יום שלישי, 28 מאי, 2013, 20:24

זוחלים בקורטני

נפתרה התעלומה למה העופות הדורסים מתכנסים להם באותה הנקודה על הכביש כל יום, כל היום. חשבנו שיש להם שם לוח שש-בש נשרים אבל מסתבר שיש שם נבלת אייל. ככה פשוט.
היום קראנו עוד קצת על Turkey Vulture (הנשר היחיד בBC) ולמדנו שהם מסתדרים בזוגיות רבת שנים (הם חיים כ40 שנה) וחוזרים לאותו הקן מדי שנה כדי להטיל. בכל שנה הם משפצים ומשפרים את הקן שגדל וגדל . הקן הכי גדול שנמצא היה בעומק 6 מ'.

ביום גשם (כן, עדיין) מתאים ללכת למוזיאון. המוזיאון של קורטני הוא מוזיאון של זוחלים ימיים לפי הכותרת אבל בפועל יש בו קצת מזה וקצת מזה.
ראינו שלד של זוחל קדום ענק (8 מ' אורך?) שנמצא כאן באזור לא מזמן (אבל הוא ישן. ממש ישן. מהימים שהיו כאן זוחלים כאלה), גילינו מהו אותו כוכב ים רב זרועות שפגשנו בחוף ביום שמש קדום, לפני שהעננים קנו שליטה (קוראים לו Sunflower Star ובדרך כלל יש לו 24 זרועות. זה שראינו היה כנראה גידם), ראינו מוצגי אנו-באנו והיה יצוג יפה לFirst Nations שזה תמיד מעניין אותי. מוזיאון חמוד, אבל לא משהו שיכול למלא יום.
אם כן, מה יכול למלא את יתר היום? (שהפך מסתם גשום לגשום ורוחני), לא, לא המסעדה הקוריאנית, עוד לא זמן אוכל, אלא מקום שלא ביקרנו בו כבר שנים: Value Village. זאת רשת חנות יד שניה שאין לה סניפים בקוטניז שהילדות היו מוצאות בה את כל השמלות המפוארות שלהן (לפני 3 שנים היה יותר זול!).
נטע וקשת קנו, כמובן, בובות. יש להן קטע עם בובות. קשת לקחה בובת תינוק ומאז היא או יולדת או מיניקה או מבקשת מאיתנו להיות בשקט כי יש פה תינוקת בת שעה שמנסה להירדם. נטע, לעומת זאת, לקחה בוב שהתגלה (רק אחרי שהגענו הביתה) כעשוי חרסינה. מאז הוא עבר כבר כמה ניתוחי איחוי והבגדים שלו מסתירים הרבה מאוד דאקט-טייפ.


אחרי שערב קודם חווינו תינוק מתחרפן מאוד (התנהג כאילו השתגע ולא הצליח למצוא את עצמו בשום מקום חוץ מאשר על הציצי וגם שם תוך כדי בעיטות), חיברנו את הנקודות והגענו למסקנות.
הנה כמה נקודות:
בימים האחרונים הוא לא מוכן לאכול שום דבר כמעט. שום דבר מזין וממלא (עם כל הכבוד לקוביות העגבניה שהוא דג מהסלט). הוא כן נוהה אחרי הלחם.
הוא רעב ומבקש לינוק הרבה ותדיר ומתחרפן כשלא מקבל.
הלחם שאנחנו אוכלים פה הוא לחם מהסופר (הפעם אני לא אופה לחם בגריל. עד כאן). אני מנסה למצוא את זה שנראה כעשוי מרכיבים מלאים ובני זיהוי בלבד אבל עדיין, הוא חשוד באווריריותו וזאת חיטה. הילדות לא רגילות לחיטה (בבית זה כוסמין, שיפון וקמוט, לרב שאור).
שמתי לב שהלחם גורם לכל הילדות לאבד את זה קצת (ובטח גם לגדולים. אבל אצלנו זה פחות גלוי). הארוחה נגמרת והן נשארות ליד השולחן הריק עם שקית הלחם, מנשנשות אותו בלי כלום עד הפירור האחרון. זאת נורה אדומה.

הוחלט לעבור מיד למאפים שמיוצרים משיפון ומים בלבד (אני יודעת שהכי טוב היה לחתוך את כל האגף הזה מהתפריט לגמרי אבל זה קצת בעייתי בהרכב ובתנאים הנוכחיים).
ביממה שעברה מאז שהוחלט עם השינוי התינוק חזר לעצמו, חזר לאכול אוכל של ממש בתאבון ונראה שהוא מצא את עצמו וכל סמי ההזיה יצאו לו מהמערכת. לרווחת כולנו.


הביקור הזה בקורטני היה האחרון לטיול זה.
ולא אכלנו במסעדה הקוריאנית.

הגב