יום שלישי, 16 דצמבר, 2014, 21:16

נובמבר 2014 בתמונות

נובמבר מתחיל בדיוק כשהאלווין נגמר, רוכב על הרים של סוכר.

שניים שטים

שניים שטים

חשבתי לתומי שאני עומדת בפני עידן של חטיפים מלוחים אבל הבנות הביאו איתן מספיק ממתקים שהדעת לא סובלת (או לפחות אמא לא) ושתו לי את כולם עם ההחלפות.

בסירת הצ'יפסים

בסירת הצ'יפסים

הוא מתוק, המלח המלוח הזה.

פשוש רימוני

פשוש רימוני

ממתק חריג שהרשנו להן להשאיר (למרות שהרעיון להשתמש בו לניסויים מדעיים היה מפתה) היה פחית קולה. אמרנו – בסוף הן יפלו בקולה, עדיף שחשיפה ראשונה תהיה בסביבה בטוחה.

אירוע פתיחה

אירוע פתיחה

הנה זה בא

הנה זה בא

ההתרגשות גוברת

ההתרגשות גוברת

אור טועמת

אור טועמת

הושיעוני

הושיעוני

בזהירות

בזהירות

עכשיו אני

עכשיו אני

סיכום הניסוי: אור לא התלהבה, נטע וקשת נפלו בסוכר בקלות.

לכבוד האלווין אור קישטה לגמרי לבדה את המרפסת. את הרוחות היא יצרה מטישואים.

רוחות במרפסת

רוחות במרפסת

את קורי העכביש היא קלעה בסבלנות מחוט.

קורי עכביש אימתניים

קורי עכביש אימתניים

מרפסת ספוקית

מרפסת ספוקית

טל אוהב רימונים. בהתחלה זה היה תיק לפרק אותם עבורו אבל אז התברר שהוא יכול לבד, כך שגם אני לא צריכה להתעסק עם זה וגם יש שקט במשך 10 דק' רצופות.

ילד יסודי

ילד יסודי

סביב אמצע החודש נכנסתי סוףסוף למועדון הנשים הלוהטות. ז"א – נהייתי בת 40.
לכבוד יום ההולדת הייתי חולה וביליתי את היום בגסיסה איטית, במקום לבלות עם חברותי בנות החמישים פלוס שהכינו מספיק סושי בשביל לעשות בו אמבטיה. בלעדי. ואף הכינו לי עוגה אבל אני, כאמור, הייתי עסוקה בגסיסה.

השקיעו בי, הילדות שלי!

השקיעו בי, הילדות שלי!

הבנות הכינו עוגה לגמרי לגמרי לבד. אין לי מושג מה הן שמו בה.
הן גם שרו לי שירים ורקדו לי ריקודים.
נטע שרה שיר לפי המוזיקה של Do you wanna build a snowman כשהשורה החוזרת היא: "את לא צריכה להכין ת'אוכל". זה היה מתוק. אבל מתישהו היינו צריכות לעצור את כל השירים והברכות כי הייתי צריכה ללכת להכין את האוכל.

אור נרות רך

אור נרות רך

מה שגיליתי, כשקיבלתי את כרטיס המועדון, זה שאור בוהק הוא ממש אכזרי עבור "נשים בגילי"

אני צריכה תמיד להסתובב עם נרות

אני צריכה תמיד להסתובב עם נרות

ואז בא הפלש. בסוף הוא תמיד מגיע

ואז בא הפלש. בסוף הוא תמיד מגיע

תראו איזה סרט דש הכינה לי קשת!

תראו איזה סרט דש הכינה לי קשת!

אז עובר יום ואני כבר ותיקה בעניין הזה של להיות בת ארבעים ובאות לבקר אותנו חברות ואנחנו במטבח, מנשנשות ומקשקשות וככה ואז אני מבחינה בשקט חשוד ומיד רצה לבדוק אם קרה משהו.
לפני שאני רואה אני מריחה ומבינה שטל שם יד על כמה לקים של האחיות שלו.

תינוק מלוקק

תינוק מלוקק

על הציפורניים, על האצבעות, על כפות הידיים, על המכנסיים וגן על השטיח

על הציפורניים, על האצבעות, על כפות הידיים, על המכנסיים וגם על השטיח

מזל שהשטיח אדום והלק אדום. וגם ורוד. קרוב מספיק.
המכנסיים ילכו לפח, אבל.

שני צבעים. זה נקרא פרנץ', לא?

שני צבעים. זה נקרא פרנץ', לא?

הוא לא סתם מורח,הוא משקיען!

קשת ולילי מקדמות בנפנופי התלהבות את המסריחול

קשת ולילי מקדמות בנפנופי התלהבות את המסריחול

התמונה הבאה באה לציין רגע הסטורי ועד כה חד פעמי.
פיפי הוא עושה בסיר בשמחה, בכל הזדמנות שהוא מסתובב נטול, אבל קקי… לא נתפס.
צילמתי כדי שיהיה מה להראות לו בברמצווה, בשביל מוטיבציה.

אל תתרגלו

אל תתרגלו

ואז בא החורף. פתאום. (עד כמה שחורף בנובמבר יכול להפתיע).
פתאום ירדה כמות יפה של שלג ונהיה קר והיתה תקווה.
הילדות יצאו לשחק בשלג.

שלג על גני

שלג על גני

דביק ונח לבניה

דביק ונח לבניה

כל הלילה נח

כל הלילה נח

מי תאר לעצמו שבאמצע דצמבר החצר תהיה שוב ירוקה

מי תאר לעצמו שבאמצע דצמבר החצר תהיה שוב ירוקה

כמו שאומרים, בקבוקון לק במערכה ראשונה…

לפחות נגמר הבקבוק

לפחות נגמר הבקבוק

מתוק

מתוק

מתוקה

מתוקה

תגובה אחת

הגב