשיתי קניות מעדניה בהפסקה בין הופעות הריקוד של הילדות, קניתי עוף בגריל, שלם, ב9$ (זה היה עוף של 900 גר' אבל עדיין, היו לו שני פולקעס…). מעניין כמה יוצא למגדל מכל הסיפור וכמה גדול צריך להיות הלול שלו בשביל לצאת מהחובות הבלתי נגמרים.

השנה, לכבוד מעבר התרנגולת המטילות למתקן גדול יותר ופינוי הלול הנייד שלי לצרכים אחרים, אני מתכוונת לנסות לגדל תרנגולות לבשר בעצמי. כבר הזמנתי עשרה אפרוחים. נראה איך זה יעבוד.
מכיוון שמדובר על גידול קצר מועד (חודשיים שלושה) של קבוצה מוגדרת ומגודרת, אוכל לדעת בדיוק רב כמה זה עולה.
מה שטוב עם תרנגולות לבשר, זה שבקיץ יש לאן לקחת אותן לשחיטה. לוקחות ארגז נשיאה לכלב, שמות בתוכו את התרנגולות, נוסעות לווילו, מגישות לה תרנגולות, משלמות 3$ לראש ומקבלות עופות בלי ראשים ואת כל הכבדים צרורים בשקית. מאוד מנותק ונח.

בניגוד לתרנגולות לבשר שהן יצורים שרק אוכלים וגדלים ואין להן חן (כך אומרות), תרנגולות לביצים מהזנים שאנחנו מגדלים הן יצורים חמודים מאין כמוהם ולראות אותן מסתובבות בחצר שלהן, מנקרות חרקים, מתפלשות בעפר או מנהלות שיחה ערה בצל המייפל זאת תאווה לעיניים ולאזניים.
ארנבים מקפצים הם יצורים חמודים גם אבל למרות מאמצי גידור חוזרים ונשנים, השמוקים הקטנים ממשיכים לברוח מחצר התרנגולות, לטייל בשכונה ולבוא לקינוח בגינה. זה חמוד לראות אותם אבל פחות חמוד לראות את החסה שלא מצליחה לגדול ואת התותים המתמעטים בעודם לבנים, שלא לדבר על זה שהביקורים שלהם מסכנים את יחסי הטובים עם השכנה.
הארנבים צריכים לעבור לגור במקום המיועד לארנבים, רחב ידיים, מוגן מטורפים, מאפשר חפירה אך לא בריחה, מוגן ממזג אויר קשה, מאפשר כניסה של אנשים כשהם רוצים. זה יתכן, זה אפשרי, אבל אני עוד חוקרת ומתכננת וזה יקח זמן. המסקנה המצערת היא שהם צריכים להיכנס לוילה, זאת אומרת שהדייר בוילה צריך לצאת ולעבור למטבח.

הארנב בוילה הוא אחד מהארנבים שהגיעו לפה לפני כמה חדשים, ארנבים ממוצא מעורב. הוא הופרד מאחיו ואחיותיו מיד עם הגיעם לכאן (העילה: הפרווה שלו פחות סמיכה, בלי ראסטות, ויכולתי לזהות אותו כזכר ולא רציתי שאחים ואחיות, ועוד צעירים כלכך, יתחילו להשתעשע פה כמו שפנים). הוא זכה במגורים בוילה (כלוב+מאורה). מאז הוא שם. זה עצוב לראות אותו בכלוב אבל לפחות הוא חי על כופתיות, עשב טרי ושאריות תפוחים שהוא אוהב במיוחד.
את האחרים אני צריכה ללכוד איכשהו (איך? איך?) ולתת להם הזדמנות לגדול קצת.
אבל דבר ראשון אני צריכה לפנות את הוילה.

זה כבר שבועות שאני רואה סרטונים שמסבירים איך להרוג ואז להפשיט ארנב.
ממה שאני מזהה, יש שלוש דרכים. הראשונה היא לתת מכה כדי להמם (לא להרוג) – חפץ קהה בבסיס האזניים – ואז לתלות הפוכים, לעשות חתך בגרון ולתת להם לדמם.
השנייה – לירות במצח. זה נחשב הכי מהיר ונטול סבל.
הדרך השלישית והכי נפוצה בשימוש ביתי היא המשיכה. בין אם בעזרת מתקן יעודי ובין אם בעזרת מקל של מטאטא המוצמד לעורף, הראש מעוגן בזמן שהגוף מקבל משיכה מהרגליים והמפרקת נשברת.

בניתי לי מתקן שיכול לעזור בטכניקה השלישית. קיוויתי שבניתי אותו טוב (טעיתי).
הכנתי מתקן תליה לצרכי הפשטה: לוח עם מסמרים קטנים, מסמרים גדולים ולולאות מחוט ברזל. שלוש אפשרויות. דילגתי על האפשרות הרביעית שהיא לולאות מתהדקות מחוט רגיל. את זה אני אנסה בפעם הבאה.

ראיתי שוב ושוב את הסרטונים.

הגיע יום שני. היום. לקחתי את הילדות להומלינקס, נשארתי שם למפגש הורים, חזרתי הביתה למה שנשאר לי משעות הזהב שלי והחלטתי להפסיק להסתובב סביב זה, to woman up ולבצע.
הכנתי רשימה של כל הציוד הנדרש (סכין, אבן משחזת, דלי עם שקית אשפה לשים מתחת, קערות וכו'), ראיתי בפעם האחרונה את הוידאו החביב עלי בנושא תוך שאני רושמת לי ראשי פרקים למקרה שאשכח, אספתי את הציוד, סידרתי הכל במקום ופתחתי את הדלת של המאורה בוילה.
הוצאתי אותו.
ראיתי שהוא משתולל אלא אם אני מחזיקה אותו בצורה מאוד מסוימת. החלטתי לא להיאבק עם המתקן הכושל שלי.
נתתי לו מכה בבסיס האזניים.
החזקתי אותו ברגליו האחוריות, המום.
מה עכשיו?

ניסיתי להשתמש במתקן.
לא נראה שזה עובד.
הלכתי על שיטת "מקל של מטאטא, בלי המקל". הייתי חייבת לאלתר משהו, תיכף הוא מתעורר עם כאב ראש.
תחושת המתיחה בגוף הרגישה נכונה.
לפי ההנחיות אני אמורה לתלות אותו הפוך מהרגליים לפני שהעצבים מתחילים לפעול.
הנחתי אותו על הדשא. אני לא תולה אותו לפני שאני בטוחה במאה אחוז שהוא מת. חסר לי שהוא יתעורר תלוי.
כנראה שאז התחילו העצבים לפעול את פעולתם.
אני מקווה שאלו היו עצבים.
הוא הרביץ כמה קפיצות תוך כדי השמעת זעקות ארנביות (יש דבר כזה), הופ לתוך מגש איסוף שמונח מתחת לכלוב כדי לאסוף קקי, כל הגפיים מקפצצים, הגוף נזרק משם למגש השני שלידו, הארנב הזה מראה לי מאיפה מחרבן הארנב ואיך כל זה נאסף על הפרווה שלו.
אחרי 15 שניות ארוכות מאוד נהיה שם שקט ואני אספתי אותו משם, דומם, והעברתי למתקן התלייה המגוון שלי. התחלתי עם הטבעות אבל מהר מאוד עברתי למסמרי עשר. זה לא מחליק.
גיליתי שסכין הפירוק שלי לא עובר פרווה כמו שצריך כך שלא הצלחתי להרחיק את הראש כשלב ראשון. ויתרתי על התכנית לעשות משהו עם הפרווה (זה ארנב אנגורה מעורב. חבל).
להפשיט ארנב זה לא מסובך. זה באמת יורד כמו סוודר אחרי שמשחררות את הגרביים האחוריים.
אחרי פתיחת הבטן עשיתי כל מה שנדרש, שלפוחית שתן תחילה ואחר כך כל היתר בסדר גרבטציוני יורד.

כשנגעתי בבשר הוא עוד היה חם.
השתדלתי לא לחשוב על זה שלפני כמה דקות (הרבה דקות. כלכך התעכבתי שהייתי צריכה להתקשר לחברה שתיקח את הבנות מבית הספר אליה, שלא יפריעו לי באמצע) הוא עוד קיפץ לו בכלוב, לועס עלים של בוראג' שקטפתי עבורו הבוקר.
קטמתי כפות קדמיות, הצלחתי להפריד את הראש בלי שהוא מסתכל עלי (היה לו סוודר על הראש), קטמתי כפות אחוריות שהחזיקו הכל במקום, אספתי את הסכינים והמזמרה, הקערית עם הכבד-לב-כליות, הקערית עם הריאות (למה הן לבנות? זה לא נראה לי כמו משהו שאוכלים), הקערה הגדולה עם הארנב ולקחתי הכל למטבח.
שטפתי את כתמי הדם מהשולחן והעץ, פירקתי את מתקן התליה ממקומו על העץ (עם כמה שזה לא סביר שמישהי תטפס על הדובדבן בעונת התולעים המרחפות, לא הייתי רוצה שמישהי מהן תינעץ על מסמר עשר בדרך למעלה) והלכתי להשלים את הפירוק במטבח.

עכשיו יש לי קופסא עם ארנב מפורק, קופסא עם חלקי פנים, שקית סגורה עם כל היתר (מחר המזבלה פתוחה), כלוב ריק ו3 ילדות שצריך לספר להן מתישהו מה קרה.

7 Comments

  • נעמה הגיב:

    אחרי יומיים במקרר החלטתי לבשל אותו.
    מחלקי הפנים הכנתי מעורב מחבתי עם בצל ותפוחי אדמה ותבלין גריל. יצא מעולה שבמעולים. חלקתי את זה עם אשה אחרי לידה.

    את היתר בישלתי בלחץ זמן ולחצים אחרים. חרדתי מהתגובה של הילדות.
    יצא לי לא טעים בהתאם.
    כשהבנות הגיעו לשולחן היו שם שניצלים וצלי שאני לא הייתי מסוגלת לאכול כי הבטן שלי הפוכה. קשת הספיקה לגנוב כמה לפני הארוחה. אני לא מונעת מילדות "לגנוב" אוכל, אלא אם אלה מצרכים שקולים למתכון מסוים.
    איך שהגעתי לשולחן אמרתי שהערב אוכלות ארנב. שתי הבנות שכבר לעסו – ירקו.
    הילדות אכלו מלפפונים לארוחת ערב (זאת היתה התוספת).

    הערב הכנתי מרק ארנב עם אטריות. הגשתי לשולחן. אמרתי שזה ארנב. הילדות אכלו מרק ואטריות בלי הבשר. התקדמות.
    קיימנו דיונים על בחירות שונות ולמה לאכול בשר שגידלנו בעצמנו זאת אפשרות טובה.

    נראה לי שיהיו לנו עוד הרבה דיונים.

  • בשמת_א הגיב:

    לגמרי מבינה את החשיבות של אכילת חיה שגידלנו בעצמנו. מצד שני, גם אני תוצר של הנתק הזה מבעלי החיים ושל מודל "אהבת הטבע" של המאה ה-19, ומי שגדל בתוך התרבות הזאת, יש אצלו טאבו חזק מאוד על אכילת "חיית מחמד" (כל מה שהוגדר כחיית מחמד, נעשה מייד ולאלתר טאבו לאכילה). מאוד מאוד קשה. בדיוק על זה אני מלמדת קורס באוניברסיטה הסמסטר הזה.

    • נעמה הגיב:

      הקורסים שאת מלמדת תמיד נשמעים מאוד מעניינים.
      אני לא יכולה לבוא לשמוע אבל אם את מוציאה אותם בספר, אני אשמח לקנות!

  • Ayelet הגיב:

    ואו- יש לך אומץ. כל הכבוד על ההחלטה והביצוע. מתעתדת לעשות זאת שוב? מענין אם נהיה יותר קל (לא רק מעשית, אלא מנטאלית).

    • נעמה הגיב:

      זה בטח יהיה יותר קל לביצוע עם סכין שיכול למשימה… מבחינה מנטלית -ימים יגידו. זאת היתה טבילת האש, לראות אם אני מסוגלת, לפני שאני מביאה לפה ארנבת וארנב שיקימו שושלת.

  • Maya הגיב:

    וואו.. כבוד. אבל ארנב זה בשר ממש רזה, מה בדבר איזה חזרזיר?

    • נעמה הגיב:

      את צריכה לזכור שאני גרה "בעיר" ויש לי ארבע ילדות.
      אני מנסה. מנסה תרנגולות לבשר, שזה אמור להיות קל וקצר.
      רוצה לנסות ארנבים שגם זה לא דורש יותר מדי תשתית ואפשר "לקצור" לבד.
      לגדל חיות גדולות יותר זה יותר מחויבות ויותר השקעה ויותר סיכון אבל אולי, מי יודע. מה שטוב זה שיש פה בעמק מקום אליו אני יכולה להביא חיה (אולי מתה) ולקבל אותה מפורקת וארוזה לפי רצוני אז העניין הזה פתור.

      (stay tuned….;-) )

הגב