יום שבת, 25 מאי, 2013, 20:18

מהכרך הגדול לעמק הפורה

למה תמיד צריך להתחיל עם ניסוי ותעיה? אנחנו חדשים במשפחה הזאת?
אני בטוחה שזה כבר כתוב איפושהו. הגיע הזמן לעדכן בהתאם להרכב החדש של המשפחה:
צריך להיות רחוקים מספיק מאוטוסטרדות, רעש והמוני אדם. אסור שיהיה בלילה רעש.
צריך שגם כשיוצאים מהאתר (קמפינג, טיול וכו') הסביבה תהיה נעימה (ראי שורה קודמת).
צריך לגור במקום שאפשר לשחרר בו ילדים ועדיין לראות אותם בקלות. גן שעשועים קרוב – יתרון גדול. שירותים קרובים (רצוי פלאש ולא בור) – חשוב.
בסעיף "פעילויות" יש לכל אחד ואחת העדפות שונות וזה באמת לא פשוט למצוא משהו שיספק את כולם. טל ישמח להתרוצץ ולטפס. קשת תשמח להגיע מהר הביתה ולצייר. נטע תעדיף פעילות שמעורבים בה ילדים אחרים. אור תשמח למצוא פינה שקטה ולקרוא. אבא ישמח לעשות איזה מסלול ואמא תעדיף פעילות שקטה, רצוי כזאת שמערבת משהו טעים.
בקיצור, גן שעשועים או חוף בעשר השנים הקרובות.

אחרי שהבנו שננאימו לא בריאה לנו (עם כל השפע החומרי שיש לה להציע, המחשבה על כניסה למתחמים לצורך הצטיידות מחרידה אותנו) ואחרי התיעצות עם מאיה, עלינו צפונה.
באי יש כביש שעובר בו מדרום לצפון לאורך כל החוף המזרחי (לפחות איפה שהסתכלנו במפה) – כביש 19. זאת אוטוסטרדה שעוברת בתוך נוף ירוק חד גוני. במקביל לה, עובר הכביש 19A בתוך גושי ההתישבות שלאורך החוף. בשביל לתפור מרחק בזריזות, כדאי לעלות על 19 אבל באמת שלא רואים שם כלום. שום כלום.

ההמלצה של מאיה היתה לנפוש בStrathcona אבל מטעמי מזג אויר החלטנו להזיז הכל מפנים האי לכיוון החוף. הפור נפל על Comox Valley. מה שיפה במערך התיירות פה זה שלא חייבים לבוא מוכנים מהבית. ברושורים וחוברות שכבר היו לי באוטו סיפרו על נפלאות העמק ומרכז מידע שעצרנו בו השלים את החסר. נתתי להם קווים לדמותו והם שלפו רשימת המלצות לקמפינגים, חוברת שמפרטת את מגַדלי האזור, המלצות מוזיאונים ליום גשום (שרק לא יבוא) וסימון יצרני גבינות מוצלחים על מפת העיירות. כל זה, יחד עם שמים כחולים נתנו לנו תחושה שמצאנו את המקום המתאים לנו.
עוד מילה לגבי מזג האויר – כשנסענו צפונה, יכולנו לראות בבירור איך מימיננו השמיים כחולים ומשמאלנו השמיים אפורים.

”אתן יכולות לראות שם משמאל את המקום של העצים הגדולים. בדיוק יורד עליהם גשם"
“תמיד בדיוק יורד עליהם גשם…”

הפעם עברנו לקמפינג בפארק פרובנציאלי (הקודם היה פרטי). אני מניחה שכבר פירטתי לפני 3 שנים את ההבדלים ובטח לא רק לי יש מח מסננת. אז ככה:
בפארקים פרטיים לרב צפוף יותר.
בפארקים פרטיים יש יותר שירותים: כביסה (בתשלום), מקלחות חמות (מופעלות מטבעות), ושירותים שונים לחלקה עצמה (המחיר תלוי רמת שירות – משום כלום, דרך מים וחשמל וכלה בביוב וכבלים).
החיסרון בפרטיים הוא שהם יקרים יותר (אבל לא משהו רצחני) ושהם מושכים אליהם אוכלוסיות עם פוטנציאל הרעשה גדול יותר.

הבחירה בפארק פרובנציאלי טומנת בחובה ויתור – אין בו חיבור מים קבוע ואין חיבור חשמל. אבל.
בגלל מדיניות "בלי אורות מלאכותיים", יצא שעד עכשיו לא השתמשנו באורות הפנימיים בבית שלנו. יצא שהחשמל שימש רק לטעינת לפטופים. ולגבי המים – יש לנו מיכל מים שאפשר למלא ולקבל את אותה הפונקציונליות. לפיכך – לא כזה ויתור גדול.

התמקמנו מול גן השעשועים (ממש מעבר לכביש. תכל'ס, טל עבר לגור שם), מול שירותי פלאש (מה שאומר שלא צריך ללוות את רב הילדות לישיבות שלהן וגם למבוגרים יותר נחמד) ובמרחק הליכה קצרה מחוף האוקינוס.

האוקינוס ממזרח לאי מנוקד בהמון איים. ממש, לא הצלחנו לראות ים פתוח מאופק עד אופק בשום נקודה בה הסתכלנו עליו. היה יכול להיות נחמד לעבור לעשות את הקמפינג על איזה אי אבל לא הצלחנו למצוא סיבה ממש טובה לעשות את זה….

למרות שכבר התחילה העונה (לפני שבוע), הפארק די ריק ולמרות שהדב כבר מגיע לבקר, עושה רושם שחוץ ממני וממנו, אין ביקוש גבוה לפירות שמבשילים עכשיו. אני חושבת שזה Salmon berries (אני זוכרת שעכשיו זאת העונה והם גדלים בצד הזה של היבשת. אני רק לא זוכרת איך הם נראים ומה הטעם).

עד שהגענו והתמקמנו ופתחנו ונזכרנו שאנחנו רעבים ואלתרנו ארוחה ממה שבמקרר, כבר היה לפנות ערב. הלכנו לחוף לתפוס קרני שמש אחרונות וראינו איך מול עינינו המשתאות המים עולים ועולים ועולים ומכסים את מעט החול שהיה שם ו… הי! אלה הבגדים שלנו!

אחרי הביקור בחוף, ניצלנו את היתרון שבהימצאותו של מבוגר נוסף איתנו (טטהלה נחתה בויקטוריה בליל אמש והצטרפה אלינו), השארנו את כל הבנות יחד, לקחנו את טל והלכנו לעשות קניות של אוכל. אוח, כמה שזה היה כיף לשמוע ממישהי בתחנת הדלק הנחיות איך להגיע ל"מרכז קניות שיש בו סופר שמוכר גם ירקות" ולהגיע למשהו שיכול להיחשב למרכז מסחרי קטן בכרכור. מכולת כמו בסלוקן (רק בלי התוצרת האורגנית ויותר ביוקר), פיצריה, מרפאה וחנות צעצועים קטנה. חניון שיכול להכיל 30 מכוניות בדוחק. שום דבר שקשור לאיזושהי רשת.
א-מחייה.

הבאתי הביתה מכל טוב הארץ וגם כמה Nanaimo Bar. בכל זאת, אנחנו על האי וננאימו זה פה ליד.
טעמתי ונזכרתי מה זה הממתק הזה – זה חטיף תלת שכבתי מתוק שכל אחד מכין קצת אחרת אבל מה שמשותף לכולם זה שהתוצר מתוק מדי ומרגיש על יד. תמיד כשאני טועמת אני חושבת לעצמי – “אני יכולה להכניס בו את השיפורים האלה והאלה, לעשות אותו יותר טעים, ולקרוא לו 'נעמה בר'”.
ואז אני שוכחת מזה.
גם הפעם שכחתי. שכחתי שקניתי אותו או שמישהו אחר חפר במקום בו הנחתי את המגשיות ושם אותם על המושב שלי. כך או כך, כשהגענו הביתה, גיליתי שכל הדרך חזרה ישבתי על הננאימו בר ומעכתי אותו לגמרי. גם זאת דרך להטביע חותם על ממתק קיים.

הגב