יום רביעי, 07 דצמבר, 2011, 21:59

אנשים קטנים

לא, עוד לא ילדתי.
גם לא ירדה לי הבטן. כך לפחות מכריזה כל מי שרואה אותי בימים האחרונים. ברור שהיא לא ירדה, לאן היא תרד? איפה שהיא נגמרת יש קצת תעלת לידה ומתחת לזה אין יותר נעמה.
(לפחות לא אומרים לי שאני נראית כן או לא מבושלת).

אחרי הימים ההם שהיו לי צירים וזה היה קצת מוקדם מדי, חזרתי לעצמי. לא חזרתי לאיקידו אבל כן יצא לי לשחק קצת בדמינטון השבוע בלי שתכננתי (ולא, לא בתור כדור. בכלל בבדמינטון אין כדור, יש ציפור). אני כן מברווזת אבל באופן כללי לא מרגישה כלכך כבדה וכשנוחתת עלי עייפות אני פשוט הולכת לישון (דופקת שנצים בארבע אחה"צ וכאלה).


היום סופסוף ראיתי עם הילדות סרטי לידה.
זה משהו שתכננתי לעשות מזמן לפי בקשתן. הן רצו לראות מה זה אומר "לידה" כדי שיוכלו להחליט אם הן רוצות להיות נוכחות בלידה של יויו.
אז ישבנו מול יוטיוב, הצהרנו שגילנו מעל 18 ונכנסנו לאזור של סרטנוים למבוגרים. אני לא יודעת אילו עוד סרטים יש שם עם הגבלת גיל אבל מה שהופיע לי בצד במסגרת הצעות לסרטוני המשך כלל גם סרטונים של לידות וגם סרטונים של סקס. מה שאומר הייתי צריכה לא רק להעיף מבט בתמונה אלא לקרוא בעיון את הכותרות.

מניסיון העבר בצפיה בסרטי לידות הלכתי על לידות מים שנוטות להיות יותר טבעיות ופחות התערבותיות. כבר יצא לי לראות סרטים שתחת הכותרת "לידה טבעית" הציגו אישה שוכבת על הגב תחת פרוז'קטורים וצרור גברים בבגדים סטריליים דוחפים את הידיים שלהם לכל מקום. מסוג הדברים שיכולים לגרום לחסימת רחם אצל אישה במצבי.

ובאמת הסרטונים במים היו סבבה.
היתה שם אחת ששכבה באמבטיה על הגב ולחצה במשך 10 דק' בערך מה שהוביל לדיון בעניין תנוחות שיותר מתאימות ללידה וכאלה שפחות. הן שאלו על כאב בלידה. ראינו לידת עכוז אחת. דיברנו על מילדות חופרות (למרות שאמרתי למילדות שלי שהציפיה שלי מהן היא שיתמזגו עם הטפטים, הזכרתי ליובל שאני לא אוהבת חפירות בלידה ושידאג להשתיק את מי שתחשוב שזה רעיון טוב להגיד לי מדי 10 שניות כמה אני מאממת) ועד שהגיע הזמן לשגר את הילדות למיטה נטע וקשת הודיעו שהן רוצות להיות נוכחות בלידה. אור בטח צריכה לישון על זה.

תכל'ס, יש לי הכל מוכן ללידה. הבטן כבר מוכנה (גם אם היא עדיין לא dropped, כפי שמזכירים לי לפחות פעם ביום), יויו עם הראש למטה כבר חודשיים (עד עכשיו אני תוהה איך נגמרה לידת העכוז ההיא. בכי לא ראינו שם), יש לי שקית מוכנה עם בגדי יציאה, כמה חיתולים ומנשא פאוץ, הכיסא לרכב כבר נרכש והונח ללא עטיפה בחדר הקר לאוורור, הכיסוי לכיסא כובס (זה מין פטנט כזה שמיועד לארצות הקור כנראה. שמיכה יעודית לכיסא עם ריצ'רץ והכל. הגיעה מקייט). כל הביגוד כבר ישנו, למעט הרגליות שעושות את דרכן במשלוח אקספרס מישראל. מדי פעם שואלות אותי נשים בסביבתי אם חסר לי משהו ואני דבקה בהצהרתי שיש הכל אבל חיתולים תמיד טוב שיש עוד.
אז היום הגיעה עוד שקית עם חיתולים.


לכבוד פריסמס ויתר חגי האור הבעל"ט אזור ה"קידום" של הספריה התמלא בספרים בנושא פריסמס. כמה מהם קשים לקריאה וכוללים בעיקר הצעות לקישוט ועיצוב על בסיס אדום, ירוק וזהב (מגרוזיה באהבה) אבל יש כמה נחמדים שעיקרם יצירה ואט אט הם התחילו זולגים אלינו הביתה. אחד מהם הוא ספר של גמדים. לא משהו בסגנון עדות וולדורף אלא יותר בכיוון אירופאי קלאסי. גמדים גמדים.
אם כבר גמדים – שאלתי ספר של אנשים קטנים מלֶבֶד. לא קשור לפריסמס ולגמרי תאווה לעיניים.

כבר הרבה מאוד ימים שאני מחכה לחוטי הזהב שילבלבו בחנויות (לפחות בזאת שפתוחה בשעות שאני עושה קניות – וולדמורט). הנה הגיע טרום פריסמס, כל הקישוטיאדה פרחה במלוא עוזה ורק חוטי הזהב בוששו מלהופיע. לאור האמור ולכבוד האנשים הקטנים והמלאכים שמחכים כבר מזמן, טרחתי ופיניתי זמן שיטוט בשעות המקובלות והלכתי למקום בו חוטי הזהב פורחים כל השנה – "מייפל רוז" (למרות שמעולם לא ביקרתי, אני מניחה שהמקבילה הישראלית היא "עומר"). קניתי חוט זהב בטונה כסף (משהו כמו 12$ לסליל. לפחות יש בו 450 מ', זה יספיק לאיזו תקופה) וגם חרוזי עץ לראשים וכלמיני צמר לשיער בשלל צבעים, כולל כחול וירוק (בטח יש יצורים שזה צבע השיער שלהם).
את כל אלה וגם את הלבד שכבר היה לי, כל חוטי הרקמה שמצאתי בבית, כרית סיכות שסרגתי במיוחד לאירוע (יהיו מי שיגידו שהעיצוב שלה מושפע ממצבי אבל זה יצא כך לגמרי במקרה, בלי תכנון)


עם אוסף של מחטים וחבילה של מנקי מקטרות – אספתי לתוך קופסא אחת והבטחתי לילדות שהנה אנחנו מכינות גמדים.

זה לקח 3 ימי עבודה רצופים להכין את הגמדים אבל רק בגלל שבכל פעם התחלנו אחרי ארוחת הערב והיתה לנו בערך חצי שעה לצורך העניין.

הספר המאמם הזה מציע גמדים בשתי רמות קושי: בסיסית לילדים ו"השמים הם הגבול" למבוגרים. החלטתי ללכת על משהו באמצע – גזרה פשוטה של בגד בלי יותר מדי קישוטים אבל בלי לוותר על ליפוף הידיים והרגליים.
עזרתי לקשת עם הליפוף ועם העתקת הגיזרה אל הלבד אבל את התפירה היא עשתה לגמרי לבד. אפילו צילמתי (בשבילך דודי).

הנה הסבר של נטע אחרי הערב השני (לפני שלבובות היו ראשים):

והנה הבובות הגמורות (שתיים מהן. אין לי מושג איפה אור החביאה את שלה).
כמה יפות.

אין לידן משהו שיתן מושג על הגודל. הגובה שלהן בערך 6 ס"מ.
את הכובעים הכנו מספלולים שאספנו בסתיו וטרם השלכנו לפח בגלל שאנחנו כאלה גי'פנים (הם חיכו בסבלנות חודשיים על הדשבורד).

עכשיו אני מבסוטה אש מהקטנות הללו ואם הן לא ילכו לאיבוד קודם, אולי אפילו נתלה אותן על האשוח, אם נטריח עצמנו ונשיג אחד (כנראה שנחכה עד שידפוק לנו אשוח בדלת). מה שמזכיר לי את קמפיין ההתבוללות שאני מבינה שמעורר הרבה תגובות משני הצדדים של האוקינוס.
יצא לי לראות כמה מהסרטונים האמורים ולא ברור לי איך הם אמורים לשכנע. אני מבינה שמטרת הקמפיין היא להשיב הביתה בנים אובדים, משפחות של ילידי ישראל שבחרו להעתיק את מקום מגוריהם לארץ אחרת.
לא שאני מבינה איפה יש מקום ומשאבים לכל האנשים שאת הגירתם פנימה מנסים לעודד (לצד אלה שנולדים ויוולדו במסגרת המאבק הדמוגרפי), אבל נניח שיש, איך בדיוק התשדיר אמור לעשות את זה?

ברור לי שמשחקים שם על פחדים של אנשים שנמצאים כרגע בישראל, לא בתפוצות (כנראה שאליהם התשדירים מכוונים באמת). אני מכירה את התחושה הזאת של זעזוע מילד של ישראלים שמדבר עם ההורים שלו או עם האחים שלו באנגלית. הייתי שם. עבר לי.
כי אי אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו ומי שעשה את המהלך של הגירה כבר החליט איזה קצה חשוב לו יותר.
אם מישהו מנסה לגרום לאנשים להגר בכיוון ההפוך – אולי עדיף שבמקום לגחך בהתנשאות, יברר למה הם בחרו ללכת ויעבוד בכיוון ההוא. את זה שהילד שלהם קורא להם daddy הם יודעים לבד.


אגב חגים, בשבת יתקיים קונצרט חנוכה של הקהילה היהודית הדלילה של מרכז-קוטני.
אני מודעת לזה שזה קורה יותר משבוע לפני חנוכה. גם קרלה המארגנת מודעת לזה. אבל חנוכה נופל בתוך חופשת כריסמס ומשיקולי נוכחות והיעדרות הוחלט לערוך את הקונצרט (כמו את יתר אירועי החגים הקהילתיים) לפני החופשה.
אור ונטע ישתתפו בתור הילדות דוברות העברית היחידות באזור. הן ינגנו וישירו ובטח גם קשת תצטרף (היא עושה כל מה שנטע עושה).
השירים כוללים קלאסיקות ידועות, בעברית וגם בגרסאות מתורגמות לאנגלית.

הנה אור מנגנת "ימי החנוכה" בחלילית:

והנה היא מלווה את החבורה באותו השיר ממש, הפעם בפסנתר (זהירות קטע קורע):

מקווה לצלם בחזרה הבאה או באירוע עצמו את השירה בעברית. זה מצחיק מהכיוון השני.


בהזדמנות זו שיצאתי לשלג לצלם את הבובות, צילמתי גם את הקרש שהכנתי בחוג נגרות.

כשנרשמתי לחוג ידעתי שמדובר ב6 מפגשים בני 3 שעות ושהפרויקט שלנו יהיה קרש חיתוך. לא הבנתי למה צריך כלכך הרבה זמן בשביל לקחת קרש ולחתוך אותו (אולי קצת לשייף ולשמן). כשהתחלתי הבנתי שאנחנו עומדים להכין את הקרש (בגודל של חצי מטר על חצי מטר, בעובי אינץ' כמעט) מחומרי יסוד, ז"א – מקרשים די גולמיים.
העברנו אותם כלמיני תהליכים של גילוף (?) וחיתוך והדבקה וכד' כשאנחנו עושות שימוש במכשירים שולחניים כבדים שאין ולא יהיו לנו בבית (מה שקצת היה לי חבל. הייתי מעדיפה לעבוד עם כלים "ידניים" ולרכוש מיומנויות שאני כן יכולה לישם אחר כך).
על הדרך למדנו על מה להסתכל בעץ (כיוונים של סיבים וכד') ועוד שלל עקרונות יסוד שבטח יהיו שימושיים מתישהו כשאקבל את המח שלי בחזרה.

הכלי שהכי ריגש אותי היה ידני ושימש בסופו של תהליך, יחד עם השיוף (שדי חיפפתי בו, בהתחשב בזה שתיכף יבואו עליו סכינים). הראוטר. איזה כלי מאמאאאאם! איך הוא הפך את הפינות הישרות למעוגלות, זה משהו.

הפסים החומים הכהים הם של אגוז מלך שחור. איך מאמם, הא?
הצהובים זה של איזה עץ שהוא גם נדיר באזורנו (לכן לא יצא לי בטח לעבוד איתו בעתיד), גם קשה לאללה (ולכן בגילוף האחרון נוצרו בו כלמיני פצעים איפה שהיו עיניים בעץ) וגם מיכוער. השאר סבבה (למשל – אלון).


בונבונים לקינוח (או – פינת הנחת לסבתות).

בכל יום חמישי קשת הולכת לגנון. אנחנו קמות, כרגיל, לפני כולם (לרב אני חוזרת הביתה מההקפצה עוד לפני שמישהו קם), קשת מתרגשת ומתלבשת (הבוקר היא סיפרה לי שחלמה על הsnacks שאני אורזת לה לגנון), אחר כך היא אוכלת חביתה בלבד כי זה משהו שהיא אוכלת מהר, בינתיים אני אורזת לה אוכל (כאמור, זה חשוב לה מאוד) בשביל ארוחת 11 שהם עורכים לפני היציאה לחצר ובקבוק מים טריים ומכניסה לתיק הקטן שלה שיש בו בגדי החלפה וכפפות החלפה באופן קבוע.
אחר כך אנחנו נוסעות לגנון ושלוש וחצי שעות אחר כך אני נוסעת להחזיר אותה.

הנה חצר המשחקים שלהם כפי שצילמתי אותה הבוקר. זה שהיא מושלגת לא מפריע להם לשחק בחוץ, כמובן. רק גשם שוטף משאיר אותם בפנים.

והנה קשת מגיעה לגנון.

(אפשר להזמין סרטונים. רק תגידו מה).

העלינו עכשיו את כל הסרטונים שצולמו לאחרונה. מכורות מוזמנות להיכנס לאלבום דצמבר ולראות בעצמן.

12 Comments

  • גסטרו הגיב:

    שתעבור בקלות הלידה (אני זוכרת בפרוט את הלידה של קשת (ואת הלשון התפוסה)) מהממת המוסיקאית הצעירה וגם קשת שגדלה ותיף.

  • . הגיב:

    חג שמח *2 רק לציין שניתן לאחוז במקל משני קצותיו יפה מאוד הילדים ידברו גם אנגלית וגם עברית, שתיהן ברמת שפת אם, יכירו את השירים העבריים והמקומיים, תודה לאל שהמציא את הDVD ואת היוטיוב הילדים שלי קוראים לנו דדי וממי וגם אמא ואבא וזה חמוד וזה מקסים בהחלט ניתן לאחוז במקל משני קצותיו, הילדים שלנו ושלכם ירוויחו משני הקצוות של המקל!

    מה יקרה אם נטע תחליט שהיא רוצה ללכת כל יום לגנון? האם תאפשרו לה?

    • נעמה הגיב:

      מה שניסיתי לומר זה שלבחירה יש השלכות. ז"א שאם נמצאים בישראל יש סביבה מסוימת ויש לה את ההשפעות שלה ואם בארץ אחרת – יש השפעות אחרות. נכון שרמת השליטה בעברית היא משהו שאפשר להשפיע עליו עם קצת (או הרבה) מאמץ או אבל יש לזה עוד פנים.
      למשל חשיפה לתרבות אחרת.
      יש דברים שאי אפשר למנוע.
      השאלה אם רוצים למנוע ומי החליט שזה דבר רע.

      לגבי קשת והגנון – יש לי מחשבות לשלוח אותה פעמיים בשבוע בחורף. עוד לא תכננתי את לו"ז החורף של המשפחה אבל אם זה יסתדר מבחינת הפעילות האחרת – יש מצב שזה יקרה.
      לא נראה לי שיותר מזה כי הגנון פועל בסך הכל שלוש פעמים בשבוע, מתוכן פעם אחת היא עם גננת אחרת שאני בטוחה שהיא נהדרת אבל היא לא נטלי (ולכן ביום הזה יש הרבה פחות ילדים רשומים).
      כי ככה זה הגנון הזה – הגענו בשביל החבר'ה, נשארנו בגלל נטלי 🙂

  • ארנון הגיב:

    נו, יצאת בזול עם היוטיוב. לפני כמה שנים, חיפשתי קריוס ובקטוס ברשת. הסרטון בשפה הנורווגית בקישור שלמטה היה בשעתו בלי כתוביות או אזהרות, וכך תוך כדי דילוגים, מצאתי את עצמי בדקה 2:50 יחד עם צופה בת 4 שלא הספיקה להבין, למה מייד סגרתי את הטאב http://www.youtube.com/watch?v=f9PSqoSEQwE

  • שרון הגיב:

    היו לי כל מיני דברים להגיד, אבל אז מצאתי מתנה לאור http://vihart.com/

    תהנו

  • דגנית הגיב:

    אסיה ראתה והגיבה…..הכרית סיכות נראתה לה כמו גביע גלידה מוקה עם שפריץ של שמנת מתוקה….. וקשת אך קשת היפונת……אני מרגישה את הריח החמים והשמרים רגע לפני הלידה …שתהייה ברכות…..אמן

  • כפיר הגיב:

    אחותי, שיחה/ויכוח שלא כ"כ רציתי שיקרה אך מכיוון שאת העלית וגם לקחת צד מאד ברור אני חייב להגיב. בתור ישראלי התשדירים האלו נראו לי נכונים כי הם נוגעים ישירות בדבר העיקרי שממנו ישראלים בארץ חוששים לגבי הישראלים שירדו ולגבי יהודים שנמצאים בחו"ל – שהם (ובעיקר הילדים שלהם) כבר לא יהיו ישראלים ודי מהר גם לא יהודים. כלומר, אולי הם ישראלים ויהודים מבחינה רשמית והיסטורית אבל הם לא ישראלים ויהודים מבחינת ההכרה שלהם. למה אנחנו מפחדים מזה זה כבר נושא גדול ומורכב, אבל הפחד הזה קיים מאד. תמיד יכולים המשפחה והקרובים לקוות שאולי מתישהו הם יחזרו שבתוכם אלו שירדו נשארו ישראלים ושהילדים מקבלים מה שצריך כדי לשמר זהות יהודית וישראלית, אבל הפחד שזה לא כך הוא גדול מאד, כי בעצם זה מה שצריך כדי לאבד בני משפחה. וכן, זה מאד מאד מפחיד אותנו כאן, משפחת אברמזון ומשפחת האגר, לגביכם אתם.

  • עוברת_אורח הגיב:

    אני חושבת שאת בכלל לא קהל היעד של התשדיר הזה, מפני שמי שבחר במודע להגר יודע היטב – וכנראה גם ממש לא מוטרד מזה – שהילדים שלו לא ממש יהיו ישראלים. ויתכן שהשילוב הזה של חגים ויום הזכרון הוא בדיוק מה שהבריח אותו. אבל יש המון ישראלים שחיים בחו"ל למרות שלא החליטו להגר. הם נסעו לשנתיים-שלוש, לפוסט דוקטורט או לרלוקיישן, ואז נשארו עוד שנה ועוד שנה, והם דווקא נורא קשורים לישראל ולישראליות שלהם, אבל מה לעשות שיותר נעים להם בחו"ל, וככה השנים עוברות בלי שהוחלט שום דבר. והאנשים האלה לגמרי מתחרפנים מזה שהילדים שלהם לא מדברים עברית כל כך טובה, ולא מכירים את החגים, ולא נוגע להם שיום הזכרון. והם קהל היעד של התשדיר הזה. אם הוא ישפיע עליהם בכיוון של חזרה לארץ זו כבר שאלה אחרת.

  • ליאת הגיב:

    הבובות חמודות, וכרית הסיכות גם מזכירה לי קרמבו (האסוציאציות שלי הן בעיקר על אוכל כמובן וזוהי עונת הקרמבו). אור מנגנת מאוד יפה בפסנתר! שמעתי על התשדירים האלה והם מוכיחים שוב שישראל היא המדינה הכי פולנית במזה"ת..

  • קרן אור הגיב:

    יא אללה איזה מתיקות צרופה.

    כולן , אחת אחת … התברכתם..

    קבלי חיבוק ללידה מעצימה…

הגב