יום שלישי, 16 דצמבר, 2014, 12:23

מסיבה בבית הספר (אור שני, 2014)

ביום ההולדת של נטע וטל הם לקחו צ'ופרים לחברות בגן ובבית הספר. טל לקח צנצנות קטנות של רסק תפוחים וחבילות אישיות של חטיף אצות. גם יצא שבאותו היום הם הכינו פיצה בגן (מזימה של נטלי לעבוד איתם על התנועה של חיתוך בגלגלת). יצא חגיגי מאוד.

מילה בעניין רסק תפוחים. שנים התעצלתי להכין ולשמר למרות שאני מאוד אוהבת ותפוחים זה מקומי, כי לא מתחשק לי לקלף תפוחים. יש גם שיטה לא לקלף אבל להעביר אחר כך במטחנה יעודית שזה עונש אחר.
אבל השנה פתאום בא לי רעיון. הנה הוא, לטובת מי שהרעיון עוד לא בא לה.

רסק תפוחים. כלום עבודה

לוקחות תפוחים, חותכות לרבעים וחותכות החוצה את הרבע של הליבה שיש בכל חלק.
שמות בבלנדר טוב (ויטמיקס) עם קצת מים שיעזרו להתחיל את התהליך.
אני שמה גם כפית ויטמין c כדי למנוע השחמה.
עושות מזה שמוצי חלק (יהיו פירורים של קליפה. זה בסדר).
שמות בסיר על הכיריים או בסיר לבישול איטי או בסיר בתנור.
מביאות לרתיחה ומבשלות עוד כחצי שעה עד שהפירורים של הקליפות רכים והרסק כולו עגול בפה.
אם רוצות להמתיק אז ממתיקות.
שמות בצנצנות קטנות ואוכלות כמו מעדן. כי זה מה שזה.

הלכתי לחפש אם כתבתי כבר על הפטנט לרסק בבלוג. לא מצאתי. אבל מצאתי מתכון לירוקדה תפוחים ומכיוון שבארצות החום זוהי עונת הסרפדים, אולי זה יהיה מועיל למישהי.

במקור רציתי להכין לטל עוגה אבל נטלי אמרה שזה בעייתי כי אולי ההורים האחרים לא רוצים שהילדים יאכלו סוכר בגנון. אז ויתרתי על עוגה ועכשיו אני אוהבת את נטלי אפילו יותר מקודם.


אחה"צ היה בבית הספר Xmas concert. בשנה שעברה ערכו את זה בקיצור נמרץ במהלך יום הלימודים אבל הפעם זה היה בערב, בהרחבה, עם ארוחת ערב לקינוח.
הכיתה של הילדות הכינה מחרוזת שירים. לא היה להם מי יודע מה זה זמן להתכונן אבל יצא חמוד לאללה. במיוחד הקטע של הג'ינגל-בל בצרפתית.

שירים חמודים ברוח החג, כולל השמות של האיילים שתמיד נשמעים לי כאילו המציאו אותם על המקום.

הכיתה של הילדות

הכיתה של הילדות

חוץ מהן הופיעו התלמידים האחרים בהרכבים שונים. זה היה מופע ארוך מאוד ואת רובו לא ראיתי כי רצתי אחרי טל ברחבי בית הספר. נאלצנו לצאת בדיוק כשמאטריה וג'וזי נתנו הופעה של שירה וריקוד.

שרה ורוקדת

שרה ורוקדת

אחד מתוק

אחד מתוק

אחת מקושטת

אחת מקושטת

איפה המספריים?

איפה המספריים?

אורקי

אורקי

כמובן שאין אירוע בתקופה זו שלא נוכח בו המזוקן.
הוא מצלצל בפעמון כל הדרך עד לכיסא שהכינו לו מראש והילדים נעמדים בתור לשבת בחיקו ולפטפט איתו קצרות. היית טוב? מה תרצה? אני אשתדל.

אני כאן!

אני כאן!

סנטה ובני

סנטה ובני

אני משתדלת לקחת את זה בקלילות פולקלוריסטית ולהימנע מגלגולי עיניים. לרב זה מצליח.


ממתק לקינוח – טל מג'ברש.

4 Comments

הגב