יום רביעי, 01 מאי, 2013, 08:25

טל המחודש ומצב הגינה, אביב 2013

טל שאחרי השבוע ההוא.
אני חושבת שבמהלכו צמחו לו "שיני שינה".
ישן כל הלילה רצוף (עד שש או שבע. אני עוד מחכה שיתיישר לפי הסטנדרט המשפחתי ל"בוקר"),
מצליח לישון בצהריים, לפעמים אפילו שעתיים רצופות! (בתנאי שכל הנמלים בשכונה עוצרות פעילות). זה משנה את כל התמונה כשהוא ישן ככה, הצבעים שלה הופכים בוהקים.

חוץ משתי שיניים (שראיתי. אולי יותר), צמחה לו גם המתיקות. ככה… אלף בערך. בדיוק כשחשבתי שיותר מתוק מזה אין.

הוא מדבר במשפטים. שזה ממש כשרון כי אוצר המילים שלו עדיין עומד על פחות מ15 מילים להערכתי.
בכל מקרה, כבר היו לנו: "זה מים?" ו(בסיום שלוק מוצלח במיוחד, תוך חיוך רחב) – "מים טל". נראה לי שהילד אוהב מים.

הוא מבין ומבצע. אני לא מדברת על דברים פשוטים כמו: "אפשר נשיקה בבקשה?" (שזה כבר ישן וטוב) אלא על דברים מורכבים יותר כמו: "אתה רוצה עוד מג'דרה? אז לך תביא את הקערה שהשארת שם". עדיין, לפעמים הוא עושה לי פרצופים של "אני לא מדברת עברית" אבל לרב הוא פשוט מבין ומבצע שזה פלא. עוד מעט הוא יתפתח עוד קצת ואז הוא יגיע לשלב הזה שהוא מבין ומתעלם.


אתמול היה יום בית מעולה. בכלל, שלישי האביבי מסתמן כיום הנחמד לי ביותר: בצהריים טרי בא ללמד את הילדות מוזיקה ולקראת חמש יובל לוקח את כל הכנופיה לחוג כדורגל (ואני נשארת פה בשקט המהדהד, מתענגת על ההד ולא זוכרת מה עושים כשאין ילדים בסביבה. אז עושה כביסה).
את יום שלישי ביליתי רב הזמן בחוץ, לא מתקדמת עם החממה הגדולה, מתבוננת בחממה הקטנה נאבקת עם הרוחות (זה לא רגיל פה, רוחות, אבל יש איזו חזית קרה מצפון וחזית חמה מדרום וכל מה שקורה באמצע הוא בחזקת פלא) ומנסה להשליך על הדרישות מהגדולה (אני צריכה ללכת ליער להביא בולי עץ שיחזיקו את יריעת הפלסטיק צמודה לקרקע). נחמד לי שהעניינים זזים בצעדים קטנים שיוצרים מהלכים שלמים. עם כל זה שהיינו גננים בלאי בשני הקייצים שגרנו פה, יצא שהתקדמנו.
להלן סקירת גינת המאכל, נכון לראשון במאי.
(כרגיל, כל התמונות בנות הגדלה, בלחיצה).

ערוגת הפטל החדשה

ערוגת הפטל שבתמונה (כן, זה פטל) נבנתה בסתיו האחרון. הפטל שנשתל בה הוא ever bearing, מה שאומר שהענפים שהוא יעלה יניבו פירות באותה העונה ויניבו ברציפות במשך כמה חודשים. כך לפחות מספרת האגדה. הבעיה היא שהשתילים שהשגתי היו זערוריים אז אני בספק אם יצא לנו פטל משם, השנה. בינתיים, בשביל לנצל את הערוגה היפה הזאת, זרעתי ושתלתי אפונה באמצע (הפטל מצטמח לאיטו בשתי שורות, אחרות). וגם קצת ירוקים שלקח להם חודש לנבוט. כשקר – קר.

אפונה ופטל

בינתיים האפונה צומחת יפה והישגו העיקרי של הפטל הוא שהוא לא מת.

עוד אפונה נזרעה בריבוע קטן שגזלתי מהדשא בעונה הקודמת. השבוע נטע ניקתה אותו מעשבים עקשנים (זה אף פעם לא סופי, זה שהאדמה נקייה), זרעה בו חופן אפונה מושרית מיותרת והציבה סולמות לטיפוס.

אפונה בקטנה

אפונה אחרונה – משהו נסיוני. יש לי כוונה להקים מנהרה עשויה רשת ליד הדליים הללו (ועכשיו כשנפתחה עונת הגלידה, יהיו עוד מעט דליי פלסטיק נוספים זמינים, לצד השני של המנהרה) ולתת לאפונה לטפס על המנהרה. יש לי בראש ילדים משחקים במחנה ומדי פעם שולחים יד וקוטפים אפונה שמשתלשלת מעל. נראה אם ואיך זה יעבוד.

מנהרת אפונה

סופסוף נבטה

אגב, גם לזאת לקח יותר מחודש להרים ראש (מה שבתמונה נזרע במרץ).

זה קטע עם הקור הזה. מעבר לזה שיש דברים שהוא הורג (מה שקוראים "ירקות של קיץ"), הוא פשוט לא מאפשר לירקות לצמוח.
מה שמקובל לעשות בענין זה cold frames – ערוגות קטנות מכוסות במכסה שקוף. כך עוזרים לירוקים לצלוח את התקופה הקרה. מה שאני עשיתי, בסופו של דבר, זה חממונת על ערוגת הירוקים. זאת ערוגה שהיתה מוכנה ומזומנה ברגע שהתפנה ממנה השלג. בנינו אותה בסתיו האחרון.
כששתלתי בה את כל מה שהנבטתי בסבלנות בחממה מוארת בתוך הבית, הכל נשאר באותו הגודל (עושה פרצופים מסכנים) בזמן שדגימות מאותם השתילים שנשתלו בעציץ והונחו בחממה הגדולה (שלא משמשת כרגע לשום מטרה) צמחו יפה.
אז הרמתי שם קשתות מצינורות ושמתי פלסטיק מעל. זה ממש זמני כל העניין הזה, הפלסטיק יוסר כשיתחמם, וכך זה גם נראה (מודבק ברוק). אבל זה עובד! זה מכוסה שבוע בערך והשיפור ניכר.

בחממית

בחממית החמימה

עוד ערוגה מוגבהת שהרמנו בסתיו היא זאת של השום.
אני זוכרת איך זה היה בסתיו, אני הייתי חלשה מדי בשביל לעשות את הדברים הכבדים אז רק בניתי את המסגרות ואת כל המילוי עשה יובל. זה כלל להעביר קקיעזים מפה לשם, לסנן אדמה ולשפוך.
אוחח. מסנן האדמה. איזה מסנן נהדר.

מסנו אדמה

כאן אפשר לראות אותו נח על ערוגה נטושה אבל שזה לא יטעה. הוא לא נח הרבה. אני משתמשת בו המון ובכל פעם שמרימה את המסגרת והולכת לשפוך את האבנים בחוץ, אני שמחה שמצבי כלכך הוטב שאני יכולה לעשות את זה בעצמי.

בחזרה לשום.
את השום זורעים בסתיו. הוא מבלה את החורף מתחת לשלג ובאביב הוא מציץ עם הפקעות הראשונות.
אין כמו פקעות בשביל לסמן אביב.

שום שמח

בשנה שעברה פספסנו עמוד פריחה אחד של שום (נהוג להוריד אותם איך שהם עולים, ולאכול אותם מוקפצים) וכשאספנו את השום באוגוסט גילינו את הפרי. הוא נראה כמו ראש שום, אבל ממש קטן.
זרענו אותו ליד השיניים הרגילות כדי לראות מה יצא מזה.
מה יצא?
בינתיים זה נראה כמו הגדול, אבל קטן.
(השמן שבשמאל הוא צבעוני. היו לנו כמה פקעות שנאספו לנו בסינוני האדמה ויובל פיזר אותן במיקומים מפתיעים).

זה קטן קטן, השום הזה

אחר כך שאלנו חברה שהתמחתה בשום והיא סיפרה שמהשיניים הזעירות צומח ראש קטן קטן ואם זורעים את שיניו שוב אז יוצאים ראשים קטנים וכך זה גדל עד שמגיע למימדים סטנדרטיים. טוב לעשות זאת אם יש איזו מחלה שתוקפת את השום ואי אפשר להשתמש ביבול כזרעים (ואין מקור אחר לזרעים עבור אותו הזן). אם אין סיבה מיוחדת אז השיטה הרגילה של זריעת שיני שום עדיפה.

ערוגת תות

זאת ערוגת תותים בת שנה.
יובל עבד עליה קשה בקיץ שעבר. תותים הם עם חזק אבל אם שותלים אותם בערוגה של קומפרי… יש תחרות. שנאמר – קומפרי לא פראייר!
יובל הפך את כל האדמה לפני, שלף את כל שרשי הקומפרי ואת יתר השרשים העקשנים, עישב המון במהלך העונה ויש תוצאות – היום הערוגה שמחה.
אני בטוחה שהיא תניב הרבה תותים.
אני מחכה ליום שיהיו לנו יותר תותים ממה שאנחנו יכולים לאכול.

אותה הערוגה, מזוית אחרת.

בגלל שתותים כלכך קל לגדל וכלכך טעים לאכול, הקמנו עוד שתי ערוגות תותים ואני מקווה להקים עוד.
זאת תלולית שהקמתי בסתיו על חורבותיו של שיח שסתם עמד שם וחסם את הנוף.
גזמתי אותו נמוך, השכבתי את הגזם ושפכתי הרבה אדמה. בא האביב והפקעות שמתחת צמחו כאילו אין להן טונה אדמה על הראש.

ערוגת תותים חדשה

לפני כמה ימים, כשהתותים הותיקים התחילו לשלוח שלוחות, הורדתי כמה שנחתו על השביל ושתלתי על התלולית הזאת. נראה מה יצא מזה, התנאים שם לא מיטביים.
הקופסא שבקצה הערוגה באה להגן על הבלקברי שנשתל שם בסתיו מהשתלטות עויינת של תותים (בהתחלה כתבתי "השתלתות" אבל אז אמרתי לעצמי – 10% יבינו שיש פה משחק מילים, 90% יחשבו שאני עילגת עם שגיאות והחזרתי את הטי"ת).

יש עוד ערוגה חדשה של תותים אבל בשבילה צריך את התמונה המלאה.

תצפית אל הגינה המרכזית

משמאל אפשר לראות ערוגה מוגבהת שיש בה תותים חדשים (עוד אחד מהדברים ששתלנו בסתיו, רגע לפני שקפאו לנו האצבעות).
לידה יש ערוגה (לא ממוסגרת, לשם שינוי) שהפכתי וניקיתי משרשים השבוע וזרעתי עוד ירוקים. היה בה שום בקיץ שעבר אז היא נקייה יחסית. היא חשופה לשמש רק חצי יום אז בטח יהיה להם שם נחמד, לירוקים, לכשיתחמם יותר.
ביליתי את כל יום שלישי בטיפול בה וזכיתי לחוות את כל השילובים האפשריים של: שמש, גשם, ברד, שלג, רוח ושמים אפורים. זה היה ממש תמוה. את השרשים החבאתי מתחת לפלסטיק השחור שמימין, שם ישתלו קישואים. זה טריק נחמד שלמדתי – אם יש פסולת גינה שלא טוב לשים בקומפוסט (עלים ושרשים של עשבים ממש שתלטנים), אבל חראם לזרוק כי זה חומר אורגני מעורב באדמה עילית – עושים מהם ערימה, שמים פלסטיק שחור ושותלים קישואים.
עובד מעולה: למעלה צומחים קישואים שמחים ולמטה נוצרת אדמה (אני לא יודעת אם הטריק הזה מתאים למקומות עם קיץ חם באמת).
הענפים האדמדמים הזקופים הם הפטל הותיק.
השנה נתתי לו טיפול מלא: בסתיו גזמתי את כל הענפים שסיימו להניב (הם ימותו) ודיללתי את כל החדשים כך שישארו רק 3 החזקים ביותר מכל מקבץ. לפני החורף שמנו להם קקיעזים ועכשיו, כשבא האביב, גזמתי אותם בגובה 4 רגל.
נשאר רק לסדר להם תמיכה. יש בזנטים ויש תופסנים מתאימים בשביל לחבר להם קרשים וחוט היקפי. אני צריכה בשביל זה את האיש החזק עם הפטיש הכבד (אין לנו הלמניה).
נראה איך זה ישפיע על התנובה.

שתי הערוגות שמתחת לקשתות הן מקור הגאווה שלי כרגע. זה משהו שעשיתי לאחרונה בעצמי מאל"ף ועד ת"ו. בניתי, הצבתי, מילאתי בשכבות של רסק עצים (שאהובי הביא לי מהר הרסק החדש שליד המועצה), קקי פרות ואדמה מסוננת (מאבנים ושרשים). אדמה מסוננת זה כזה דבר יפה ונעים. עושה חשק לשכב על זה לישון. ככה אוורירי וחמוד (וטונה עבודה, כמובן).
הכוונה שלי היא לשתול שם דברים "של קיץ" ואיתם יש עניין של תזמון. מדברים פה על 24.5 כמועד הוצאת הקיציים החוצה (עד אז מארחים אותם בסלון). אתמול שמעתי מישהי מדברת על איזה משולש על ההר שכשנעלם ממנו השלג – זה המועד להוציא. כרגע עוד לבן שם.
אני לא יודעת אם הקרות המיועדות יכולות להרוג את הצמחים גם אם הם בחממה. כל עוד לא גמרתי את חממה ואין בידי את השתילים, אני יכולה להמשיך להתחבט.

חממה בהתהוות.

2 Comments

הגב