יום ראשון, 15 יוני, 2014, 07:18

אסוף אאסוף פניני טל

(טוב, אביב, חייבת. הדובדבניה גמרה להלבין וגם הזכריות בכל מקום)

שש וחצי בבוקר. טל מנסה לצאת מהמיטה בשקט בשקט, על קצוות האצבעות, ולהגיע לאמא.
אבא קולט אותו עם יד על הידית ואומר: "טל, אמא ישנה"
טל עונה: "לא, אני הולך לקשת", פותח את הדלת והולך בזריזות אל אמא, לבקש ממנה נונו בוקר.


טל מתעורר באמצע הלילה. פונה ליובל:

"איזה כיף לנו"
"כן. איזה כיף לנו, שני ילדים"
"לא, שני אוטואים"


זמן הפסקת צהריים ואני מציצה עליו מהחלון בכיתה שלי. הוא עומד סביב שולחן מים, ממש מתחת החלון, עם עוד כמה ילדים ומשחק.
מישהו משפריץ עליו מים עם חול וטל מסתכל עליו ואומר: excuse me!
(עושה רושם שהבדיחות על הקנדים הן אמת.)


מתכרבל בחיקה של אמא שלו. מרגיש תינוק: "אני כמו לֵאֵלי" (יעלי).
הולך לארון, מביא פיג'מה, מצרף לחיתול שהביא קודם, נשכב על הגב בציפייה שיולבש (כבר יודע מה מגיע מיד אחר כך): "אני כמו In Summer"
(1:32).


עד לפני כמה חודשים היה לו קטע כזה שהוא לא אמר חי"ת בתחילה מילה (כמנהג המקומיים, להפוך חי"ת לה"א). כך לבשנו הולצה, הלכנו למסיבת הנוכה ופגשנו שם את היה, לפי הדיווח של הילד ההמוד שלנו.
עכשיו הוא מפצה על זה.
עכשיו הוא חולך לגן.


הוא לא אוהב לשחרר אבל כשכבר משתכנע, הוא נפרד מנונו בנשיקה וחיבוק. לא לי – לו.


אני צריך איחה"
"אתה צריך שמיכה?"
"איחה, אני צריך איחה"

ניגש לארונית ולוקחת צנצנת עם משחה
"אה… משחה… למה אתה צריך משחה?"
"יש לי אָווִי בבֵּיסים"

(מורח)
"זהו. עכשיו בסדר. אויש! יש לי עוד אווי! ברגל!"


בשנה שעברה הוא קרא לזה לוביז. עכשיו הוא קורה לזה לובליז. בשנה הבאה בטח כבר יגמר הקסם והוא יקרא לזה סתם בלובריז.


(מתחבקות בשכיבה)

"אמא"
"מה טלי?"
"לא טלי. תעשה לֵאֵלי"
"מה לאלי מתוקה שלי?"
"לאלי רוצה נונו…"
"לאלי לא יונקת. אתה רוצה בקבוק?"
"אמא"
"מה?"
"טל רוצה נונו"


נטע מספרת לאבא בדיחה. אבא צוחק בקול גדול. טל מגיע בריצה: "מה מחיק? מה מחיק?"
נטע מספרת את הבדיחה שוב (זאת לא בדיחה לתינוקים). טל מחכה לפאוזה ואז צוחק צחוק מתגלגל.


"טלללי!"
"כן"
"איפה אתההה?"
"אני שם"

5 Comments

הגב