יום ראשון, 13 אוקטובר, 2013, 21:33

הודיה 2013 – מרנג איטלקי

אפריטיף.

טל ישן אחרי טיול עם טטהלה

טל ישן אחרי טיול עם טטהלה

שינה בסגנון מסורתי - באויר הפתוח, הקר.

שינה בסגנון מסורתי – באויר הפתוח, הקר.

מייפל מתפשט

מייפל מתפשט

נטע ונר עבודת יד

נטע ונר עבודת יד

נטע: "איזה מזל שנולדתי למשפחה הזאת ולא למשפחה נורמלית"

נוף מחלון המטבח: דובדבן ירוק, עליו מטפס אדום, מאחור אגוז מלך משליך בצהוב

נוף מחלון המטבח: דובדבן ירוק, עליו מטפס אדום, מאחור אגוז מלך משליך בצהוב

Flour kid

Flour kid

כמעט עד הרגע האחרון חשבתי שנעשה פה חג שכונתי ונזמין את כל היחידות הבודדות. יש פה הרבה כאלו. אבל אז, יום לפני שההודו שלי הגיע אלי (ארוז בשקית, אבל בבוקר הוא עוד ניקר בחוות עורב לבן מאוחד) הגיעה ההזמנה מקייט ואחרי שווידאתי איתה שהיא זוכרת שעכשיו אנחנו שבעה ושהשילוב של הילדות שלי והילדים שלה נותן רעש גדול מסך רכיביו, העברתי את ההודו למקפיא והתחלתי לאסוף צנצנות.
תזמון לא משהו. בדיוק עשיתי שימורים מהעגבניות הירוקות שלא רוצות להאדים. הכנתי צ'אטני, הכנתי סלסה אבל מפלס הצנצנות ירד הרבה יותר מהר ממפלס העגבניות. לא קלה דרכנו.
קייט אמרה: תכיני את הסלט המיוחד שלך ואיזה קינוח. למשל את עוגת השוקולד אגסים שהכנת באחד החגים הקודמים.
"הסלט המיוחד שלי" זה סלט ירקות ישראלי סטנדרטי.

את השעות שלפני הארוחה ביליתי עם הבנות במטבח בהכנת קינוחים.
(היה דביק)

blackberry -הפרי

blackberry -הפרי

קרם פטיסייר וניל וריבת אפרסק

קרם פטיסייר וניל וריבת אפרסק

מה שנחמד בצנצנות הללו (מייסון אהובותי) זה שהן אחידות, עם מכסים, נכנסות בתריסרים לתוך קרטונים מתאימים, עם חוצצים, קל לנייד אותן וקל להצטייד בהן בזול (אם מתגוררים בצפון אמריקה).
הילדות טבלו, כל אחת בתורה, בשוקולד, בוניל, בלימון ובמרנג. מרנג זה זוועה (אבל ילדים מתים על זה).

סעודת חג ראשונה לנו בבית המשופץ של קייט וליאון.
ההודו (שהפתיע והיה מוכן בזמן) נותן את שכבת הריח הבסיסית וההכנות של הרגע האחרון מוסיפות את הקישוטים: שום וחמאה מכרוב הניצנים, יין מהגרייווי. הו הגרייווי.

בוחשת גרייווי

בוחשת גרייווי

קיבלתי את תפקיד הבוחשת בזמן שליאון שמר מסורת ופירק את הציפור.

ליאון מנתח את הציפור

ליאון מנתח את הציפור

לא רק שנתנו לי לערבב ולתבל את הגרייווי, גם נתנו לי את הסאטפינג לתיבול (ככה זה כשמי שמבשל לא טועם את האוכל מדי דקה. הוא שוכח מלח). לא האמנתי למידת האמון שהם רוחשים לי בהפקידם את המזונות יקרי הערך הללו בידי.

הילדים הושבו ראשונים.

ילדים חוגגים לאור נרות

ילדים חוגגים לאור נרות

טל ואני דפקנו הופעה. טל היה לבוש כמו חתן ואני עשיתי טיסת מבחן לתחפושת שלי לחג הבא. אפשר לראות אותי ברקע ומי שרוצה גרביים (או גרביונים או טייץ או מחממי רגליים או כל ביגוד רגלי אחר) ממש ממש מגניבים, למשל בצבעי הקשת, שתסתכל כאן

עוד קצת מהחתן:

טל ואור

טל ואור

טל וידידה

טל וידידה

טל לא רואה אותנו כשהיא בסביבה

טל לא רואה אותנו כשהיא בסביבה

לפני שהסתערנו על מה שנטע תיארה בדייקנות כ"ארוחה הטעימה בעולם", הרמנו כוס של קריניאן 2009 של יקב ויתקין (או מי מעיין 2013, ברז סלוקן) ואמרנו: "שושה!", לכבוד מי שהביאה את היין.

שושה!

שושה!

מעל כנף הודו, פירה ורוטב חמוציות, אמרתי לקייט שמחר, כשיהיה להם יותר מדי "מרק היום שאחרי", שתביא אלי את העודף ואני אצנצן לה אותו. ואז יהיו לה במזווה צנצנות שאפשר לערבב את תכולתן עם אטריות ולקבל ארוחה מהירה. היא הסתכלה עלי, חייכה ואמרה: "את בעניין של להכניס הכל לצנצנות עכשיו, הא?" זה היה עוד לפני שהגיע שלב הקינוח והצפתי את השולחן בצנצנות.


מסקנות:
* ארוחת הודו היא אחת הארוחות השוות בייקום.
* אם מכינים קינוחים מכמה סוגים, כדאי מאוד שהם יהיו ממש קטנים. 2 כפות ככה.
* צנצנות 125 מ"ל (המייסון הכי קטנות) הן בגודל אידיאלי למטרה זו.
* בעוגת האגסים אפיה של 15 דק' ב350 מעלות נותנת תוצאה באפיית חסר כמו שאני אוהבת אבל כשמתקרר יש קריסה ונוצר בור באמצע. לנסות ולשחק עם משך האפיה והטמפ' או פשוט לכסות את החרפה באיזו קצפת (או להכין מוס שוקולד. יותר מתאים לצנצנת).
* בעוגת השוקולד-אגסים, אם האגס (צריך אחד בקושי) קשה – כדאי לתת לו טיפול מקדים. האפייה קצרה מדי בשביל שיתרכך.
* השילובים: קרם פטיסייר עם פירות יער וריבה חמצמצה, מעל פירורים של בצק פריך, קרם לימון מעל פירורי בצק פריך, עם מרנג איטלקי מעל. הקרמים צריכים קירור טוב אז עדיף לא לחכות איתם לרגע האחרון.


מרנג איטלקי

זה לא המרנג של הנשיקות, זה המרנג שבא מעל טארט לימון. זה ששורפים.
ציוד נדרש: משקל דיגיטלי, מדחום סוכר, מיקסר (גם ידני מתאים).
המתכון ניתן בכמות קטנה. לטעמי קטנה מדי להכנה. יש לחשב את הכמויות לפי כמות החלבון הנתונה.

רכיבים:

30 גר' סוכר ("קטן")
80 גר' חלבון
קרם טרטר – 1% ממשקל החלבון
130 גר' סוכר ("גדול")
35 גר' מים

הכנה:

  • שמים בסיר את הסוכר הגדול והמים, על אש גדולה וכשלפי קצב טיפוס הטמפ' נראה שיש 2 דק' עד ל120 מע' – עוברים לשלב הבא.
  • מקציפים את החלבון עם קרם הטרטר. כשהקצף נראה מוכן מוסיפים את הסוכר הקטן וממשיכים להקציף.
  • כשהסירופ בטמפ' 120-124 מע' עוברים למהירות הקצפה נמוכה ומזרזפים את הסירופ פנימה.
  • חוזרים להקצפה במהירות גבוהה וממשיכים להקציף עוד 5 דק'.

מזלפים מעל טארט לימון.
זה דביק איימים, המרנג הזה. וגם כל הכלים שהשתתפו בהכנתו.
ואם אין שק זילוף נורמלי ולעתים גם אם יש, דביק עד התחתונים.

9 Comments

  • נעמה הגיב:

    הפטיסייר השאיר אותי עם הרבה יותר מדי חלבונים ומכולם הכנתי מרנג איטלקי. למרות שהילדות נהנו לטבול בו, בחרתי להכין ממנו משהו. עיגלתי הרבה פינות והתוצאה בהתאם אבל זה הדבר הקרוב ביותר למקרונים שיצא לי לאכול בשנים האחרונות. בפעם הבאה שאני מכינה מקרונים, בהנחה שאכין אותם מההתחלה ולא ממרנג בן יום, אני מקווה להצליח להפחית את כמויות הסוכר בלי לפגוע במרקם כי זה מתוק שבא לך למות.

    כך עשיתי (לפי היחסים הבאים):
    290 גר' מרנג
    75 גר' חלבון
    200 גר' שקדים
    200 גר' סוכר

    את השקדים טחנתי לפירורים במעבד מזון. את הסוכר לאבקה בבלנדר. את שניהם המשכתי לעבד במעבד מזון עד שהתקבלה אבקה עדינה למדי.
    ערבבתי את האבקה עם החלבון ואז איחדתי עם המרנג רק עד שהיה אחיד, בלי מזמוז יתר.
    זילפתי על מגשים מצופים (סילפט, נייר אפיה, מה שיש), חבטתי את המגש בשולחן, המתנתי 20 דק' ואפיתי ב320F במשך כ15 דק', עם סיבוב התבנית באמצע. עם טורבו יצא קצת יותר שזוף אבל גם יותר מוצק.
    כמובן שהרב קרסו ולא שמרו על הצורה היפה המצופה ממקרונים אבל כאמור, כשמעגלים כלכך הרבה פינות, אין מה לצפות לקבל משולש. או מקרון. זה היה קרוב מספיק (ומתוק מדי).

    הכנתי גנש 1:1 וכשהתקרר שמתי בין שניים ליצירת מה שטל מכנה "עוגה" וקשת מכנה: "מתוק לי מדי. לא יכולה לגמור את זה".

  • נעמה (השניה) הגיב:

    תקשיבי, עשית לי חשק לחג ההודיה ועדיין לא הלאווין אצלנו – ההודו עדיין לא הבשיל. וגם – את צריכה לשאול את ענבר איך היא עושה את המקרונים שלה כי הם ססססססססססססוף הדרך, מהממים גם אחרי חודש בפריזר (היתה קופסא פעם שהתחבאה מאחורי הבלאגן…) וגם – מהמם החתן שלכם (ואני כידוע מבינה בבנים …) אולי ביום אחד באיזה יקום אחד הכלה שלנו תפגוש את החתן שלכם. זה יהיה מצחיק 🙂

    • ענבר הגיב:

      אז קודם כל ודבר ראשון.חייבת להודות לשניה על המחמאות. שנית.איך אצלכם חג ההודיה ואצלה עוד לא? אתן לא חיות באותה יבשת? שלישית.מצאתי את החוברת מתכוני של סבתא אסתר.לשלוח?לסרוק? להעביר מתכון ספציפי? ודבר אחרון.מוצפת געגועים .

      • נעמה הגיב:

        אצל האמריקאים חג ההודיה מאוחר יותר (עוד חודש ככה) מה שנראה לי סידור פחות מוצלח. כי צריך מרווח מספיק בין ארוחות ההודו כדי לשמור על החגיגיות שלהן.

        לגבי החוברת – תביאי אותה איתך כשאת באה לבקר 🙂

    • נעמה הגיב:

      אני מניחה שאם אעשה לפי המתכון ולא כניצול שאריות זה יצא טוב יותר (לא שזה סותר לבקש מענבר את המתכון שלה…).
      באמת אני צריכה להכין מקרונים ולהפסיק לפנטז שמישהו יביא לי מהבוטיק של פייר הרמה (לא כלכך טסים מפה לפריז, מסתבר).

      לגבי החתן, מסכימה. והתמונות לא מעבירות את מלוא המתיקות.
      (אם תבואו בקיץ לקמפינג בKootenay National Park הם יוכלו להיפגש בסבבה).

  • מיכליקה הגיב:

    אני אומרת לכל מי שרוצה לדעת שאני לא מתגעגעת לארה״ב בכלל חוץ מהשופינג ובית הספר המופלא שהילדים למדו בו. אז להתגעגע לצנצנות מייסון זה בקטגורית השופינג. נשמע חג הודיה מופלא והילדים שלך מרנג ישראלי-קנדי כל כך מתוקים.

  • Inbal Weisman הגיב:

    אטרף הצנצנות הוא לפחות בר שימור! אני מניחה שמזווה אצלך זה חלל לא מחומם בפאתי המטבח? ואז כשקר- ושלג- זה ממש מקרר?

    אתם משפחה מדהימה, מתגעגעים פה ומוסרים דרישת שלום חמה מכולם!

    • נעמה הגיב:

      יש פה דבר כזה שנקרא root cellar שכשמו כן הוא – מרתף לשרשים. שם מאחסנים את הירקות למשך החורף, כי ככה זה מרתף, הטמפרטורה שלו יציבה יחסית.
      כל זה נכון אם לא בחרו למקם במרתף את מיכל המים החמים של הבית… נראה לי שהמרתף שלנו לא מספיק קר בשביל להחזיק את השרשים בחורף (ואנחנו גם לא מגדלים מספיק בשביל שיהיה צורך במקום אחסון) אבל הוא כן קר מספיק בשביל להחזיק את הבירה ואת כל היבשים שאני אוהבת להחזיק בכמויות גדולות. ואת השימורים כמובן 🙂

      טרי סיפר לנו שבבקתה שלו שאין בה חשמל הוא בנה קופסא שבולטת החוצה מהקיר עם דלת ובחורף זה משמש לו מקרר.

הגב