יום חמישי, 07 אפריל, 2011, 22:38

בדרך חזרה מהסקי

אור ונטע דיברו על הספסלים של מעלית הכסאות. אמרו שיש 126 (הן עקבו אחרי המספרים הסידוריים שעל גבם וגילו).

יובל: "אבל אני זוכרת שאמרתי לי פעם 250 או משהו כזה"
אור: "252 מושבים. כי יש 126 ספסלים"
יובל: "אה… אז תגידי, אם המעלית מלאה באנשים ופתאום עוצרים אותה. כמה אנשים נשארים תלויים באוויר?"
אור: "זה כולל את האנשים בקצוות?
יובל: "תחליטי את"
אור: "122"
יובל: "איך הגעת לזה?"
אור: "יש 126 ספסלים אבל רק על אלה שעולים יושבים אנשים ז"א על חצי מהם אבל על כל ספסל יש שני אנשים. אז זה 126 אנשים. אבל אלה הראשונים והאחרונים יכולים לרדת אז הם לא צריכים להיתקע תלויים באויר. שניים למעלה, שניים למטה, נשארו 122"


היום היה אמור להיות יום שרובו שלי אבל מתישהו במהלך היום עשיתי סיבוב עם אור באזור שהיה חדש לשתינו (תלול, מלא עצים, מלא קצפת גבשושית. חתכנו אותו באלכסון)
ובעוד אני אומרת לעצמי שזה הסיבוב האחרון שלנו יחד כי אנחנו אוהבות דברים שונים (היא אוהבים לרדת לאאאאט מדרונות מגורפים ואני אוהבת להתפרע על מדרונות בלתי מסומנים בשלג עמוק, להתרסק ולצחקק. חיה רעה נהייתי), מצאתי את עצמי יושבת (רב הזמן ישבתי בהמתנה) בפתחו של מסלול שחור תלול בלי שום קצפת ומסכימה לרדת איתה את המסלול. ואז מסכימה לעלות אותו כי מעליו יש איזה מסלול שהיא מכירה.
כן. לעלות.

יובל צודק, יש לי לב רך מדי, הייתי צריכה להגיד לה שthe only way is down, baby. אבל יצא שעליתי כמה עשרות מטרים מדרון שאין לי מושג איך לא התגלגלנו בו למטה, בשלג טובעני, בנעליים לא מתאימות, לקראת הנקודה ממנה באים גולשים בקפיצה בלי לראות מה מתחת (סכנת נפשות, תכל'ס), כשבידי האחת הקרש שלי ובידי השניה המגלשיים של אור, השמש מבשלת אותי והרגליים שלי הורגות אותי.
יובל ראה את כל זה מלמטה ושלח אלינו פטרול. הפטרול (איש צוות עם רון בלב ואת ביד. מה יובל אמר לו?) הגיע בדיוק כשטיפסתי מעל הצוק ונשכבתי על הרצפה חצי מתה, מחכה שאור תופיע אחרי.
הוא הציע עזרה, ליווי, משהו אחר, אבל לא היה לו בלון חמצן אז אמרתי לו: הכל סבבה, תיכף אני מפנה את המסלול, לא אשכב פה לנצח. רק תן לי לתפוס את נשימתי, אני בטוחה שהיא היתה פה בסביבה… מכאן אנחנו כבר יודעות. למטה. לא למעלה.

כמה דקות אחר כך הגעתי למטה, בלי פעלולים, בלי שריקות, הורדתי את הקרש, הורדתי את הנעליים, הלכתי משם ברגליים רועדות ולא חזרתי לגלוש עד סוף היום.

ואז ראיתי את קשת, עם סקיז אמיתיים, גולשת.

(יש סרטונים אבל אין זמן. בקרוב).

3 Comments

  • עינבל הגיב:

    ראשית כל אוהבת את המחשבה הלוגית של אור. שנית, סחתיין על החופש בסקי! ו… לומדים מהניסיון.

    שבוע טוב מאיתנו נ.ב. אדם מחכה למכתב תשובה מנטע, על מכתב שהוא שלח לה מזמן.

  • רוני הודיה הגיב:

    נעמונה המתוקה הנה אני מול הקידמה "ימה וקדמה צפונה ונגבה אה אהה ופרצתה ופרצתה " קצת דפדפתי כאן וזה משובב נפש אתם נראים בריאים ושמחים מאוד . תודה לאל מרגישים את העבודה הטובה . אנחנו לקראת הקייץ המחמם של ישראל הבנות גודלות תודה לאל רבקה יהודית כבר בת שמונה חודשים זחלנית מתקדמת "ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב , כמה יפה כמה יפה ונאה כששומעים הניגון שלהם , טוב מאוד להתפלל בניהם ובשמחה לעבוד את השם ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב " רבי נחמן הגדול . ככה הרגשתי לכתוב לך את זה כי זה עובר בי הניגון הזה (שמעתי ביצוע מדהים של שולי רנד ביו -טיוב) שיעברו עלינו ימים ברוכים בשמחה וגיל יהי רצון ונתראה בקרוב בבנין מקדשנו על כנפי נשרים – אמן אוהבת מאוד רוני הודיה יפה יבנאל

    • נעמה הגיב:

      רוני, אני שומעת את הקול של דרך המילים הכתובות 🙂
      תודה על דרישת השלום ממרחקים.

      מכירה את הביצוע של שלי רנד ואוהבת אותו ואת כל הביצועים האחרים של השיר הזה. נוגע ללב.

      שיהיה קיץ טוב,
      נעמה

הגב