יום שני, 27 מאי, 2013, 20:54

גשם מחוץ למערה ובתוכה

ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מחבבת את האזור הזה (Comox Valley).

המצב כרגע הוא שבהיעדר אינטרנט אני כותבת מגילות אופליין ומתישהו אני אצטרך לערוך ולפרסם. וזה יקח הרבה זמן... פרט לזה שאין אינטרנט, גם אין לי חשמל מה שאומר שאני כותבת או בעמידה בשירותים (ליד השקע) או בחושך בבית, בכל מקרה בחיפזון.
עד כאן קיטורים, מכאן – חוויות טובות.

היום התחיל באמצע הלילה כשהגשם תופף על הגג. כדרכם של גגות פלסטיק דקים, שמענו היטב כל טיפה (אחר כך, כשארדם שוב, אחלום על גגות של טריילרים שמעוצבים כך שנקישות הטיפות יפיקו מהם צלילים בסולם פנטטוני). קפצתי מהמיטה וסגרתי את החלונות ואת הפתח בגג ואז לקחתי פנס והצצתי החוצה, מקווה לא לראות שם את הקוראן (האי-בוק) של יובל. לא ראיתי אותו אבל היה משהו אחר על השולחן. בבוקר אגלה שזה מדריך המגדלים, בעזרתו קיוויתי להשיג ביצים שמחות ובשר ביזון מקומיים. Oh well. אני מקווה שהם ימצאו אותי.

אצלנו בBC, כשהגשם יורד, הוא יורד (כמו שכבר כתבתי בעבר, אני זוכרת, זה היה במאנינג פארק וזה היה לא נעים -"When it rains, it pours"). הוא התחיל לרדת בלילה והוא לא מראה סימנים של להפסיק. היום גם התברר לי מה הן השיחות שלא נענו מסוזן השכנה – היא מביעה דאגה לעגבניות שלנו, קר ורטוב להן מדי. גם בקוטניז יש מזג אויר בעסה.

החלטנו לשנות את התכנית המקורית ולהישאר כאן בכל הלילות שנותרו לנו עד הירידה דרומה. כזה קמפינג מאמם, למה לקחת צ'אנסים? אפשר להגיע מכאן לאן שרוצים. למשל למערות. ומערות זה מעולה כשיורד גשם.
המערות נמצאות פחות משעה נסיעה דרומה. בקטנה.
עוד לפני שעלינו על פהקת 19 (המכונה אוטוסטרדה), עברנו ליד שלושה עופות גדולים שחיכו עד שנגיע כדי להתרומם באויר ולתת לנו הופעה מרהיבה. אחד מהם היה Bald Eagle. אצל השני, הצורה הכללית אמרה נשר, הפרצוף אמר תרנגול הודו. אבל תרנגולי הודו לא עפים ככה והם לא חתיכים ככה.
שלפנו את הכרך השימושי של ספרות הקודש העכשוית ונתנו לנטע. לקח לה חצי דקה לאתר את ה Turkey Vulture. שמסייע, כך מתברר, בזכות חוש הריח המפותח שלו בזכות ורכיב בנפט שמריח כמו נבלה, לאתר דליפות נפט. וכל זה בלי להתכוון בכלל.

מערות הנטיפים אליהן נסענו הן Horne Lake Caves שחככנו בדעתנו כמה ימים (בערך מאז הגיענו לאי) אם הן יתאימו להרכב המשפחתי הנוכחי שכולל תינוק אחד פרוע מתחת לגיל 5. המדיניות שלהם היא כזאת – יש סיורים משפחתיים אבל הם רק מגיל 5 ומעלה ויש מערות שפתוחות לקהל הרחב על אחריותו, בלי הגבלת גיל. ואנחנו כלכך אוהבים סיורים מודרכים (אחרת איך נגלה שההר הזה הוא אבן גיר, ז"א תוצר של משקעים ימיים, ושלפני כמה מאות מליוני שנים הוא בכלל היה בדרום קליפורניה).
בסוף החלטנו ללכת כולנו לסיור עצמאי.
בפועל, זיכיתי לגלות שאני מפחדת ממקומות כאלה שהם צרים, מפותלים, דורשים זחילות, חלקלקים, נוטפים מים או שקועים במים וכוללים סלעים שבולטים בהפתעה מכיוונים שונים.
לא, אני לא מתכוונת לטפל בפחד הזה. אני פשוט מתכוונת לא להיכנס למערה. וגם לא לשניה. ולשלישית. (אחרי שנגמר התברר לי שגם אנשים דקים ממני מצאו עצמם עוברים בקושי מה שאומר שאם הייתי מעיזה, בטח הייתי צריכה לעשות מעשה פו הדב).
טל ואני טיילנו ביער הרטוב וחיכינו עד שהילדות שלי יגמרו להפחיד אותי בלי שאני רואה אותן (יובל סיפר שהן הסתערו קדימה ולא גילו שום פחד. איפה טעיתי בחינוך שלהן?).

---

בדרך חזרה נסענו לבדוק מהי אותה קורטני Courtenay שכולם מזכירים כשאנחנו שואלים על שירותים אקזוטים כמו מכבסה. זאת העיר הגדולה של כל העמק הזה. היא נמצאת בקצה הדרומי שלו ואנחנו מתגוררים בBlack Creek שזאת הקהילה הכי צפונית. בגלל זה לא נפגשנו עד כה.
עכשיו אנחנו יודעים שקורטני היא עיר גדולה רק באופן יחסי, מספיק גדולה בשביל להכיל יותר מסופרמרקט אחד וכמה חניוני חוץ אבל יש בה אזור שבהחלט מזמין שוטטות רגלית (אם לא יורד גשם) ויש בה מסעדה קוריאנית (!!) והיא באופן כללי חיננית ומזמינה.
את הדרך ממנה הביתה עשינו בכביש הפנימי ולא באוטוסטרדה וזה היה פשוט מתוק.

---

**מידע שימושי:**
סיור במערות:
עלות סיור עם מדריך 20-24$ לאדם, עלות שכירת קסדה עם פנס 8.5$ (אפשר להביא מהבית, אם רק יודעים שצריך). עדיף לקחת את הסיור המודרך כי הוא מגיע למערות שאין אליהן כניסה חופשית ולפיכך הן פחות פגועות אדם. עדיף גם כי הגישה שם נוחה יותר, כך אומרים.

הסושי שמימין למכבסה ברחוב קליף (סביבות מספר 2400) הוא אחלה. הרול עם הפלפל האדום קצת מוזר אז עדיף לצמחונים להתמקד בקלאסיקה. לאוכלי השרצים יש תינוק-תמנון מטוגן ואף טאקו-יאקי!

8 Comments

  • זה שמבשל הגיב:

    טוב לשמוע עדכונים. את עושה לי חשק לטייל לשם.

    יש לי חברים טובים מקורטני, ונאמר לי שאם במקרה נמצאים בסביבה שווה להכנס לקפה של ה twelve tribes. זאת מעין קבוצה דתית שכזאת. אז הנה אני אומר: זה נקרא Common Ground Cafe, ויש לי סיבה להאמין שכולם יודעים איפה זה.

    • נעמה הגיב:

      קטע מה שאתה מספר. ראיתי את הקפה שאתה מדבר עליו ואמרתי ליובל שהעיצוב של השלט שלהם מזכיר לי את זה של ה Preserved Seeds בנלסון שגם הם מהשבטים. מעניין אם יש קשר…

  • בשמת_א הגיב:

    מזדהה עם גישתך למערות. אני – לא נכנסת…

  • סוניה הגיב:

    מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית מסעדה קוריאנית

    שיואו, איך אני אוהבת אוכל קוריאני.

    תגידי – יש מצב שעוד שבוע וחצי אתם מגיעים לטורונטו? 🙂

    • נעמה הגיב:

      חכי חכי. אני מפרסמת עכשיו דברים שכתבתי לפני שבוע. המסעדה הזאת היא אקדח במערכה הראשונה ולמרבה הצער, לאקדח הזה יש מעצור…

      בעוד שבוע וחצי אני בבית. בבית בבית בבית. עם העגבניות, שאולי שרדו ואולי לא (סוזן אמרה שתנסה לעשות משהו בעניין), עם המיטה שלי שאין בה חול. עם החדר שלי שאפשר לסגור בו את הדלת.
      הרבה פיצ'רים מגניבים יש בבית שלי!

      • סוניה הגיב:

        כן, איכשהו אני מבינה אותך טנטטיבית. ביום ראשון אני יוצאת לנסיעה של שבועיים ואני כבר מראש הומסיק.
        אגב, לגמרי הזדהיתי עם עניין המערה. יש לי טראומה מאיזו מערת נטיפים בדרום אפריקה ומחילה שהיה צריך לטפס בה למעלה. לדעתי זה משהו שואתי הלחץ הזה על חמצן.
        טוב, אולי בטורונטו אני אמצא מסעדה קוריאנית שווה 🙂

  • עדי הגיב:

    go קימצ'י go
    ואיתך נגד המערות. אמאל'ה.

להגיב לזה שמבשל