יום רביעי, 07 מאי, 2014, 22:07

יריד מדע. מה, עוד אחד?

שעה וחצי ברוטו. זה מה שיש לי עד שאני צריכה לחזור לקחת את התינוק המתוק. זה שנתלה על השער וצרח כשראה את האוטו של אמא שלו מתרחק.
בטח שחזרתי, מה, אני עשויה מברזל?
אחרי שנטלי הרגיעה אותי והסבירה לי את התהליך הבנתי את גודל הטעות. זה כמו גמילת לילה מהנקה וכמו בגמ"ל, צריך שהצרחות יקבלו מענה אבל אסור לסגת.

ביליתי שם חצי בוקר, בגנון. אם הייתי חוזרת הביתה מייד, כהמלצתה של נטלי (אני מאוד מעריכה את נטלי, יודעת שהיא צודקת, ואז אני עושה ההיפך ממה שהיא אומרת) אז הייתי מגיעה לבית מלא בילדות שאמורות להתארגן לבית הספר. הכי בזבוז של שעה וחצי. טל לא בבית ואני אבזבז את הזמן שלי על מציאת תיקים? הו לא! אני אבזבז את הזמן שלי על לעשות כלום!
הילדות יתארגנו בעצמן, האוכל על השולחן, קופסאות האוכל על השיש, אמא משחקת עם טל במכוניות צעצוע על השטיח. מכוניות זה פיהוקון.

הבית ריק. אני פוצחת בישיבה של מטה, בלי הפרעה של אף אחת. שום שאלה, שום צרחה, שום תגידי לה, שום תביאי לי.
שתי דקות שלמות של שלווה ואז פריצה.
אני שומעת את אור. מתרוצצת ואורזת.
אור לא בבית ספר?

לפני כמה שבועות, שלא לומר כמה חודשים, המורה שלהן התחילה לדבר על יריד מדע. התעלמתי.
אחר כך היא המשיכה עם זה, מדי כמה שבועות, להזכיר את העניין. אני התמדתי בהתעלמות שלי. היום יש הצגה של הכיתה שלהן, לקינוח "יחידת דרמה" ואחר כך תהיה תצוגה של הפרויקטים של הילדים.
הילדות באמת אמרו לפני כמה ימים: "יריד מדע… כן" ולא יספו. וכריסטינה התלוננה בסוף השבוע שקווין עובד בעיקר לבד על הפרויקט של הבת שלהם ואני הנהנתי והמשכתי הלאה.

אבל זה לא נגמר בזה. כי רבע שעה לפני שחזרתי הביתה נטע ואור התקשרו (יש להן טלפון בכיתה. תמיד הן מתקשרות) לבקש שנקפיץ להן כמה דברים. כזאת היא נטע, אוהבת להפעיל את ההורים שלה. אור רצתה את מי הכרוב הסגול מהמקרר וגם משהו בסיסי ומשהו חומצי. נטע ביקשה שנביא את ערכת הניסויים שלה והיא כבר תאלתר משהו. כי היא לא רוצה להיות היחידה בלי פרויקט.
היא לא תהיה היחידה. קשת תהיה היחידה. לקשת זה לא מזיז בגרוש.

אור מלקטת את המצרכים. כולל מחט בשביל נטע. מחט. אין כמו מחט בשביל להגיד: "השקעתי!"
אני עוזרת לה בשביל שהיא תלך כבר. שותים לי את ההפסקה!

אני באמת לא מסוגלת לעשות כלום כשהוא בגן ואין אף אחת בבית. זה שקט כלכך יקר שחבל לי לבזבז אותו על משימות שאפשר לעשות ברעש. אני עכשיו כמו הילדים האלה שעוזבים את מערכת החינוך ומבלים כמה חודשים בבהייה בטלויזיה כדי לנקות את המערכת. האם אני עושה demomming?

אחרי מנוחה, איסוף של הפלפול (חופר בגינה של הגן. לא רואה את אמא ממטר) והפקדתו בידי שמרטפית, יובל ואני הולכים לבית הספר לצפות בהצגה.
התפאורה מורכבת, מלבד הסירה שכריסטינה הכינה לגמרי לבדה, מכמה בתים שהם הכינו בכיתה ממש מזמן (הילדים מחכים בתוך הבתים בשקט מופתי עשר דקות לפחות בהמתנה לתחילת ההצגה. יובל מציין שכדאי לשים יד על הבתים הללו ולהציב אותם בסלון שלנו).
4 מטר, זה אורך הסירה. "כי צריכים לשבת בה 11 ילדים".
זאת הכיתה שלהן – 11 ילדים. ילדות בעיקר. אבל בפועל, הכלב, הכבשה והתרנגולת חטפו איזה וירוס אז היה ממש מרווח.

היה מוזר לצפות בהצגה בלי לנסות לבלום את טל.

שחקניות ההצגה

אדון גמפי והארנבת

שמתן לב איך הילדות הפגינו קצת ידע בצרפתית על הדרך?
המורה שלהן היא מורה לצרפתית אז היא מלמדת אותן במסגרת הזמן השבועי שלהן ביחד. ויש לה משחק ממש נחמד שעוזר להן לשנן מספרים – בכל שבוע היא ממלאת מיכל בחפצים והילדות צריכות לנחש כמה חפצים יש שם. הניחושים – בצרפתית, המניה של החפצים בסוף היום – גם.

אנחנו מאוד אוהבות את המורה שלהן. מקווה שהיא תמשיך איתן בשנה הבאה.

הילדים האחרים ממש הכינו מוצגים ליריד! נטע ניסתה לאלתר במקום מצפן ממחט בקערת מים. המחט סירבה לשתף פעולה.

בילבי והמצפן

אור שיחקה בחומצות ובסיסים והפכה את מי הכרוב לכחולים וורודים.

מדענית משופמת

קשת התנהגה כאילו כל זה לא נוגע לי.


אני יודעת. זה לא חוקי לגמור פוסט בלי שהופיעה בו תמונה של טל. אז הנה, וידאו. בבקרים יובל מפנה מדיח (גם בצהריימים ובערבים). לפעמים יש לו עוזר קטן.

10 Comments

  • שירה עמי הגיב:

    תודה על חיוכי הבוקר הקסומים שנחתו בתיבת האי מיילים הבוקר. חיבוק ואהבה

  • Tee הגיב:

    אויי מיי גוד!!! ההצגה של הבנות זה אחד הדברים הכי חמודים שראיתי בחיים שלי! התמונות היפות והוידאו של טל, ממיס את הלבד איזה כייף לנו שאת מצלמת וכותבת.

  • בשמת_א הגיב:

    וואו וואו וואו, הספקתי בינתיים רק את טל מכניס כלים למגירת הסכו"ם. אח, אח. התענגתי ונגמר לי בפתאומיות רבה מדי.

    • נעמה הגיב:

      גם אני מאוד אוהבת את הסרטון הזה. לסדר סכום במגירה זה מצ'עמם אבל לראות את טל מסדר? את זה אני יכולה לעשות 5 דקות בלופ.

  • נעמה השניה הגיב:

    אני לא אתייחס לילדות המהממות ולטל ההורס קשות. אני אתייחס ל"אני באמת לא מסוגלת לעשות כלום כשהוא בגן ואין אף אחת בבית. זה שקט כלכך יקר שחבל לי לבזבז אותו על משימות שאפשר לעשות ברעש" – אני אומרת שתפרגני לעצמך את השקט הזה. 4 ילדים זאת ה מ ו ן עבודה. אפילו אם הארבעה האלה הם נסיכות מהממות כמו שיש לך בבית. ואם אחת הנסיכות הוא זכר בן שנתיים וחצי – על אחת כמה וכמה. צריך הפסקה. צריך שקט. צריך לרבוץ ולא לעשות כלום. צריך לתת לכל הרעש של הילדים בתוך הגוף שלך לנזול החוצה – כדי שיהיה לך מקום להתמלא ברעש חדש. פשוט צריך קצת ש ק ט בשביל שאפשר יהיה להתגעגע לרעש….

    תתפרגני 🙂

  • דודי הגיב:

    טוב, הן כולן מאממות. אבל זאתי בסוף, עם הסכו"ם…. 🙂

    <תגידי, זה נדמה לי או שזו המטפחת מ"מתוקה" על הראש של נטע??>

הגב