יום ראשון, 01 יולי, 2012, 09:38

ימים ארוכים, אגמים גואים. חלק א': מוזיקה וכדורגל

(פוסט בהצפה).

בננות וצפרדע ירוקה לפתיחה.

הערת סרטונים: מעל החלון של הסרט יש שורה בה אפשר לבחור את הגודל והאיכות של הסרט. לטובת מי שמקרטע לו.


לפעמים דברים מתרחשים בדיוק בזמנם. כמו היום השרבי ההוא בדיוק ב21.6 (יום ההולדת של קשת והיום הראשון של הקיץ). תזכורת שיכול להיות חם, רגע לפני ששוב מתקרר.
מזג אויר מוזר, אין מה לומר. דליי המים שנשפכו מהשמיים אתמול לא התאימו לעונה. הכלל הנהוג הוא שחודש מאי הוא חודש אביבי נחמד, יוני הוא חודש גשום ולא נחמד ויולי אוגוסט הם חודשי קיץ. היום הראשון ביולי וצפויה סופת רעמים.

הנה מזכרת מיום שמש נדיר: טל משזף את הטוסיק באחו.


אתנחתא מוזיקלית: קונצרט סוף שנה אצל המורה לחלילית של אור.
הסבר: אור למדה אצלה חלילית בלבד (גיטרה ופסנתר אצל מורים אחרים). חלילית נשמעת יותר טוב בקבוצה ומכיוון שאין תלמידים ברמתה – ניגנו איתה מרשה ולילי (המורה ובתה). יובל הצטרף לפעמים.
נטע הצליחה להשתחל למופע סוף השנה למרות שכל הלימודים שלה השנה הסתכמו ב8 שיעורים באמצע השנה, בערך. איך? זאת נטע. יש לה את הדרכים שלה.

בחזרה ליום הראשון של הקיץ.


יום קודם נערך אירוע הסיום של עונת הכדורגל.
ישבנו על הדשא ופטפטנו בזמן שהילדים שיחקו משחק אחרי משחק תוך שהם מאדימים ומתנשפים ומתעייפים. חדי העין יכלו להבחין שהם רצים לאט יותר ממשחק למשחק.
הקבוצה של נטע היא קבוצה ש… איך לומר… לא הכי חזקה בשכבת הגיל שלה. יצא איכשהו שכמעט כל המשתתפים הם ילדים בחנ"ב או בנות או גם וגם. לא יודעת מה המשמעות של זה. אולי הכי פשוט לצטט את לוקאס שאמר: "הם קיבלו את כל הגבוהים אבל אצלנו כל הבנות! והן כאלה מעולות!" (ואז אמא שלו הוסיפה – "שלא לדבר על זה שאצלכם יש הכי הרבה סטייל", תוך שהיא מצביעה על נטע שלובשת בין הג'רזי ומגיני השוקיים ונעלי הפקקים – שמלת ערב. לא ממציאה).

צרור סרטוני משחקי סיום העונה: (את נטע אפשר לזהות בקלות לפי החצאית האדומה)
סרטון סטטי כשעוד לא הבנתי שהצלמת צריכה לרדוף אחרי הכדור. בהופעת אורח: הגב של יובל והטוסיק של טל.
נטע מלאת עזוז, צמאה בפסק זמן של פרשנות, קשת מאכילה את טל, נטע פורצת מול השדים האפורים, הילדים מתרוצצים על הדשא וההורים מלהגים.

גם בעונה זו היו הקבוצות הדרומיות (דרום העמק, איפה שמאכילים את הילדים בשמרים, כנראה) חזקות. איך שראיתי את לובשי הג'רזי האפורות עם אותה המאמנת מהשנה שעברה, עולים על הדשא בשורה ישרה, ידעתי שהם ינצחו.
והם ניצחו.
אבל אנחנו הרענו, הרענו לילדים מהקבוצה שלנו בכל פעם שהצליחו להעביר כדור, בכל פעם שניסו להבקיע גול. בכל פעם שחטפו גול. כי מה ההנאה במשחק כדורגל אם לא בלהט ילדותי, בצמיחה שלהם מול עיניינו ובפטפטת הורית ערה.

אחרי תום המשחקים הילדים קיבלו מדליות (שזה יותר טוב מגביע. גם תופס פחות מקום וגם פחות שביר) ואחרי ארוחת ערב זריזה על הדשא בשמש הקופחת נכנסנו לאוטו והתחלנו לטפס במעלה ההר, בדרך אל ריקרדו, המכונה "ראש העיר של ווינלו", למסיבת נקודת ההיפוך.

לפני המסיבה – הפוגת מתיקות (טל עושה פרצופים) , רוגע (ערב משפחתי) ושיר ערש

3 Comments

  • מירי הגיב:

    הי נעמה! כמו תמיד, כייף לקרוא.. וגם לחלום בהקיץ (אולי גם אנחנו פעם נארוז את עצמנו..:)… בכל מקרה, רציתי לשאול, אם אפשר, מתי הילדות שלך התחילו לקחת שיעורים במוסיקה ועל איזה כלים..? התלבטות ענקית כאן בהקשר זה.. תהנו מהביקור שלכם בארץ! מקווה שדרכינו יצטלבו להן אי פעם… תודה!

    • נעמה הגיב:

      הגדולות התחילו ללמוד כשקנינו פסנתר. לפני שנה וחצי בערך (היו בנות 8 ו6). המורה לימדה פסנתר+חלילית+קול+עזרים (כלי הקשה וכד') בשיטת סוזוקי.
      אנחנו לא מתים על השיטה (לא מתאימה לכל אחד וקצת נעדרת השראה לטעמנו) אבל כן אוהבים את המורה.
      מאז הצטרפו עוד מורים (פסנתר, גיטרה) בלי שיטה אבל עם הרבה רוח טובה.

      הקטנה התחילה ללכת בשנה שעברה (בגיל 4) לחוג "קינדר מיוזיק" עם אותה המורה. זה חוג מוסיקה אבל לא לימודי נגינה על כלי אלא משהו יותר רחב. האזנה, מקצבים, סיפורים, עניינים. אנחנו ממשיכים עם זה גם בשנה"ל הקרובה (בת חמש), בתקווה שתיפתח קבוצה כי בגיל הזה הרבה עוברים לשיעורים פרטיים בלימודי כלי. לטעמנו זה מוקדם מדי (אפילו שהיא מנגנת ומראה כישרון וכו').

      אנחנו חושבים שמתאים ללמוד על כלי כשיש רצון מצד הילד וגם בגרות מספקת בשביל להבין את המחויבות שיש בענין (אימונים וכד'). זה לא רק עניין של גיל אלא בשלות של הילד (וזה משתנה מילד לילד).

      ב"סוזוקי" ההורה הוא חלק מהלימודים (המורה שלנו לא כזאת אדוקה אבל עקרונית זה כך). הוא נוכח בשיעורים ואמור להיות חלק ממערך האימונים. לתפיסתי תפקיד ההורה הוא לא לשבת לילד על הראש אבל בהחלט להיות נוכח ולתת תמיכה פעילה (גם אם זה אומר להתאמן עם הילד). מודה שלי אישית יש קושי מעשי בעניין הזה (כמו שיש לי קושי להגיע לעשות עוד דברים). אבל באידיאל – כך זה צריך לעבוד.

      יובל הוא ההורה המלווה של אור בלימודים והוא עושה עבודה נהדרת (אני קיבלתי אחריות על נטע והיא נשרה. הסיקי את המסקנות… 🙂 ).

      • מירי הגיב:

        המון המון תודה! ענית לי גם על השאלות שלא שאלתי. שמעתי הרבה דברים טובים על סוזוקי, ויש לנו בקונרבטוריון במקרה גם מורה שמלמד כינור על סוזוקי, אך משהו בליבי לא ממש הסכים עם זה, לפחות לא עכשיו. גם לי מרגיש לחכות קצת עם לימוד כלי נגינה, אך כן מרגיש לעשות משהו עדין שטיפה יתן לו כיוון, עדין ממש, כי הוא גם כך כל כך אוהב מוסיקה, וזה דבר אחד שלא הייתי רוצה לפגוע בו. הגדול שלנו נראה לי בערך בגיל של קשת (יהיה באוגוסט בן 5). בסוף, נראה שנתחיל איתו בשנה הבאה משהו דוגמת מה שסיפרת על קשת, רק באופן פרטי עם מורה מקסימה (כמה שאת צודקת לגבי איכות המורה), מאלתרת לרוב ומלחינה. ואז נראה. יכול להיות שאחזור אליך עם השאלות. לי הרסו את האהבה לנגינה בזמנו, ולכן אני תמיד נזהרת. בקיצור, תודה!!!

הגב