יום רביעי, 08 אפריל, 2015, 11:21

פיקסי

לפני שנה זה התחיל.
היא התחילה לבקש ואני חשבתי – אין מצב. יש לי מספיק על הראש.
ביקשתי ממנה להראות רצינות ואחריות כדי שאדע שזה לא הולך ליפול עלי.
היא הראתה.
כשהחורף התחיל להיגמר והתקרבנו לזמן היעד, שלחתי אותה ללמוד את הנושא כי כבר למדתי שפה אנשים מאוד רציניים ביחס לחיות שלהם ולא רציתי להופתע. היא הלכה לראיין בעלות חתולים וביררה מה ההוצאות הצפויות לנו. אחר כך סיכמנו את התנאים (הוצאה ראשונית עלינו, מתנה ליומולדת, תחזוקה – חצי חצי). השלב הבא היה קריאה מדוקדקת שלה באתר הSPCA (צער בעלי חיים) ומעקב אחרי חתולים מועמדים לאימוץ.
איילה, חברה של קשת, בדיוק אימצה משם חתולה ויכלה לתת חוות דעת על חתולות שבילו שם כבר זמן והפער בין הנחמדות שלהן על המסך למציאות הבלתי ידידותית.

הלכנו לשם.
נטע התלטפה קצרות עם חתולה אחת עד שזאת ברחה למקום שרק חתולות יכולות להגיע אליו. שאר החתולים לא התאימו לה. נאלצנו להמשיך בדרך.
הנחתי שזה יקח עוד הרבה זמן.

ואז איילה היתה צריכה לנסוע לכמה שבועות לסבתא שלה ואנחנו זכינו לארח את מיאוזי. ארגז צרכים, אוכל במשורה (חתולה בדיאטה), קיא על השטיח, כל החבילה. בלילותיים הראשונים חשבתי שזהו, לא מתאים, מה אני צריכה חתולה שתרעיש לי את הלילות ותעיר אותי משנתי, לא מספיקים לי תינוקים?
אבל אז (באותו יום בו היה לי אורח לילי על שתיים) היא הראתה לנו איך היא תופסת עכבר (צריך ללמד אותה לא לשחרר אותו) ומאז בכל פעם ששמעתי רשרוש בגומחה של הארובה בחדר השינה קראתי למיאוזי, גם אם זה היה באמצע הלילה, והיא באה בשמחה והתלהבות, תפסה עמדה מול הגומחה, שמרה עליה בעוז והתמדה ואני ידעתי ששום עכבר לא יתקוף אותי עכשיו.
נטע שמחה מנוכחותה, קשת התלטפה איתה, טל לא ניסה לבעוט בה (כמו שהוא אוהב עם התרנגולות, משום מה) וליתר בני הבית היא הביאה רכות ושלווה אז הבנו שיש פה משהו מעבר לסיפוק המאוויים של נטע.
כן, יש בזה משהו.

כמה ימים אחרי שמיאוזי חזרה לביתה נסעתי לנלסון כדי להצטייד במה שצריך לפני שהסבתות באות: מנורות עם אור חזק ועצים מטופלים כדי לבנות מדרגות חדשות.
לקחתי את נטע איתי. עצרנו בSPCA. הלכנו לאחד מהחדרים הפרטיים של החתולים. היה שם חתול לבן, רוסי. הוא היה שם גם בביקור הקודם. חתול אדיש משהו. ראיתי שיש לו פצע על הצוואר וחשבתי לי שהוא בטח לא חביב הקהל. התאמצתי לחבב אותו.
הצלחתי לשכנע אותו לשבת על ברכי וליטפתי אותו.
עם כל ליטוף נערמה על ירכיי ערימת שיער לבנה.
עם כל ערימה שנערמה אהבתי אותו פחות ופחות.
זאת אהבה התלויה בדבר. אני לא אוהבת שערות של חיות בכל מקום.
בואי נבדוק מי עוד נמצא כאן.


נטע מבררת אם Tiny Cat, עליה קראה ממושכות באתר שלהם וסימנה כמועמדת מובילה, עדיין איתם. הם מצביעים על דלת החדר הפרטי השני ונטע ואני נכנסות.
חתולה צעירה, שחורה, קצרת שיער.
נטע מתקרבת לאט, טייני משתפת פעולה. אחרי שהן מתלטפות קצת אני מנסה בעצמי. היא ידידותית ונעימה ו… (אני מלטפת אותה שוב ושוב) לא משירה שערות.
נטע, את רוצה את טייני?
נטע מהנהנת בהתלהבות.
אני לא אומרת כלום.
משאירה את נטע להתלטף ולשחק והולכת לדלפק הקבלה לברר אם יש שריטות קודמות (אין. נדחתה ממשפחתה הקודמת על רקע תינוק חדש בבית) ומתחילה בתהליך אימוץ. הם שואלים אותי שאלות שונות שתפקידן לוודא שאני לא מופרעת שתתעלל בחתולה, שאני יודעת כמה זה הולך לעלות לי (אוכל, וטרינר וכו') ושיש התאמה בין המשפחה והחתולה.
אני לא אומרת כלום לנטע אבל היא מציצה מדי פעם מהחדר, רואה אותי מתעסקת בניירת ואומרת לטייני – נראה לי שאת חוזרת איתנו הביתה היום!
המון ניירת אבל בסוף נחתמו המסמכים, שולמו השלמונים (160$)שלנו, וחתולה אחת צעירה, שחורה, קצרת שיער, יצאה איתנו משם ארוזה בתוך מה שהיה ארגז ההתכרבלות שלה (הברקה עיצובית) עם השמיכה המוכרת שלה וכמה מהצעצועים שלה, עם ארגז-קקי שהם מצאו שם עבורנו ועם שקית אוכל אליו היא רגילה.
יחד איתה קיבלנו גם תיקיית מסמכי אימוץ, ביטוח רפואי לשישה שבועות, שובר לביקור וטרינר, שקית אוכל, שובר לדיסקית חרוטה ו… מה עוד? זאת תיקייה די עבה.

לא חשבתי שזה יקרה כלכך מהר. אמא של איילה סיפרה שהיו צריכות לבקר שם כמה פעמים עד שמצאו חתולה מתאימה. לנטע אמרתי, לפני שיצאנו, שלא סביר שנחזור עם חתול הביתה.
והנה אני, שנה ומשהו אחרי שאמרתי לילדות בבדיחות הדעת שיש סיכוי בעתיד שאחשוב על אימוץ של חתול – מאמצת חתולה. והיא מצטרפת לתרנגולות ולארנבים. מה נהיה ממני?

היא באמת מתוקה, פיקסי.
לעתים רחוקות היא תפצח במסיבת חצות, משתוללת סביב ביצת פלסטיק, מעיפה אותה לכאן ולשם, תוקפת אותה, מחליקה אותה על הרצפה, מרעישה. לרב היא עסוקה בעניניה, מבקרת מדי פעם בסלון, אם אינו הומה מדי, ישנה ליד הראש של נטע, עושה רק בארגז, משתמשת יפה בדלת החתולים, לוכדת יתושים (!!), משרה שלווה חתולית על פני כל הבית וגורמת לנטע אושר.

4 Comments

  • נעמה הגיב:

    הופתעתי למצוא את הפוסט הזה בין ה"בלתי מפורסמים" אז עכשיו, אחרי שפיקסי לא איתנו כבר כמה חודשים, הוא רואה אור ונותן לי מידע להשוואה.
    עם אליוט, שאימצנו כגור(ה) מאנשים ולא מSPCA היו הוצאות הרבה יותר גבוהות. חבילת חיסונים ותילוע – $180 . עיקור – $140 אם זה זכר, מעל $200 אם זאת נקבה (וזאת נקבה). וכמובן – הטירחה שבשני ביקורים אצל הוטרינר.
    אז יותר זול לאמץ חתולה בוגרת. (מאידך, מפסידות את המתיקות של גורה צעירה)

  • בשמת_א הגיב:

    מדוע פיקסי כבר לא איתכם? סלחה על השאלה, אני סנילית.

    ואין שום ספק בתרומה של החתול לבית ולמשפחה. כולל אחד שמשיר פה שערות בכמויות מסחריות (אחד הסיכונים של אימוץ כגור. חשבנו שאימצנו חתול רחוב אבל הוא גדל להיות משהו מפואר ביותר). אמנם דורש טיפול כמו פעוט, אבל כמות האושר בהתאם.

    • נעמה הגיב:

      פיקסי נעלמה לפני כמה חודשים. פיקסי היתה חתולת בית/חוץ ויום וכנראה קרה לה מה שקרה להרבה חיות בית ומשק בחודשים האחרונים – הן פגשו חית בר. אולי זאת היתה פומת הרים (יש אחד או כמה שמסתובבים בסביבת מגורים לאחרונה) אולי זאב ערבות, לא יודעת. אבל היא כבר לא כאן.ועכשיו יש לנו את אליוט שאסור לה לצאת.

    • נעמה מהיער הגיב:

      תראי פה, סרטון טרי מלפני כמה ימים מהפרובינציה השכנה. לצערי זה דרך פייסבוק אז את צריכה להיות לוגדאין לפ"ב בשביל לראות. בסרטון – שונר מצוי (מה שאנחנו מכנות בובקט) בפעולה. וחתולה איטית מארנבת. https://www.facebook.com/tyler.j.kelly.77/videos/10156128504081031/

הגב