יום שני, 16 ינואר, 2012, 17:43

טל בן חודש ונפרד מהאבקה

לקח לי זמן להבין שזה לא בסדר להוריד תדירות עדכונים במצב כזה. מתנצלת.
אין לי הרבה פנאי שכולל שתי ידיים פנויות (בלי ידיים בכלל יש לי בשפעה) ויש לי איזו יומרה לסרוג בלקלווה (זה לא ממתק, זה כובע) של גמדים לתינוקת של כריסטינה שאמורה להיוולד כל רגע שנולדה אתמול (ואילו לחיים שמנמנות יש לה. היא לא תתאשפז עם תת משקל!) ועוד בחרתי עבורו חוט כלכך דק שזה יקח שנה.

נעשה את זה זריז.

(את התמונות ההיסטוריות שאני משבצת לאורך הסיפור אפשר כרגיל להגדיל בלחיצה. אז גם יופיעו פרטים כגון גיל ומצב משפחתי).

בהזנה של טל יש לנו 3 יעדים כרגע:
1. להיפטר מהאבקה.
2. להיפטר מהבקבוקים.
3. להיגמל מהמוטיליום.

נתחיל מהסוף.
את המוטיליום אני לוקחת כי בתקופה הקריטית בה הגוף אמור להבין מה עומד מולו וכמה עליו ליצר, היה לי תינוק לא כלכך יונק והייתי צריכה לחלוב ולשאוב. מצד אחד הייתי צריכה לדאוג שיגבר ייצור החלב כדי שאוכל לספק את הצרכים של טל בשאיבה (תוך 4 ימים בערך זה קרה) ומצד שני הייתי צריכה לדאוג ליצור דרישה מספקת ויותר מזה (כי כנראה שחליבה לא מגרה מספיק את המערכת. לא התעמקתי).

מוטיליום אי אפשר להפסיק ככה, צריך לעשות את זה בהדרגה. אז כרגע כבר הורדתי על דעת עצמי רבע מהכמות היומית ואני מחזקת אותי בטינקטורה של בוראג' (זה בן דוד של החילבה).
בעוד כמה ימים יגיע לי החילבה ואתחיל לשתות אותו בתה.
יש לי בחדר עם המשאבה את ארגז הפעולה להאכלת טל. יש בו את השמן שלו (זה שמוסיפים לו לאוכל. microlipid. בא בצנצנות קטנות שמתאימות בול לפטמות הבקבוק שזה מעולה כי ממש קשה לי להשיג בקבוקי תינוקות מזכוכית) ואת הפורמולה (אנפמיל נטול לקטוז) עם כפית מידה שתלשתי מצרור כפות המידה שבמטבח (מוסיפים כפית אבקת פורמולה לכל בקבוק חלב שלי כדי להוסיף קלוריות לכל שלוק). ויש את כל הטינקטורות שלי – לחלב, לחיזוק כללי, לברזל (yellow dock). כשאני זוכרת אני מטפטפת אותן לתוך התרמוסים של התה שרצים פה. תה של פטל וסרפד וכאלה. אני כבר לא זוכרת איזה טעם יש למים.
ויש תרופות שמגיעות בכדורים כמו המוטיליום וכדורי הברזל.
סל גדוש.

ביום חמישי האחרון היינו אצל רופאת הילדים של נלסון (זאת שהיתה איננה כשהיינו מאושפזים בנלסון ועכשיו היא ישננה). היא שקלה את טל, היתה מרוצה מהתוצאה ואמרה לנו שהמטרה הראשונה שלה בתהליך היא להיפטר מהאבקה. כי זאת פורמולה, על בסיס חלב פרה, יש בה פוטנציאל לאלרגניות לטל, לא שוס וכו'. לא צריך היה להסביר. אנחנו מסכימים עם הלך הרוח הכללי שנושב בין הסמכויות הרפואיות שפגשנו שפורמולה זה לא איאיאי ואין כמו חלב של אמא.
זה לא רק מס שפתיים, אני רואה איך זה מיתרגם למעשים. עושים הכל כדי לתמוך באמא שתוכל להניק, במסרים ובציוד ובתמיכה אישית.

באותו מעמד היא הורתה לנו לוותר על תוספת הפורמולה בשתיים מתוך 8 הארוחות היומיות (מיד בחרנו בשתי ארוחות הלילה אותן אנחנו עורכים לבדנו, כל אחד בתורו, בהן אנחנו מטושטשים מדי בשביל לקלוע את האבקה לתוך הבקבוק) ולדווח ביום שני על העליה במשקל.
לא שמישהו חשב שתהיה צניחה בגלל ויתור על שתי כפיות אבקה ביממה אבל לא עושים פה מהלכים קיצוניים.

היום התקשרנו ודיווחנו על העלייה במשקל (שומרים על קצב של 60 גר' ביום ומטפסים אט אט בעקומות האחוזונים). ההוראה החדשה היתה לוותר על האבקה לגמרי.
יששששש!
צנצנת אחת יצאה מסל הפעולה.

על המוטיליום אני עובדת, מהאבקה נפטרנו כבר, עכשיו נשאר להיפרד מהמשאבה והבקבוקים.
זה בטח לא יקרה במהירות כמו עם האבקה אבל בטח ביום חמישי, עם שיחתנו הבאה, לכשיתברר שהקצב נשמר, נתחיל להמיר בקבוקים בהנקות. לאט לאט.

בינתיים אני ממשיכה להיצמד לידידתי המשאבה שבהתחלה סתם עיצבנה אותי אבל עכשיו ממש מצליחה להוציא חלב.
אני שואבת/חולבת (סחיטה ידנית עדיין מהירה יותר) יותר ממה שנדרש להאכלות של טל ומקפיאה את העודפים. מתישהו יגמרו לי צנצנות המייסון (זה עונתי. אין לקנות עכשיו) או המקום בפריזר הגדול (יש שם תרנגול הודו שעבר עליו הכריסמס, רבע פרה ו20 סלמונים) ואני אתחיל להפנות את העודפים לטובת בני הבית. או שאפתח קו קינוחים פרווה על בסיס חלב אם 🙂

עד כאן אני.
טל מרוצה ומתעגל.
עוד אין לו הרבה פיצ'רים אבל לילדות שלי יש במילא סף גירוי נמוך אז זה בסדר, מספיק להן שהוא לא בוכה והן מבסוטיות לשחק איתו.

לפעמים כשרוצים להמריץ איזו ילדה להתארגן לשינה אפשר להבטיח לה סיבוב על אחיה (ז"א שהוא ישב בחיקה) וזה עושה את העבודה.
אז אולי כן יש לו פיצ'רים.

הוא עושה קקי מאמם של יונקים ופולט לעתים פליטות ריחניות של יונקים (משתדלים למנוע. צריכים שכמה שיותר ישאר בפנים). אני אוהבת את הריח של כל אלה ואת הריח הכללי שלו.
תינוקות יונקים מריחים טוב!


יש עוד אנשים במשפחה.
יובל חזר לעבוד לפני כמה ימים.
מאחורי הכיסא שלו, במשרד, יש את משטח הפעילות הזה עם הקשתות של טייני לאב ועליו הפוטון הקטן של טל. שם מניחים תינוק ישן. או תינוק ער מבסוט.
הוא לא ממש מתעניין בג'ירפה ובתוכי (ובכדור שאור סרגה לו) שתלויים מעליו. החשיבות של הקשתות היא במניעת האחיות המעופפות שלו מלדרוך עליו בטעות.

אור קיבלה לפני כמה ימים מתנת יומולדת מוקדמת – גיטרה (מונטנה, גודל 1/2, מיתרי נילון).
כבר ידוע לנו שהילדה מוכשרת מאוד בתחום המוזיקה (ואת זה לא רק אמה המשוחדת אומרת). היא מנגנת כבר בפסנתר וחלילית ומקבלת שיעורים על שני הכלים הללו (שיטת סוזוקי. זה מה שמרשה מלמדת. לנו חשוב מי המורה, לא מה השיטה). היא הביעה התעניינות בכל כלי שפגשה – כינור (אצל לוקאס), נבל (אצל אדוניה) וגיטרה (אצל שרלוט).
אז קנינו לה גיטרה וזה בא לה בהפתעה.
זה קרה ביום חמישי ומאז היא מנגנת המון וכבר די מיפתה את כל הגיטרה. עכשיו היא מנגנת עליה את כל השירים שהיא מכירה.
בטח בקרוב ניכנע ונוסיף לה (על שיעורי הפסנתר/חלילית) שיעורי גיטרה.


קשת התחילה ללכת לגנון פעמיים בשבוע ליום מלא. אני חייבת להודות שלמרות שהדרישה היתה שלה (לא יודעת מה מלהיב אותה להישאר לשנ"צ אבל זאת גולת הכותרת של היום מבחינתה) – זה מקל עלי. היא די הוזנחה מאז הלידה (כמו יתר הילדות. שנינו עסוקים בהזנת טל וכל מה שמסביב) וכנראה זה מה שגורם לה לנסות ולקבל יחס בכל דרך. שלילית למשל.
אז אם למשל היא תדרוך בטעות על השערות של אחותה – מחאת האחות תגרום לה לחייך ולדרוך שוב, הפעם בכוונה.

היא רוצה זמן-טל אבל לא תמיד זה מתאים כי לשים עליה תינוק דורש השגחה צמודה (להבדיל מנטע שיכולה לקחת עליה את טל לשעה, להאכיל אותו ולשמור אותו מרוצה בזמן שאני דואגת קצת לעצמי) והיא יכולה להציק בהתמדה למי שכן מחזיקה בו או סתם לבוא אליו בהמון אהבה ולהפריע לו לישון.
כשהיא לא בסביבה (בגנון או אצל חברה) הרוחות יותר רגועות כאן.

בינתיים, כשהיא כן בבית, אני משתדלת לתת לה כמה שיותר תשומת לב חיובית ולתת לה חלק בטיפול בטל.
אם יוצא לנו להיות ביחד בלי צַריכים היא מתגלה במלוא מתיקותה. להתחבק ולקרוא ספר או להכין ביחד ארוחת ערב זה ממש לטבול בדבש.
אני מתגעגעת אליה.


נטע, כרגיל, רוצה את הכל.
לקראת עונת הסקי הצטיידנו עבור אור בסנואובורד כי היא החליטה לעבור מסקי לסנואובורד.
לנטע לעומת זאת קנינו ציוד סקי כי אין לשכור את מה שהיא צריכה – סקיז בביצועים גבוהים (כאלה שאפשר לרדת איתם מהמסלול המגורף לאזורי בר רכים). גם לקשת קנינו ציוד כי ציוד במידה שלה יש רק אחד בחנות ההשכרה ולא תמיד אנחנו הראשונים לבקש לשכור אותו.
יוצא שלכל המשפחה יש ציוד (ליובל יש כבר מהעונה הקודמת). כמובן שזה מצב זמני כי הן גדלות כל הזמן…

נטע החליטה שהיא רוצה גם וגם.
אז פעם בשבוע היא נוסעת לגבעה עם יובל ואור יחד עם בית הספר של סלוקן, כולם באוטובוס הצהוב, אור לומדת ס"ב והיא לומדת סקי.
למחרת היא נוסעת עם יובל וקשת, קשת לומדת סקי ונטע ס"ב.
ככה היא לא צריכה לבחור.

ביום שישי לקראת ערב, כשהם חזרו מיום הסקי הראשון לעונה, אני הייתי עם קשת וטל אצל לזלי (ביקשתי ממנה לשמרטף על שלושתנו). נטע התקשרה ללזלי והזמינה אותה ללכת יחד למגרש ההחלקה על הקרח. כאילו לא הספיק לה יום שלם על ההר.
ילדה טורבו.


עד כאן עדכון קצרצר.
מקווה שבקרוב יהיו לי סרטונים להציג. בינתיים שתי תמונות עתיקות ממש (מלפני חודש כמעט) של קשת מפליאה לתפעל שק זילוף לצורך קישוט עוגיות ג'נג'רברד.

הפעם החלטתי לתת לילדות חוויה מלאה אז קניתי בקואופ כלמיני ממתקים מסוג "זבלה אורגני", הכנתי רויאל אייסינג ונתתי להן לקשט. הייתי עסוקה עם טל ולא יכולתי להצטרף לחגיגה אבל הן הצליחו יפה מאוד גם בלי נוכחות מבוגר.

19 Comments

  • טלי מא הגיב:

    יש!! על הכותרת. וכיף גדול על העידכון. התמונות אחת-אחת, אבל זו של אור קוראת עם טל בין הרגלים היא הכי-הכי.

  • ליאת הגיב:

    טוב שעדכנת, כבר התחלתי לדאוג.. נשמע במגמת שיפור. כל הכבוד לטל ולצוות. אחלה תמונות עם אור. גם לילדים שלי לקח זמן להתניע עם העלייה במשקל, משהו כמו שבועיים-שלושה אחרי שנולדו. בעיקר עם השני והשלישית. אח"כ הפכו להיות דביבונים. (השלישית באמצעות ציצים בלבד, ועל זה יאמר – עליונות ועקשנות נשית)

  • יעל הגיב:

    שמחה לקרוא את העדכונים. איזה כיף לקרוא שאתם מקבלים תמיכה נכונה ומאוזנת ושזה מתקדם בכיוון הנכון. לטל יש פקטור מתיקות ומושמושיות גבוה במיוחד. אם זה לא פיצ'ר, אז אני לא יודעת… אני מתקנאה בזה שיש לכם זמן למצות את אפשרויות הסקי, ונורא שמחה ללמוד ממך איך קוראים לכל הדברים האלו בעברית 😉 נראה לי שמתבקש לבקש שתעלי מתישהו את אור מנגנת!

    • נעמה הגיב:

      בהחלט פיצ'ר. זה מה שגורם לי לשבת ולהתבונן בו במבטים מצועפים ולהגיד לו מילים אוהבות בטון גבוה ומתנגן. או שכל האמהות ככה…?

  • ברונית הגיב:

    תודה על העדכון המפורט ועל התמונות המלבבות, קשת הסתפרה!

  • ענתי הגיב:

    תודה על העדכון ועל התמונות. שמחה לשמוע שהמצב משתפר. בגלל שאני חיה בבועה, בכלל לא חשבתי על אפשרות של ילדים שלא אוכלים מספיק ולא עולים במשקל (למה זה קורה? הוא נולד קטן?)

    והכי הפתיע אותי שחלב אם נחשב פרווה. (לא חשבתי על זה עד כה). הכרתיפעם מישהי שבתקופה שהיו לה עודפים של חלב שאוב בפריזר הציעה את זה לאורחים בתור חלב לקפה (וסיפרה שתמיד כולם הזדעזעו מהרעיון)….

    • נעמה הגיב:

      יכולות להיות הרבה סיבות לאי עליה במשקל.
      אור למשל היתה רגישה משהו שאכלתי. אז היא שלשלה (עם קצת דם) ולא עלתה.

      לקשת לעומת זאת היתה לשון קשורה אז היניקה שלה היתה לא מספיק אפקטיבית והיא לא קיבלה מספיק. אז לא עלתה במשקל.

      טל? אולי הוא פשוט נולד רזה ועם קצת בעיות טכניקה ביניקה וכשאתה על הקצה קל מאוד ליפול. אולי זה מה שהיה. כרגע הוא מתאמן לתחרות היונק המצטיין ויש כבר בגדים שקטנים עליו 🙂

  • קרן אור הגיב:

    שמחתי להתעדכן!

    וואו , אור עם טל על ה(ב)דרך והספר בעיקר – מהממת!

  • עדי הגיב:

    השלב העוברי הזה, כשהם ישנים בכל תנוחה וזווית, זה כל כך מקסים. התחשק לי להחזיק אותו בעצמי. ואיזו תנוחה הנקה! כזו עוד לא ראיתי. ואיזה כיף לראות שוב את הילדות! תמונות ביתיות כאלה שמחממות את הלב. יאללה תמונה של קשת עם התספורת החדשה מהחזית, זה נראה מאוד מבטיח.

    • נעמה הגיב:

      גם אני לא ראיתי תנוחת הנקה כזאת עד שמצאתי את עצמי בתוכה. מזל שהיא כבר לא איתנו (יונק בתנוחה קלאסית שמאפשרת גלישה ביד השניה…).
      תמונות של קשת – בקרוב. (יש גם סרטונים אבל זה פופטיץ ופופטיץ עסוק).

  • תמר הגיב:

    איזה כיף, והרבה נחת. אני אוהבת את השלב הזה שבו החבר החדש במשפחה מתחיל לסגל לעצמו הרגלי השתתפות במשפחה. וקשת – מתוקה אמיתית. קשה השינוי הזה בסטטוס. מאחלת לכם טיפוס מהנה בסולם ה BMI. והרבה תמונות וסרטוני שלג. Bon Hiver!

    • נעמה הגיב:

      ההרגל הבא על הכוונת: שינה רצופה מעשר עד עשר.
      אבל לא לפני שיש לו קצת יותר ריפוד.
      (ביום שני אנחנו מחליפים בקבוק יומי אחד בהנקה!!)

  • michalica הגיב:

    תודה על העידכון המלבב, כולכם כל כך יפים וחמודים.

  • שני הגיב:

    טוב שתי תמונות מככבות, כמובן עם אור והספר וזו על יובל במחשב עם המגבת הצהובה, אוי אוי אוי איזו מתיקות הורסת!

הגב