יום ראשון, 24 פברואר, 2013, 22:38

עדכוני זוטות וזוטון וכדורי אנרגיה לגולשים

תוכן העניינים:
שוויצים לדודות, שוויצים לדודות, שוויצים…
מתכון להמונות
סרטונים למכורות


לפני כמה ימים קשת נזכרה כמה כיף היה בגנון.
באמת כיף בגנון. גם אני הייתי שמחה ללכת לגנון.
ביררתי וגיליתי שילדים בני 5 נמצאים על התפר. ז"א שהם כבר בגן חובה ולכן יכולים ללכת לכיתת גן בבית הספר (אצלנו בשנה זו מדובר בכיתת גן עד ד') אבל יכולים גם ללכת לגנון (רק שגנון זה בתשלום ובית ספר זה חינם).

אי לכך סיכמתי עם קשת שביום שני היא תלך לגנון לחצי יום ואם זה יעלה יפה (ז"א – אם היא תצליח להתלבש לפני הצהריים) היא תלך בכל יום שני.
יום שני זה מחר. קשת מדברת על הגנון בלי הפסקה. כלכך בלי הפסקה שהיא נרדמה רק באחת עשרה בלילה ובטח לא תצליח לקום מחר לגנון.

אתמול היא התקלחה.
לא קל להוציא אותה מהמקלחת, בגלל זה אנחנו לא מכניסים אותה לשם הרבה.
כשיובל בא להוציא אותה (אחרי שעה בערך) היא אמרה לו שהיא רוצה להישאר במקלחת עד שהיא תמות.
אחרי רגע קצר היא התעשתה ואמרה: "אבל ביום שני יש לי גנון" ויצאה.


היום יצא לי לראשונה מזה הרבה זמן לראות את הגדולות בשיעור אייקידו.
קבוצת הילדים הבוגרים די גדולה בימים אלה וחוץ מנער אחד בן 13 שיש לו חגורה ירוקה, הן הכי מתקדמות בכיתה (חגורה כתומה. יקבלו ירוקה באביב).
אחרי הדגמה של טכניקה על ידי המורה הילדים התבקשו להתחלק לזוגות ולהתאמן. ראיתי את הילדים כולם מתחלקים ורק את אור ונטע פונות אל המורה, מקבלות ממנה הנהון ואז מצטרפות אל צוות ההדרכה, מתפזרות בין הזוגות האחרים ועוזרות למתקשים.
זה היה מרגש לראות.
אחר כך הן עברו להתאמן יחד, כזוג.
הן מלאות בחן.


ביום רביעי אור עברה את המבחן הכתוב הראשון בחייה.
לקח לי זמן להבין מה זה המבחן הזה. זה מבחן כישורי בסיס שנערך בקרב כל תלמידי כיתות ד' וז' ברחבי הפרובינציה.
זה לא מבחן חובה (ההורים יכולים להגיד שהם מסרבים שהילד יבחן) אבל לא ראיתי סיבה לסרב (לא שידעתי עליו מראש. נודע לי כשהיא כבר היתה באמצע), רק אמרתי למורה – אם יוצא לך בעתיד לבחון ילדי חנ"ב, תבררי עם ההורים שלהם קודם (היא צריכה לבחון את הבנות במבחן אנגלית בגלל שיעורי האנגלית שהן מקבלות. היא חשבה שהמבחן הזה יכול להיות תחליף מעניין. אכן מעניין).

ידעתי שאור תעוף על המבחן הזה. היא אוהבת חידות (במידה).
ביום רביעי היא עבדה עליו כמה שעות וביום שישי היא הלכה לבית הספר לעוד כמה שעות כדי להשלים אותו.
לא הגזימו בכלל…

אור כמובן נהנתה ובחלק שהיה צריך לכתוב חיבור גם אני נהניתי (יצא לי לראות את המחברת שלה). נפלתי ברצפה, לא רק מהעושר הלשוני והמבנה המדויק אלא גם מהדמיון.
אני יודעת איזה אוצר יש לי בבית אבל זאת פעם ראשונה שיצא לי לראות את זה ברווח כפול.

ליובל יצא לראות אותה פותרת את אחד החלקים של החשבון.
חוץ מתרגילים על המחשב שאין לנו מושג מה הם היו (אבל כמה מעניין זה כבר יכול להיות אם לא מעורב בזה נייר?), היתה לה שאלת ציור חצר בהיקף נתון על דף משבצות.
זה קצת הסביר למה לקח לה כלכך הרבה זמן, המבחן הזה.
כמו החיבור, שהמורה חזרה והדגישה שאינו חייב למלא את כל 3 העמודים הריקים שהיו במחברת (‎אבל אור כתבה עד סוף השורה האחרונה), כך גם החצרות מילאו בהמוניהם את כל דף המשבצות. ההוראה היתה לצייר שתי חצרות אבל אור התעקשה לפרט את כל האפשרויות כולן.

אני חושבת שזה ממש חמוד מצדה 🙂

בעוד כמה שבועות נקבל את המחברות בחזרה, יחד עם ציון ודירוג של התלמידה בתוך בית הספר והאזור והפרובינציה כולה.
מעניין בשביל מה זה המבחן הזה (פרט לניפוח אגו הורי).


היום נפלתי לשנצ.
זה לא קורה הרבה אבל כשזה כבר קורה זה מתוק מפסק-זמן.
כשהתעוררתי, היה לי הרבה זמן לשכב במיטה, לשמוע את העולם מתנהל כהרגלו אבל בלעדי ולהבין שהדבר הכי מתוק בכל הסיפור זה ההתעוררות.
התעוררות רגילה מתרחשת בדרך כלל בין שש לשבע לפנות בוקר. בכי של תינוק מקפיץ אותי משינה עמוקה לערות מלאה ואחרי חצי דקה, תוך שהוא מתעצם ומתקרב – אני מקבלת תינוק בוכה לידיים.
(אם התינוק ואני ישנים באותו החדר אז הזמן מתקצר אבל הקפיצה היא אותה קפיצה).
הפעם צפתי לי מתוך החלומות (תמונה חדה בצבעים מלאים. אין על חלומות של שנצ) אל מציאות בלתי תובענית עם הרבה זמן לחשוב את המחשבות שלי. אחת אחת. בטור.
מזמן. מזמן לא היה לי ככה.


יום אחד קשת חזרה מWhiteWater ובעיניים נוצצות סיפרה על כדורי האנרגיה שאכלה שם (ליתר דיוק, שהרי קשת היא לא בדיוק אחת שתבוא ותספר מה עבר עליה, לא מיוזמתה ולא אם שואלים אותה, זה היה יובל שסיפר איך הוא קנה לה אחד ענק, כמה זה היה טעים, וכמה שהיא רצתה עוד. היא מצדה חייכה חיוך גדול, הנהנה בהתלהבות וכן, העיניים שלה נצצו).

בספר הבישול שלהם שברשותנו לא מצאנו את המתכון (יש בו מתכונים מעולים אחרים ומי שמקבל את הספר, סופו שיתלהב ויעשה את כל הדרך עד לכאן כדי לאכול במזנון שלהם בעצמו). זה נמצא בספר אחר.
טוב שיש אינטרנט.
הכנתי לפי מתכון שמצאתי כאן. קשת אמרה שיצא לי יותר טעים משלהם "כי אמא מכינה את האוכל הכי טעים". לא התווכחתי 🙂
אני עצמי לא טעמתי כי אני לא אוהבת שומשום בהקשרים מתוקים.

כדורי אנרגיה לגולשים

רכיבים:

1 כוס גרעיני חמניות – לקלות.
1 כוס שומשום – לקלות.
1 כוס שיבולת שועל rolled oats
1 כוס שוקולד צ'יפס
1 כוס חמוציות מיובשות
1/2 כוס קקאו (50 גר')
2 כוסות חמאת בוטנים או חמאת אגוז אחרת (480 גר')
1/2 כוס דבש (140 גר')
אפשר – קוקוס לציפוי.

הכנה:

  1. קולים את הדורש קליה. מרככים את הדבש אם הוא חורפי. מכינים חמאת אגוז אם אין (ידוע איך?).
  2. שמים הכל (פרט לקוקוס. הוא לציפוי) בקערה ולשים בידיים לקבלת מסה שנדבקת לעצמה. אם זה לא דביק מספיק – מוסיפים קצת דבש (אני הוספתי דבש ושמן קוקוס מותך).
  3. לוקחים מסה בכמות של רבע כוס או כמה שרוצים ומגלגלים לכדורים הדוקים ויציבים.
  4. אם רוצים מגלגלים בקוקוס. אפשר לגלגל גם בתערובת של שומשום וגרעיני חמניות לגימור מהודר (אני חושבת שצריך מסה דביקה יותר מהרגיל בשביל שזה יחזיק).
  5. מאחסנים בפריזר או במקום אחר שהילדים לא רואים.

הערות:

  • באחת הפעמים הכנתי עם גרעיני דלעת במקום חמניות ושוקולד לבן במקום מריר. לא נרשמו תלונות.
  • הכדורים המקוריים גדולים ולמרות הפיתוי להכין קטנים, בגודל ביס וחצי של ילדה, יש משהו חינני בכדורים הגדולים. זה מיני פרויקט בשביל הסועדת.

סיימתי למיין ולנפות תמונות וסרטונים מינואר אז עכשיו הם זמינים באלבום ינואר (הסיסמה היא Slocan). להלן דוגמיות.

אולי כבר קישרתי אליו אבל תמיד נעים לחזור ולראות את טל שוחה באורז:

נטע playing the blues:

למה מצאתי בננה במגירת הסכום? התשובה במבולגן:

טל, תפוח ונטע:

אותו הצמד, מחליק על המדרון שבין הבית שלנו לבית של לזלי:

מאלבום פברואר הכמעט ריק (בינתיים) –

טל שומר על הרעש בתוך הארון:

כמה סרטונים טריים מWhiteWater:

יובל קופץ:

ונטע קופצת:

באלבומים שקישרתי יש עוד מלאן סרטונים של טל במטבח והילדות בשאר הבית. לחובבות הז'אנר.
בקרוב עוד סרטוני סקי.

תגובה אחת

  • נגה הגיב:

    איזה כיף לראות אותם! כל כך חבל לי ששלי קטנה מדי כדי לשחק בשלג (אפילו עוד לא זוחלת או יושבת) – כבר יש לי טבלת ייאוש עד עונת הסקי הבאה והנוכחית אפילו לא נגמרה! ניסיתי את עניין השנ"צ היום – היה מדהים לרבע שעה ואז הטלפון צלצל 🙁

הגב